השבתת הבורסה: הוועד משתמש בעובדים ככלי ניגוח

200 עובדי הבורסה בתל אביב שיבשו היום את צינור המסחר של מדינת ישראל באופן גס ופרוע. במשך 3.5 שעות הסוחרים לא יכלו להעביר ציטוטים ולתת הוראות קנייה ומכירה, פשוט כי מפעילי המחשב לא איישו את העמדות החל משעות הבוקר המוקדמות. צעדים אלה יוצרים נזק תדמיתי גדול לבורסה.

בוועד הבורסה מיתממים וטוענים שאין להם שום קשר לאירוע החריג והחמור, אך עצם התגובה שלהם חושפת עד כמה הסכסוך בין ועד העובדים להנהלה הוא זה שהוליד את האירוע. בוועד אמרו כי "העיכוב לא נובע מעיצומים, אלא רק מהחלטת המנכ"ל להפחית את מספר המפעילים במשמרות ערב ולילה - משני מפעילים לאחד בלבד". אלא שהפלא ופלא, משום מה אותו עובד שהיה אמור להגיע למשמרת שלו - נעדר ממנה, ומשום מה לא נמצא לו מחליף. וכל האירוע הזה התרחש במקרה יום לאחר שהמנכ"ל איתי בן זאב בחר להשעות שלושה מבכירי הוועד.

איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה בתל אביב צילום: תומי הרפז

לפני כשנה חשף דוח ביקורת שהזמינה הנהלת הבורסה התנהלות בעייתית של שני חברי ועד (שאחד מהם הושעה השבוע). שני חברי הוועד הללו עובדים כמפעילי מחשב - עבודה שנעשית במשמרות, כשבמשמרות ערב ולילה מדובר בתעריף גבוה יותר. על פי הדו"ח, השניים הצמידו שעות עבודה שלהם במסגרת פעילותם בוועד בשעות הצהריים המאוחרות למשמרות הערב, כדי שיוכלו ליהנות מתעריף מוגדל.

מאז, הרוחות בבורסה סוערות ובכירי ועד העובדים שנמצאים בעימות ישיר מול ההנהלה משתמשים בעובדים ככלי ניגוח.

כשבן זאב הגיע לבורסה לפני שנתיים, אחד הדברים הראשונים שעשה היה לחתום על הסכם קיבוצי שהסדיר את תנאי העובדים ואף העניק להם 6% ממניות הבורסה. לעובדי הבורסה אין מה להלין – הם נהנים משכר חודשי ממוצע של כ-50 אלף שקל בחודש, תוספות שכר במנגנון טייס אוטומטי, טיולים לחו"ל ומתנות מפנקות בחגים, עם ימי חופש רבים וסבסוד קייטנות לילדים. בטח לא עובדי צווארון כחול.

כעת, באופן טבעי, עם הפיכתה של הבורסה לגוף הפועל למטרות רווח, ולקראת ההנפקה הצפויה, שתעמיד את הבורסה באור הזרקורים של משקיעים פרטיים שירצו שתשביח את עצמה, העובדים מבינים שהחגיגה שלהם עלולה להיגמר.

עם זאת, מערכת ההסכמים הקיבוצית דואגת למעמד העובדים הקיימים ולא מאפשרת לפגוע בהם ובקביעות שלהם, ולא בתנאי השכר המפנקים שלהם. הנפקת הבורסה היא מהלך מתבקש שנועד להזרים לבורסה דם חדש, להפוך את הציבור לשותף בה, ולעודד כניסת משקיעים זרים. הבורסה גם נהנית בשנה האחרונה מתנופת הנפקות ומתעוררות מחודשת.

במקום לעודד את הרוחות החדשות הנושבות בבורסה, ועד העובדים מתעקש לשמור על דפוסי העבודה הישנים, למנוע קידמה, ולפגוע באחד המשאבים הכלכליים החשובים בישראל.

עבודה מאורגנת היא חשובה וראויה. היא נדרשת במיוחד במקומות שבהם אין דאגה לעובדים, שבהם לעובדים אין קביעות, שניתן לפטר אותם בקלות, אינם מקבלים זכויות יסוד, וחרב פיטורין מונחת על צווארם.

במקום שבע כמו הבורסה, שהיא לא רק חברה פרטית, אלא משאב לאומי, שבו עובדים משתכרים שכר כה גבוה עם תנאים כה מפנקים, התעוזה לשבש את עבודתה ולפגוע בציבור המשקיעים היא בלתי נתפסת.

ראוי יהיה שבתי הדין לעבודה, שבצדק נוטים לצד העובדים, יבחנו בציציות את המתרחש בבורסה – למי באמת דואגים חברי הוועד, האם כלל העובדים שותף לצעדים שלהם, ועד כמה יכול קומץ עובדים שמחזיק את האצבע על השאלטר של צינור המסחר לשבש ככה את אחת מאבני היסוד של הכלכלה המקומית.