חברת WeWork דוחה את ההנפקה עד הודעה חדשה

We Company, החברה האם של חברת חללי העבודה המשותפים WeWork הודיעה כי תגיש בקשה לביטול ההנפקה הראשונית לציבור (IPO), שעליה הודיעה ב-14 באוגוסט. עתידה של ההנפקה לא היה ברור לאחר שהחברה עיכבה את הרוד שואו מוקדם יותר החודש. "החלטנו לדחות את ההנפקה שלנו ולהתמקד בעסקי הליבה שלנו, שהיסודות שלהם נותרו חזקים", מסרו המנכ"לים החדשים של החברה ארטי מינסון וסבסטיאן גנינגהאם. "אנו מחויבים כתמיד לשרת את חברינו, לקוחות הארגון, השותפים ובעלי המניות. אנחנו מעוניינים להפעיל את WeWork כחברה ציבורית ומצפים לבחון מחדש את שוקי המניות הציבוריים בהמשך", נמסר.  

החברה הגישה בקשה להנפקה ב-14 באוגוסט, אך נאלצה לסגת מתוכניותיה, לאחר שהמשקיעים העלו חששות מהפסדים, התחייבויות והערכת שווי. אדם נוימן, המייסד והמנכ"ל פרש מהתפקיד ולנעליו נכנסו שני מנכ"לים משותפים, ארטי מינסון, מי ששימש כנשיא-משותף וכסמנכ"ל הכספים הראשי של החברה, וסבסטיאן גנינגהאם, לשעבר המשנה ליו"ר. נוימן עצמו ימשיך לכהן כיו"ר החברה, אך תוארו מוגדר כיו"ר לא ביצועי, כלומר על פניו הוא לא יהיה מעורב בהתנהלות היומיומית של WeWork. בנוסף, מניות WeWork שבהן מחזיק נוימן כבר לא ייהנו מכוח הצבעה של פי 10 לעומת מניות רגילות, אלא רק פי שלושה (כלומר, כל מניה שלו שווה לשלוש מניות רגילות בכל הנוגע להצבעת בעלי מניות). זאת, אחרי שכבר קודם לכן שינמך נוימן את כוח ההצבעה של המניות שלו מפי 20.

מתחם חללי עבודה של WeWork בתל אביב צילום: אוראל כהן

מעמדו של נוימן נמצא בצניחה חופשית מאז ניסיון ההנפקה הכושל של החברה; WeWork קיוותה להנפיק לפי שווי של 47 מיליארד דולר. ואולם, התגובה השלילית לתשקיף שפרסמה, שחשף הפסדים הולכים וגדלים בקצב מסחרר (1.93 מיליארד דולר ב-2018, גידול של 107% לעומת 2017) הרתיעו משקיעים רבים, שלא לומר הבריחו אותם לגבעות, והחברה נאלצה לעדכן כלפי מטה את הערכת השווי שלה: קודם ל-20 מיליארד, אחר כך ל-15 מיליארד, בהמשך ל-10 מיליארד, וכשגם זה לא הספיק כדי למשוך משקיעים, הוחלט לדחות את ההנפקה למועד לא מוגדר.

בשבוע שעבר דיווח הוול סטריט ג'ורנל כי מנהלי WeWork החדשים יפטרו 20 מקורבים לנוימן וימכרו את המטוס הפרטי. לפי הוול סטריט ג'ורנל, התוכנית כוללת עזיבה של מקורבים ובני משפחה של המייסד שהודח מתפקידו, כולל אשתו רבקה נוימן. עוד בתוכנית: מכירת נכסים שהצטברו בתקופת נוימן ושאינם בעסקי הליבה, כולל מטוס פרטי בשווי 60 מיליון דולר