פרשת קרן הגשמה: ההשלכות על שוק ההון המקומי

חקירת רשות ניירות ערך נגד קרן השקעות הנדל"ן הפופולארית הגשמה אינה סתם עוד חקירה הבודקת כשלים בדיווח למשקיעים והצגת מידע מטעה. הקרן עיכבה לחקירה ולאחר מכן שחררה בתנאים מגבילים את אחד השותפים בקרן, חנן שמש, ואת המנכ"ל רון ברקוביץ'. החקירה נסובה סביב החשד לדיווחים מטעים שביצעו מנהלי הקרן שמגייסת החל מ-2017 כספים לפרויקטי הנדל"ן שלה דרך פרסום תשקיף הכפוף להוראות רשות ני"ע. זאת לאחר שמנהלי הקרן לא דיווחו על הסתבכותו בפלילים של אחת מיזמי הנדל"ן שעמם היא עובדת בארה"ב אלא חודשים ארוכים לאחר שנודע להם על כך.

ההחלטה של ענת גואטה, יו"ר רשות ני"ע ללכת בכל הכוח נגד התנהלות מנהלי הקרן, בהליך שבשלב זה נמצא במישור הפלילי ולא המנהלי, בדיוק חצי שנה אחרי חשיפת כלכליסט בדבר הסתבכותו של שותפה היזם, היא בעלת שני אפקטים חשובים. ראשית, במישור הפיקוחי של הרשות, היא מוכיחה שהחיוב של הגשמה להפוך לחברה מדווחת כתנאי לגיוס משקיעים, לא הייתה בדבר מס שפתיים. שנית, במישור העסקי, התוצאות של החקירה עשויות לטלטל את מערכת היחסים שבין החברות ליועצים המשפטיים שלהם ומטלטלת את קהיליית עורכי הדין כולה.

אפקט ראשון – מישהו קורא עבור הציבור את התשקיף: לפני שלוש שנים הסתער יו"ר רשות ני"ע דאז, פרופ' שמואל האוזר על תחום ההשקעות הלא מפוקחות. הריבית הנמוכה גררה את הציבור הרחב, שמצד אחד חשש מהשקעות במניות ובאג"ח בבורסה, להתפתות אחר הבטחות תשואות גבוהות ללא סיכון בקרנות השקעה שפעלו הרחק מעיניה הבוחנות של רשות ני"ע. האוזר עצר אז את הפעילות של קרן ההשקעות קלע של אמיר ברמלי בחשד להונאת משקיעים, אך מנגד נתן אור ירוק לקרן ההשקעות הגשמה של אבי כץ וחנן שמש שהייתה אז בשיא פעילותה.

הקרן מיתגה את עצמה ככזו שרוצה לאפשר לציבור להנות מההשקעות של "העשירים" בנדל"ן ולאפשר לכל משק בית להשקיע כמה עשרות או מאות אלפי שקלים ולהנות מתשואות גבוהות, תוך שהיא רוכבת על הגאות בשוק הנדל"ן. כדי להמשיך ולפעול, ולגייס מיליארדים של כספי הציבור הרחב, הגשמה הבינה שהיא חייבת לשחק לפי הכללים שהכתיב האוזר – לפרסם תשקיף ולחסות תחת הכללים של רשות ניירות ערך.

אלא מה? המודל של פרסום תשקיף לא באמת התאים לפעילות של הגשמה. אף רגולטור לא נאיבי מספיק לחשוב שאזרח מן השורה שמחליט לרכוש אג"ח או מניה בבורסה, ילך ויקרא את תשקיף החברה המנפיקה או יעקוב אחר הדיווחים הבורסאיים. השיטה מבוססת על הסתמכות. השחקנים המתוחכמים – גופים מוסדיים המנהלים כספי ציבור קוראים את התשקיפים, מתמקחים עם החברות, מתמחרים את מחיר ההנפקה וקובעים את שווי הנייר הנסחר על בסיס יומי. הציבור הרחב בעצם "רוכב" על אותם שחקנים מתוחכמים ורוכש בהנפקה ובהמשך בשוק על סמך השווי שהגדירו השחקנים שכל המידע מצוי ברשותם.

אלא שבפעילות של הגשמה לא משתתפים שחקנים מתוחכמים ואפילו להיפך, בגיוסים האחרונים שלה הגשמה פנתה אף לקהל רחב יותר של חיילים וסטודנטים תוך שהורידה את רף ההשקעה המינימאלי אצלה מ-100 אלף שקל ל-20 אלף שקל. הסיכוי שאותם משקיעים קראו את התשקיף המפרט את פעילותה ואת הפרויקטים שלה כולל תשואות עבר, כישלונות, מודל דמי ניהול, ופירוט של הסיכונים הכרוכים בה, כמו גם את הדיווחים השוטפים הכוללים פרסום דוחות כספיים וחושפים עיכובים אפשריים ומצוקת שוכרים, שואף לאפס. במקרה של הגשמה אין "מבוגר אחראי" בדמות גוף מוסדי שעושה את העבודה הזו בשביל הציבור.

זו ייתכן גם הסיבה שלמנהלי הגשמה היה נוח לסבור שלא יקרה כלום אם לא ידווחו באופן מיידי על הסתבכותו של היזם שעבד איתם בפרויקט במישיגן, כי ממילא מי ישים לב? ובדיוק כאן נכנסת לתמונה ענת גואטה שמוצאת את עצמה עושה את העבודה של הגופים המוסדיים עבור הציבור. המשקיעים של הגשמה לא שמו לב? לא קראו את הדיווחים ופספסו את הכשל לכאורה בדיווח? רשות ניירות ערך עושה את העבודה עבורם. האפקט של החקירה מול הגשמה הוא לא רק של הרתעה מכשל בדיווח מידע מהותי למשקיעים, אלא מאי דיווח במיוחד להשקעות המיועדות לציבור הרחב, שהולכות ומתרחבות.

גואטה פועלת בשנתיים האחרונות לקדם ולעודד השקעות מפוקחות שיונגשו לכלל הציבור ובכלל זה בקרנות השקעה בנדל"ן, בתשתיות, בהייטק, ואפילו קרנות גידור. במהלך מול הגשמה, גואטה מאותת שלא תאפשר איפה ואיפה בכל הקשור לדיווח מלא ושקוף למשקיעים, בין אם הם קוראים את הדיווחים ובין אם לאו. אם הציבור לא ילך ויקרא את הדיווחים, רשות ניירות ערך מאותתת שהיא תעשה זאת עבורו.

ענת גואטה יו"ר רשות ני"ע צילום: אוראל כהן

אפקט שני - הנכונות של עורכי דין להעניק חוות דעת משפטיות נמצאת בסכנה: מעבר לסיפור הרחב שכוללת החקירה נגד הגשמה על מידע מטעה לכאורה שהוצג למשקיעים, הפרשה מעוררת סערה בקהילייה המשפטית כך שתוצאות החקירה עלולות לשנות את גבולות הגזרה במערכת היחסים שבין עורך דין לחברות שהוא מייצג. מי שנחקרה באזהרה לצד השותף בהגשמה חנן שמש ומנכ"ל הקרן, רון ברקוביץ הייתה אחת מבכירות עורכות הדין בשוק ההון – עו"ד אילנית לנדסמן, שותפה במשרד עורכי הדין היוקרתי הרצוג פוקס נאמן.

ככל הידוע, טענת ההגנה של שמש צפויה להיות "הסתמכות" – הוא נועץ עם עורכי דינו בהרצוג פוקס נאמן ואלו הניחו את דעתו כי אין צורך לדווח בזמן אמת על כתב האישום שהוגש כנגד היזם. באפריל האחרון, בסמוך לאחר חשיפת כלכליסט את הפרשה, חנן שמש בחר להתראיין ולהציג את עמדתו. כבר אז הטיעון המרכזי שהביא להגנתו הייתה ההסתמכות על הייעוץ המשפטי שקיבל. בתגובה לשאלת כלכליסט על כך שידע על כתב האישום נגד היזם כבר במאי 2018, אך בחר שלא לעדכן על כך את המשקיעים השיב "בסוף מאי כשחזרנו לישראל, התייעצנו מייד עם עורכי הדין במשרד הרצוג. שאלנו מה עושים. יש לי שיחות יומיומיות עם עו"ד אילנית לנדסמן מהמשרד. החלטנו לדבר עם העו"ד של היזם ולבקש את כל מה שאמר לנו בארה"ב כתוב. הם דיברו על זה שהם במגעים מול רשות ני"ע להגיע להסדר עם תשלום כופר והייתה גם שאלה איך ישפיע הפרסום הזה על הסדר כזה".

במילים אחרות, כבר אז הפנה שמש אצבע מאשימה לעורכי דינו שלכאורה נתנו לו שקט נפשי שלא לדווח. הפינג פונג הזה בין עורכי דין לחברות בורסאיות אם לדווח או לא, הוא עניין שבשגרה. האינטרס של החברה הוא לדווח את המינימום הדרוש, בעיקר כדי לשמור על מהלך עסקים רגיל ותקין ואילו עורך הדין צריך להיות מצד אחד המבוגר האחרי שהחוק לנגד עיניו ומצד שני לסייע לחברות לקבל את מבוקשן, ככל הניתן.

מעבר לדבריו של שמש לא באמת ידוע מה קרה בחדרי חדרים בינו לבין באי כוחו בהרצוג פוקס נאמן וממילא האחריות הסופית על אי הדיווח היא של החברה. אלא שעצם חקירתה של לנדסמן בפרשה מעוררת שאלות נוקבות ביחס ליכולת של עורכי דין לתת חוות דעת משפטיות על פרשנות החוק. פעמים רבות בחייה של חברה היא מציגה חוות דעת משפטיות כדי להצדיק מהלכים כאלו ואחרים, החל בסוגיות של דיווח, ניגודי עניינים, פרשנויות של חוקים וכן הלאה. האם כעת עורכי הדין צריכים לחשוש ממתן חוות דעת כאלה שמא גם הם יהפכו למושא חקירה?

חנן שמש יו"ר קרן הגשמה