כך עשקו מייסדי סייברה את שותפם במכירה לפאלו אלטו

שניים ממייסדי סייברה הישראלית ייאלצו להחזיר עשרות מיליוני שקלים למי שהיה שותף עמם להקמת החברה, אף שהוא חתם ויתור על מניותיו סמוך למועד האקזיט.

כך קבע שופט בית המשפט המחוזי מגן אלטוביה בפסק דין חריג לאחר הליך משפטי שארך ארבע שנים. השופט פסק שעל שני השותפים להעביר חלק מהתמורה שקיבלו בעסקת המכירה, השווה לתוספת באחזקות שקיבלו לאחר החתימה על מסמכי הוויתור של השותף השלישי.

נתנאל דוידי ואורי אלטר הקימו את סייברה (Cyvera) ב־2011 וסמוך למועד ההקמה צירפו את משה בן אבו למיזם. הסיכום ביניהם היה שכל אחד מהשלושה יחזיק במיליון מניות מתוך 3 מיליון המניות של החברה. ב־2013 חתם בן אבו על שני כתבי ויתור על מניותיו. בינואר על שני שלישים מהמניות וביוני על השליש הנוסף, למעט 45 אלף מניות שנשארו בידיו. המניות שלו הועברו לחברה עצמה והביאו להגדלת האחזקות של בעלי המניות האחרים, בראשם אלטר ודוידי.

כמה חודשים לאחר מכן נמכרה סייברה לפאלו אלטו שבשליטת הישראלי ניר צוק תמורת 220 מיליון דולר. השופט קבע שבחתימה על הוויתור ניצלו דוידי ואלטר את תמימותו של בן אבו.

מימין: נתי דוידי ואורי אלטר. לטענתם בן אבו הבין את משמעות החתימה על הוויתור צילום: אפרת קופר

בן אבו טען במכתב ששיגר לשניים לאחר האקזיט כי רקמו תוכנית לנשל אותו מהחברה באמצעות החתמתו על מסמכי הוויתור. בן אבו שוויתר על מניותיו ללא קבלת תמורה כלשהי, טען באמצעות עורכי הדין דני כביר, ערן פרזנטי ונאור וקנין ממשרד עו"ד פירון, להטעיה, עושק, הפרת חובת אמון ותרמית מצד דוידי ואלטר.

טענות על תקלות ועיכובים

דוידי ואלטר שיוצגו על ידי עורכי דין בכירים ממשרד מיתר ליקוורניק, מיכאל גינסבורג, נדב ויסמן, ליאת ברגמן רביד, בוריס רוגינקין ודנה בן עמי, טענו כי בן אבו חתם על ויתור הן על מניותיו והן על הסכם העסקתו בחברה כיועץ וכעובד בכיר. הם טענו עוד כי בן אבו המתין שנה מהמועד שבו נודעו לו עילות הביטול עד ששלח את המכתב שבו דרש את ביטול כתבי הוויתור, כשבתקופה זו מכרו דוידי ואלטר את מניותיהם בחברה ושינו את מצבם לבלתי הפיך. הם טענו גם שבן אבו עצמו חתם על מכירת החברה לפאלו אלטו.

השניים טענו עוד כי סמוך לתחילת פעילות החברה ב־2011 החלו להתגלות פגמים בהתנהלותו של בן אבו. "אורי ונתי גילו שלא ניתן לסמוך על הצהרותיו של בן אבו, ובמקביל נחשפו להתנהגותו ואורח חייו שהחלו לגרום לחברה נזקים ומבוכה רבה". לדבריהם, בן אבו גרם לתקלות ולעיכובים בעבודת החברה, לא הגיע לעבודה כנדרש, וכשהגיע, לא היה זה בשעות מקובלות. כמו כן טענו כי הוא גרם לקבלת פידבק שלילי על התנהלותו מלקוחות פוטנציאליים, דבר שהיה עלול לגרום לדחיית השקעות בחברה. הם הוסיפו כי שוחחו עם בן אבו והובהר לו שלא ייתנו לו לפגוע בחברה, וכי הוא עצמו הבין שללא פתרון מוסכם לא ניתן יהיה להמשיך. משכך סוכם על שינוי מערך אחזקות המניות בחברה.

דוידי ואלטר סברו, לדבריהם, שהחזרת חלק מהמניות של בן אבו היא הפתרון הנכון. משרד מיתר ליקוורניק שליווה את החברה הכין כתבי ויתור שבן אבו חתם עליהם. "מאחר שהתנהלותו של בן אבו לא השתפרה, ולא ניתן היה לסמוך עליו ותרומתו לחברה היתה שולית, הוצע לו להעמיד את חלקו בהון החברה באופן שישקף את תרומתו ומעורבותו באותה עת, ובאותו זמן להקטין את היקף המשרה שלו לארבעה ימים בשבוע ולהעלות את שכרו החודשי". לדבריהם, בן אבו הבין על מה הוא חותם. אלטר ודוידי הציגו תכתובות דואר אלקטרוני ששלחו לבן אבו עם תלונות על נוכחותו הלא סדורה בחברה, אבל השופט קבע שאינו עוסק ביחסי עובד־מעביד. כמו כן העיר השופט כי מדובר בשאלה אם נוכחות לא סדורה ואי־עמידה בזמנים מצדיקות צעדים במישור הבעלות על החברה.

מייסד פאלו אלטו ניר צוק. רכש את סייברה ב־2014 צילום: ענר גרין

בתחילת 2014 החלה נרקמת העסקה למכירת החברה לפאלו אלטו, ובן אבו קיבל עבור מניותיו (45 אלף) 7 מיליון שקל ו־200 אלף דולר נוספים. לדברי אלטר ודוידי, הוא חתם על מסמך שאין לו טענות כלפי החברה. משמעות הסכום שקיבל בן אבו היא כי המניות עליהן ויתר, כ־950 אלף, שוות היו כ־133 מיליון שקל.

המוח מאחורי הטכנולוגיה

סוגיה ראשונה שהובאה לדיון במשפט היתה מי הגה ופיתח את המוצר של החברה. בן אבו טען שהוא הגה ופיתח את המוצר של החברה שהפך למוצר הדגל שלה בתחום אבטחת המידע, וכי הוא הציע אותו לשני האחרים עוד לפני שלסייברה היה מוצר. לדבריו, לדוידי ולאלטר לא היה ידע טכנולוגי בתחום אבטחת המידע. מנגד, דוידי ואלטר טענו שהם הגו את המוצר ופנו לבן אבו כדי לפתח אותו, שכן הוא היה כבר אז מומחה בתחום אבטחת המידע ועסק בפיתוח טכניקות הגנה נגד האקרים. בן אבו הציג מיילים ששלח לשניים ובהם סיפר מה ניתן היה לעשות במקרים מסוימים "אילו היינו קיימים". במיילים אלה כינה בן אבו את הפיתוח "המוצר שלנו", והם מלמדים, כך קבע אלטוביה, שסמוך להקמת החברה הציג בן אבו בפני דוידי ואלטר מוצר שהיה הבסיס לפיתוח שנעשה בחברה. גם בבקשה לסיוע מהמדען הראשי ראה השופט ראיה שסותרת את דברי אלטר ודוידי כאילו הגו את רעיון המוצר עוד לפני החבירה לבן אבו.

בן אבו קיבל את המניות בחברה ללא תמורה. השופט קבע כי נתון זה מוכיח שאף שלא השקיע כסף הרי שדוידי ואלטר הקצו לו את המניות משום שהביא ערך כלכלי לחברה, אחרת לא היו מקצים לו שליש ממניותיה. "יש לקבל את טענת התובע שהוא המוח מאחורי הטכנולוגיה של סייברה, וגויס על ידי בשל הטכנולוגיה שפיתח לפני שפגש בהם", קבע השופט.

הסוגיה השנייה בדיון היתה כתבי הוויתור על המניות שעליהם חתם בן אבו. לדבריו, הופעלה עליו מערכת לחצים על ידי שני שותפיו שהציגו בפניו מצגים שקריים תוך הסתרת עובדות שהיה עליהם לגלות, והפילו אותו קורבן למהלך מסמתואם, מאורגן ומתוכנן לפרטי פרטים של שני חברים ממולחים ומתוחכמים שלוו בליווי משפטי חד־צדדי, בשעה שהוא עצמו האמין בהם כדורשי טובתו.

"בהחתמת בן אבו על מסמכי הוויתור ניצלו דוידי ואלטר את תמימותו, חוסר ניסיונו ומצוקתו של בן אבו. גם אם דובר על מהלך לקידום המיזם, הרי שהנהנים העיקריים מהחתימה של בן אבו על מסמך הוויתור הראשון שבו העביר 25% ממניות החברה לידי החברה עצמה, היו אלטר ודוידי ששיעור מניותיהם בחברה עלה מבלי שנדרשו לשלם בעד ההגדלה", קבע אלטוביה.

מהפסיקה של השופט עולה עוד כי סמוך למועד שבו ויתר בן אבו על שני שלישים ממניותיו (661 אלף מניות) ללא תמורה, מכרו שני השותפים האחרים חלק ממניותיהם במחיר של 5.1 דולר למניה. באותו זמן נכנסו משקיעים לחברה לפי שווי של 35 מיליון דולר. "מדובר בתנאים גרועים במידה בלתי סבירה ובאופן קיצוני מהמקובל", קבע השופט.

לרכוש את השותף החוצה

השופט קבע כי הוצגו ראיות לגבי המצוקה שבה היה נתון בן אבו בתקופת החתימה על מסמכי הוויתור. "מצוקתו הרגשית תרמה לחוסר יכולתו לשקול נכונה את צעדיו בנוגע למסמכי הוויתור ואלו נחתמו מתוך תמימות, מצוקה וחוסר הבנה", קבע השופט. הוא הוסיף כי גם אם דוידי ואלטר הגיעו למסקנה שאין שום אפשרות שבן אבו יהיה בעל מניות בחברה, "הדרך המקובלת והסבירה היתה לרכוש אותו החוצה בתמורה הוגנת, אפשרות שלא עלתה בשיחות ביניהם". השופט קבע כי עילת העושק מתקיימת במקרה הזה.

כאמור, השופט חייב את דוידי ואלטר ואת חברת פאלו אלטו עצמה שהיתה הנתבעת השלישית ואשר דוידי ואלטר קיבלו מניות שלה בעסקת האקזיט, להעביר לבן אבו "חלק מהתמורה שקיבלו או שיקבלו בעסקת המכירה לפאלו אלטו, השווה לתמורה בעד שיעור התוספת באחזקות שקיבל עקב החתימה של בן אבו על כל אחד ממסמכי הויתור". השופט קבע כי מחישוב זה יקוזזו המניות שמכרו שני המייסדים ב־2013, עוד לפני האקזיט לפאלו אלטו. בעת המכירה לפי רשם החברות החזיקו דוידי ואלטר בכ־14% ממניות סייברה, שמשקפים שווי של 31 מיליון דולר לכל אחד באקזיט.