"כולם מסונוורים כרגע מהכסף שבקנאביס, אבל רבים לא ישרדו"

 עסקת המכירה שילשה לכיסו של יהודאי כ־300 מיליון שקל ממכירת מניות ואופציות שהיו לו בחברה, ואשר היתוספו לעשרות מיליונים נוספים שקיבל במהלך השנים עבור הצלחתו בהפיכת פרוטרום לאחת מעשר החברות הגדלות בעולם בתחומה, עם מחזור מכירות שנתי של 1.6 מיליארד דולר. הוא עשה זאת באמצעות ניהול משובח ושרשרת רכישות של חברות בחו"ל, אותן הרכיב לפאזל ששוויו עלה על סך חלקיו, והוכיח שאפשר לעשות אקזיט מפואר לא רק בהייטק. "כמנכ"ל היו לי תקופות של תסכולים, שחשבתי שאני בביזנס הלא נכון", הוא מספר. "זה קרה בשנת 2000 בשיא בועת ההייטק, כשכל ילד בן 26 גייס לסטארטאפ שלו כספים בסכום גבוה משווי פרוטרום. אחרי זה זה קרה בבועת הנדל"ן, כשכל אחד קנה ברומניה מגרש במיליון שקל ומכר אותו עוד במטוס ב־3 מיליון שקל. בדיעבד אני גאה: בניתי חברה אמיתית, לא בועה, שנמכרה במחיר שיא, בעוד הם נפלו ואיכזבו את המשקיעים".

מסעדת ג'וז ודניאל בבני ציון

ניתן היה להניח שאחרי האקזיט ושנים של עבודה קשה, יהודאי יוריד מהלך, יתרווח בדירתו שבסי אנד סאן על חוף ימה של תל־אביב, שם הוא גר 17 שנה מאז גירושיו לאם בנותיו רוני ונטע־לי, ויתמסר כחובב ים מושבע לתחביב האהוב עליו - שיט ביאכטה שלו. כילד שגדל ברמת אביב הוא בילה הרבה בים. "למדתי באליאנס, אבל הייתי יותר בים. בסוף שישית המורה אמרה: מה זה, מביאים בסוף השנה תלמיד חדש לכיתה?" הוא מספר בחיוך. הצצה בפייסבוק שלו מספקת שפע תמונות של שקיעות וים שצולמו מהיאכטה. סמן המקום מלמד על הפלגות למגוון יעדים לחופי הים התיכון. בהפלגות המרוחקות צוות מקצועי משיט את הספינה.

אם לא בים, ניתן היה לצפות שיתמסר לאהבה השנייה שלו - המדבר, במיוחד טיולי ג'יפים בוואדי רם בירדן. גם משם יש הרבה תמונות בפייסבוק שלו, לצד תמונות של המסעדות שבבעלות בנותיו, בהן השקיע מיליונים - ג'וז ודניאל בבני ציון ולירי ברשפון. את המסעדות מנהלים בתו נטע־לי, בעלה ניר והחתן עידו פיינר. לאחרונה הם רכשו מאפייה, מתוך כוונה להתרחב גם לעסקי הבייקרי. בערבים ניתן לפעמים לפגוש את יהודאי עם זוגתו רינת על הבר בג'וז ודניאל, או בשישי בבוקר בלירי.

אורי יהודאי צילום: דנה קופל

אבל בניגוד לציפיות, יהודאי לא נח. הוא עסוק מתמיד, ומעיד שכעת הוא קם בחמש בבוקר ועובד עד חצות. הוא נכנס כמשקיע בחברת גלעם של קיבוץ מענית ובחברת מיגדה שבקריית־שמונה, יחד עם קרן פימי שבראשות בן דודו ישי דוידי, קרן ההשקעות הפרטית המצליחה בישראל. גלעם מייצרת חומרי גלם מתוחכמים לתעשיית המזון. מיגדה, שהייתה שייכת לטבע, עוסקת במכשור להגנה על צוותים רפואיים מחשיפה לחומרים מסוכנים. בשתי החברות יהודאי משמש כיו"ר, והציפייה היא שיזניק אותן כמו שעשה לפרוטרום.

 ההשקעה השלישית שביצע לאחרונה היא בתחום הלוהט ביותר בישראל ובעולם - הקנאביס הרפואי, שמשך אליו שמות כמו אהוד ברק, דני בירנבאום (מנכ"ל סודה סטרים), איל הנדל"ן יקיר גבאי, אהוד אולמרט ועוד. יהודאי נכנס כשותף ויו"ר בחברת "שדה", העוסקת בכל שרשרת ייצור הקנאביס הרפואי - מהגידול ועד המוצר הסופי. החברה, שנוסדה על ידי עמית שדה, גייסה עד היום 50 מיליון שקל, ובקרוב תעמוד בפני גיוס נוסף של 100 עד 200 מיליון שקל, הפעם בהובלתו של יהודאי.

בעיה בדקדוק

מאז שפורסם דבר הצטרפותו של יהודאי לחברה, הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. חברים, זרים, משקיעים שרוצים להצטרף כשותפים, שמאמינים שבים חברות הקנאביס שצצות כעת כמו בימי בועת ההיי־טק העליזה, החברה שלו תספק את הסחורה. יהודאי מצנן קצת את ההתלהבות, ולא חושב שכל אחד מתאים להיות משקיע בענף.

עישנת פעם ג'וינט?

יהודאי: "בחיים לא. הפאן שבצמח לא מעניין אותי. בגלל הדימוי הזה של ענף הקנאביס, עד לפני חצי שנה כשפנו אליי בניסיון לעניין אותי סירבתי אפילו להיפגש. גם בגלל ההתעסקות עם שלדים בורסאיים והפרסום שזה גרר בעיתונים. אמרתי לעצמי, הנכס שיש לי זה שמי הטוב, ולא רציתי להיות מעורב במה שנראה לי כפסטיבל מספרי סיפורים. הרבה יזמים הם בעלי חלומות, חלקם יצקו חלום לשלד בורסאי, אבל בלי משהו ממשי ביד או תוכנית עסקית. לא כולם ישרדו. בערב יום העצמאות התארחתי אצל מישהו מהמגזר העסקי, והוא סיפר לי שלפני כמה שנים פנו אליו להיכנס כשותף בקנופי, חברת קנאביס קנדית שכיום נסחרת בשווי של 15 מיליארד דולר, והוא סירב כי זה נראה לו אז לא לגיטימי להשקיע בקנאביס.

"כשהחלטתי בסוף לבדוק את העניין, נפגשתי עם יותר מ־15 חברות בארץ ובחו"ל. השאלה הראשונה ששאלתי היא מה באמת יש להם מלבד חלום, ואז הבנתי שאצל חלק גדול מהיזמים והמעורבים יש בעיה בדקדוק - הם לא עושים הבחנה בין הווה לעתיד. מה שהם אומרים שיש להם, זה מה שהיו רוצים שיהיה להם. אם היית מנכ"ל של חברה ציבורית, זה בדם שלך שאם אמרת שתעשה משהו, זה מחייב אותך לביצועים, ויותר טובים. בעסקי הקנאביס, כל אחד שרק אמר שחתם על מזכר הבנה, שכלל לא בטוח מה יעלה בגורלו, המניות שלו כבר זינקו כמו בימי הבועה בשנת 2000. עכשיו הרשות לניירות ערך קצת מיתנה את ההתפרעות בענף".

בימים האחרונים הזהירה יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה, מהסיכון שבהשקעה שבקנאביס. ממה צריך להיזהר המשקיע הלהוט?

"פגשתי הרבה יזמים. המסקנה שלי היא שסיפור יש לכולם, אבל צריך לבדוק אם הם יודעים לממש אותו. הכלל שלי היה: במה שאני לא מצליח להבין, גם אם מדובר ברעיון הכי מבריק במצגת, אני לא נוגע. כולם מסנוורים כרגע מהכסף. בענף הזה בהתחלה היו מעשני הסמים, אחר כך נכנסו החקלאים, ואחריהם הקבלנים ושאר הפיננסיירים. רוב האנשים האלה לא בהכרח יודעים לבנות חברה תעשייתית גלובלית ולהתמודד עם התחרות העולמית. הרי רק בארץ יש כבר 50 חברות קנאביס. ממשלת ישראל התירה את היצוא, אבל זה עוד לא מבטיח שהמוצר שלך יעבור חופשי גבולות. הביזנס הזה עמוס רגולציה בכל השווקים. המפתח להצלחה זה איך תעמוד ברגולציות של כל המדינות. זה לא כמו יצוא של תרופה רגילה או מוצרי פלסטיק והשקייה. הכללים פה שונים ונוקשים. נפגשתי עם הרבה מגדלים ושאלתי, איך תמכור? אמרו לי, מה הבעיה, יש מחסור והביקוש עולה על ההיצע. אבל מחסור לא יהיה תמיד, ולמכור זה מקצוע".

מסעדת לירי צילום: לירי לאונג'

אז מה קרה שהחלטת להיכנס?

"לפני חצי שנה עוד לא הבנתי עד כמה מול עינינו מתפתח במהירות הבזק ביזנס גלובלי חדש שנמצא עדיין בחיתוליו. מה שהלהיב אותי זה שאם לי לקח 20 שנה כדי להביא את פרוטרום לאן שהבאתי, בקנאביס זה יכול לקחת שנתיים־שלוש בלבד. ראיתי כמה זה מרגש, עם אפשרויות בלתי מוגבלות. הבנתי שמה שעשיתי בפרוטרום בתחום תמציות הטעם היה הכי קרוב לקנאביס: גם שם עשינו הסכמי גידול עם חקלאים, הלכנו לזנים ייחודיים (שמהם בוצע מיצוי הטעמים והריחות - נ"ז). היו לי שבעה מפעלים למיצוי צמחים עם אישורים של ה־GMP (תקנון להבטחת איכות מוצרים רפואיים ותוספי מזון - נ"ז). מכרנו לחברות תרופות מהגדולות בעולם. פרוטרום מכניסה למזון רכיבים בעלי תכונות רפואיות, שאותם מיצינו מג'ינגר, מג'ינסנג, מאצות ועוד. בקנאביס זה דומה. אין ספק שקנאביס עובד על כאב, אפילפסיה, בעיות עור. אני חולם להגיע לתרופות אמיתיות מרכיבי הצמח.

"מה שעוד שיכנע אותי זה שבנקאי ההשקעות - שלא היו מוכנים לגעת בקנאביס - כבר בעניין: מריל לינץ' הציג עכשיו בכנס בינלאומי שלו חברת קנאביס. אמרתי לעצמי, אם המריל־לינצ'ים הגיעו לתחום, סימן שהוא נהיה לגיטימי. זה הפך לעסק של הנפקות וכסף גדול, ולכן הוא עובר לעולם של הגדולים. אנחנו רואים מי משקיע בתחום, חברות מהגדולות בעולם כמו בירה קורונה, חברות טבק, ואפילו חברות תרופות. פגשתי המון חברות, עד שנפגשתי את עמית שדה והתאהבתי בו. הוא מבין קנאביס, למד חקלאות, והכי חשוב, הוא מבין מה הוא לא מבין. אני בונה חברה אמיתית, תעשייתית, עם שליטה משלב הגידול ועד הייצור: נגביר את המחקרים הקליניים, יש לנו מתקן גידול גדול ומתוחכם במקדוניה, בחודשים הקרובים נעביר אותו לגידול לפי תקן GMP. אנחנו מקימים חוות גידול ומפעל בקיבוץ חצור, נרכוש מפעל תרופות בפורטוגל. אנחנו בשלבי בנייה של מערכת שיווק למדינות שבהן הרגולציה כבר מוסדרת. אני מאמין שכמו בפרוטרום, אדע למצוא בידול לחברה".

כדי לממש חלומות אתם צריכים לגייס הון. אתה רואה את עצמך מחזר היום אחרי משקיעים?

"אני מודה שיש לי בעיה עם זה. אני לא אבקש כסף מאנשים. למזלי, פונים אליי כל הזמן בבקשה להשקיע, מהשמות הגדולים במשק. אני אומר לחברים ולתעשיינים שמתקשרים: אתה חייב להבין את הביזנס ובמה אתה משקיע, ולא להשקיע רק כי אני מוביל את זה. זה תחום שדורש השקעות גדולות. אני מכוון למשקיעים מהשורה הראשונה, כאלה שרוצים להיות לטווח ארוך ולא מחפשים סיבוב, חלק מהם כבר בהיכון. אחד ממנהלי קרן הון סיכון יעץ לי לא לקחת משקיעים שלא יודעים להשקיע בהון סיכון. מי שלא מבין בסיכונים, יש לי את הפריווילגיה לא לקחת ממנו. בפרוטרום ידעתי להגיד כמה יהיו המכירות השנתיות בסטייה של 1%. זה לא המצב כאן, ואני לוקח אחריות כבדה כלפי משקיעים. אבל אף משקיע במניות פרוטרום לא הפסיד מעולם. התכנון שלי הוא בעוד שנה, רק כשתהיה לי חברה אמיתית עם בידול, עם מתקנים וידע, להנפיק את שדה באחת הבורסות".להגנה על הצוות הרפואי, וזה תחום העיסוק שלה".

"אני מרגיש כמו בן 16"

אתה מדבר על הקמת תעשייה חדשה, אבל בינתיים כל יום נסגר מפעל: חרסה, אמיליה, פניציה ירוחם כמעט נסגר.

"זה חורה לי ומדאיג מאוד. אין מדיניות ואסטרטגיה ממשלתית בנושא. מאז המחאה נהיה עליהום על אנשי עסקים לגיטימיים, שבוחרים כעת לא להשקיע בישראל. חברים שלי רק רוצים להתרחק מאור הזרקורים ומהביקורת על התעשיינים והון־שלטון. התעשייה כיום רובה בידיים זרות, כולל פרוטרום שנמכרה ל־IFF. כי אין מי שיקנה בארץ. פעם היו קמים 60 מפעלים חדשים בשנה, היום בקושי חמישה. הפחד שלי הוא שבעוד עשר שנים נהיה עם הרבה סטארטאפים שלא מייצרים תמ"ג שחיוני לחוסן הלאומי, אלא אקזיטים. בארה"ב טראמפ נבחר גם כי הבטיח שיחזיר את התעשייה לארה"ב, והוא עובד בזה. בארץ חוגגים על אקזיטים. כל התעשייה, נטפים, כתר, אסם, מכתשים, נמכרה לידיים זרות, שאמנם מתחייבות להשאיר כאן את התעשייה לכמה שנים, אבל מניסיון שלי בסוף איפה שהמטה נמצא שם תהיה התעשייה. אחד הפתרונות הוא להנפיק בבורסה, רק שאין לנו ממש בורסה".

מה אתה חושב על עסקי המסעדנות?

"מסעדנות זה עסק כפוי טובה. נטע־לי ועידו הגיעו אלי לפני שמונה שנים עם הרעיון לפתוח מסעדה. לא התלהבתי משתי סיבות: א. זה דורש עבודה מסביב לשעון, ו־ב. אני לא אוהב עסקים במשפחה. אבל כשנטע־לי רוצה משהו, היא משיגה. עזרתי להם במימון, במו"מ מול המושב, הבאתי את האחים ירזין שייעצו, הם הביאו את האדריכל הכי טוב שעכשיו עשה גם את לירי. אני חושב שזה כמו הקנאביס: יש אנשים שמשקיעים בתחום בגלל מה משנראה להם פאן, כי הם אוהבים לארח. אבל אם אתם לא מקצוענים, תארחו במסעדות של אחרים. מסעדה זה עסק סופר קשה, כמו מפעל: יש רכש, יש תפעול, תמחור, פרסום. הקבוצות המצליחות הן המקצועניות, כמו זו של רותי ומתי ברודו (את מתי, אגב, פגשתי לא כמסעדן אלא מתוקף תפקידו כדירקטור בחברת קנאביס), קבוצת טורקיז, שמנוהלות מעולה. לזכותם של הילדים ייאמר: הם מנהלים את עסקי ג'וז למופת ומצליחים. עכשיו הדילמה היא כמה להתרחב בלי לאבד שליטה. המדינה עושה הכל כדי להקשות על המסעדנים, יש חוקים מכבידים כמו בנושא המלצרים, העובדים הזרים. בנוסף, הקהל הישראלי קשה, דורש יותר מאחרים. הכי מטריף אותי - אם לקוח אומר שהוא לא מרוצה, הוא ישר מקבל ואוצ'ר לארוחה חינם, גם אם הוא סתם מנצל. זה אופי ישראלי. אני מכיר נשים עשירות שנוסעות לניו־יורק לשופינג, קונות חצי חנות, ולקראת הנסיעה הולכות ומחזירות 80% מהבגדים. למה? כי אפשר ומקבלים את הכסף חזרה".

חוות הגידול "שדה" במקדוניה

עם ההשקעות החדשות אתה מבטיח לעצמך עוד שנים של עבודה אינטנסיבית. מתי תאט את הקצב?

"למה ג'ון פרבר, בעל השליטה לשעבר בפרוטרום, בן יותר מ־90, בא כל יום למשרד? כי זה נותן לו עניין בחיים. הייתי 23 שנים באותה חברה, עכשיו יש לי את היכולת לעשות מה שבא לי, אני מרגיש קצת בגיל 16. יכולתי להיות כמו דייג שעומד במים ומחכה שהדג יבוא, אבל אני עכשיו צייד, הולך למצוא מה שאני רוצה, אם לא אוהב את זה, אפסיק. רבי יהודה הלוי אמר: בצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך".

השקעת לאחרונה, יחד עם קרן פימי, בחברות מיגדה וגלעם. זה בגלל קרבת המשפחה עם דוידי?

"זה שהוא בן דוד שלי ממש לא היה שיקול. הקשר כאן הוא עסקי. זאת קרן מדהימה, בשונה מאחרות היא לומדת לעומק את החברות שלה ומעורבת אסטרטגית, ויש לה תרומה אמיתית לחברות שהיא רוכשת. הפעם הראשונה ששיתפנו פעולה הייתה בסולבר, יצרנית מוצרי סויה לתעשיית המזון, שנקלעה לקשיים ונמכרה על ידי בעליה - קיבוץ חצור - במסגרת הסדר חוב לקרן פימי ולמאיר שמיר. מאיר וישי (דוידי) באו אליי להתייעץ לפני הרכישה, ושאלו אם אני רוצה להצטרף למועצת המנהלים. נראה לי מעניין ונכנסתי כשותף. אחרי חמש שנים מכרנו אותה לקרן אמריקאית בחצי מיליארד שקל ועם תשואה של 250%.

"הידע של פימי במגוון כה רחב של סוגי תעשיות הפתיע אותי. תראי מה הם עשו בהשקעות שלהם בנייר חדרה, במנועי בית־שמש - חברות שנראו ערב הקנייה כמו 'לשעבר', והיום הם מתנהלים בצורה מופתית שאני גאה בה. היה טבעי שאכנס איתם עכשיו להשקעות. גלעם עסקה היסטורית בחומרי גלם למזון - עמילנים וסוכרים, שהם קומודיטי. אנחנו משקיעים עכשיו הרבה במחקר ופיתוח כדי לבדל אותה למוצרים מתוחכמים כמו סוכרים מיוחדים, סיבים מיוחדים כמו פוס, ועובדים גם על מיזוגים ורכישות. במיגדה השמיים הם הגבול. היא גדלה בקצב מהיר, כי החמירו את הרגולציה להגנה על הצוות הרפואי, וזה תחום העיסוק שלה".