מה פתאום מפסיד? משקיע!

לא חלפה חצי שנה מהרגע שבו אדוארדו אלשטיין קיבל לידיו את השליטה באי.די.בי באמצע 2014, והוא כבר נפל למלכודת של אחת הקלישאות הגדולות של שוק ההון – ספקולנט שמפסיד בטווח הקצר, הופך למשקיע לטווח ארוך.

תחת כל עץ רענן הכריז אלשטיין שהוא לא מוטרד מהפסדים על הנייר ואמר שהוא בוחן את השקעותיו לאורך זמן. ובכן, מאז חלפו חמש שנים, הטווח הארוך נעשה קצר, והעתיד כבר כאן. בפרספקטיבה של חצי עשור אין דרך אחרת לסכם את ההשקעה של אלשטיין באי.די.בי מלבד כישלון שאיננו יתום. כמו שנוחי דנקנר נשא באחריות לקריסה של אי.די.בי אחזקות, כך אדוארדו אלשטיין נושא באחריות לנפילה של אי.די.בי פתוח.

בניגוד לקודמו שספג קיתונות של ביקורת ציבורית ותקשורתית, בעל השליטה הנוכחי באי.די.בי נהנה מאמפתיה, גם אם מסויגת. אמנם לאלשטיין יש "תרומה" אישית למצבה הנוכחי העגום של אי.די.בי, ובראשה האופן שבו נוהל הניסיון למכור את השליטה בכלל ביטוח. אולם קשה לבוא בטענות כלפי מי שהזרים קרוב ל־3 מיליארד שקל ששימשו לפירעון אג"ח ושבלעדיהם אי.די.בי מזמן היתה גולשת להסדר חוב שני.

גם כיום, ערב אסיפת מחזיקי האג"ח של אי.די.בי, יש משקיעים רבים שעוד מצפים ומייחלים להזרמת הון נוספת מבעל השליטה. קשה להעלות על הדעת שיימצא המשקיע המוסדי שיסכים להשתתף בהנפקת מניות של אי.די.בי, אבל משום מה המשקיעים עדיין בדעה שאלשטיין יכניס שוב את היד אל תוך הכיס. אולי בגלל שבעל השליטה באי.די.בי כבר הוכיח שאין לו בעיה לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע, ואולי זאת רק משאלת לב שמחזיקי האג"ח של אי.די.בי נאחזים בה.

מריכוזיות ללוליינות

כאילו שהמצב הפיננסי של אי.די.בי לא עגום מספיק, ושזה של דסק"ש לא מאתגר דיו, שתי החברות שבשליטת אדוארדו אלשטיין נדרשות להתמודד כיום גם עם דרישות חוק הריכוזיות. דווקא המקרה של אי.די.בי, החברה שחוק הריכוזיות נתפר למידותיה, מצביע על כמה ממגרעותיו של החוק. ראשית, במבחן התוצאה, בכל הקשור למבנה השליטה הפירמידאלי אי.די.בי עברה מהפח אל הפחת. השליטה באי.די.בי עברה מהפירמידה עסקית של דנקנר לפירמידה העסקית של אלשטיין שהיא מורכבת וסבוכה שבעתיים מקודמתה.

שנית, במקום ריכוזיות קיבלנו להטוטנות. כדי לעמוד בדרישות חוק הריכוזיות אי.די.בי ודסק"ש בהובלת אלשטיין מציגות ארסנל של פעלולים פיננסיים שלא היו מביישים את קרקס מדראנו בימי הזוהר שלו. החל מעסקאות החלף במניות כלל ביטוח, דרך מכירת דיסקונט השקעות בעסקת בעלי עניין לחברה בשליטת אדוארדו אלשטיין תמורת אג"ח, וכלה ברעיונות יצירתיים שמונחים היום על השולחן במטרה למחוק שכבה בדסק"ש עד סוף השנה.

בעלי השליטה בחברות הציבוריות בכלל ובחברות האחזקה בפרט הרוויחו ביושר את חוק הריכוזיות. במקרה של אי.די.בי, עבור בעלי המניות ומחזיקי האג"ח נראה ששכרו של החוק יצא בהפסדו.

הפרדת דת מכלכלה

אי אפשר לראות את אי.די.בי גולשת להסדר חוב שני מבלי להיזכר באמירה של הרב יאשיהו יוסף פינטו שמקורב לדנקנר ולאלשטיין, שלפיה "ישנה הבטחה אלוקית כי כספם של המשקיעים בארץ ישראל יוכפל וישולש". הדברים נאמרו בטקס שהתקיים בבואנוס איירס שבו נחתמה העסקה להשקעה של אלשטיין בגנדן של דנקנר, והם מעוררים שאלות ביחס לטרנספורמציה שעברה ההבטחה האלוקית ממעמדה הרוחני באירוע המכונן בחיי אבות האומה של עם ישראל – ברית בין הבתרים — לסטטוס הגשמי שלה בהשקעה של אלשטיין בגנדן.

כידוע, רווחיו של אלשטיין לא הוכפלו, ואם יש משהו ששולש אלו הן ההשקעות שאלשטיין נדרש להזרים לאי.די.בי, שהתגלתה כבור ללא תחתית. על זה נאמר "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים".

כישלונות עסקיים אינם שמורים רק לאלו שמתייעצים עם רבנים. הם גם מנת חלקם של משקיעים המצוידים באקסלים מפוארים מעשה ידי מעריכי שווי ומומחים פיננסיים. אך אם להסתמך על גורלם של דנקנר, אלשטיין, אילן בן דב ואחרים, נראה שטוב יעשו אנשי עסקים אם יפרידו דת מכלכלה.

אלשטיין צילום: עמית שעל