בשירות האחים לבנת: ח"כ מכהן, בכיר ברשות המס וחוקר פרטי

כתב תביעה שהוגש שלשום נגד האחים לבנת על ידי בועז בנרוש ואורן בר־ניר, שני מנהלים לשעבר בעסקיו של שי לבנת, מטיל אור על הנעשה מאחורי הקלעים של אחת המשפחות החזקות בישראל. בין היתר מתוארת המשפחה כמי שמפעילה חוקרים פרטיים, מקושרת לשלטונות המס באמצעות בכירים לשעבר, ואף ח"כ שמכהן בכנסת היוצאת והיה בכיר במשטרת ישראל.

עו"ד בועז בנצור שמייצג את השניים מתאר בכתב התביעה כיצד נדהם לגלות שמסמכים מתוך משרדו, בסכסוך שבו ייצג את הצד שמולם – אמיר אדלר ואיל פדלון – הגיע לידיה של משפחת לבנת, כולל טיוטת חקירה נגדית שתכנן לחקור בבית המשפט את שי לבנת.

בנוסף שכרה המשפחה את שירותיו של בכיר לשעבר במחלקת חקירות במס הכנסה, שלו הובטח בונוס במקרה שרשויות המס יגישו כתבי אישום נגד פדלון ואדלר, רשות המיסים אכן המליצה להגיש כתבי אישום, ואותו "מאכער" קיבל בונוס על שירותיו דרך חברה שהיתה בשליטת אבי המשפחה, אברהם לבנת. המשפחה, לדברי התביעה, קיבלה דיווחים היישר מחדרי החקירות שם נחקרו השניים, נפגשו עם חוקרי מס הכנסה כדי לשכנע אותם להגיש כתבי אישום נגד השניים ולמנוע חקירה של שי לבנת.

האימפריה של לבנת

משפחת לבנת חולשת על תעבורה, תאגיד השינוע הגדול בישראל, חברת הלוגיסטיקה והשילוח ממן, הגדולה בארץ, חברת כוח האדם תיקשוב, יבוא משאיות ואוטובוסים, יבוא מכוניות במדינות במזרח אירופה, ואתר וואלה שופס. הונה של המשפחה נאמד ב־4-3 מיליארד שקל. היא נוסדה על יד האב אברהם (בונדי לבנת שנפטר לפני שנתיים בגיל 93) והיום נשלטת על ידי בניו צבי, זאב ושי. שי עזב את עסקי המשפחה ב־1997 לדרך עצמאית.

מימין צביקה לבנת שי לבנת ו זאב לבנת

המלחמה נגד השותפים

בנרוש ובר־ניר, תובעים 17 מיליון שקל משלושת האחים בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד בועז בנצור כשמשפחת לבנת מיוצגת בידי עו"ד גיורא ארדינסט. השניים, שניהלו את עסקיו של שי לבנת וסייעו לו במלחמתו נגד שני שותפיו לשעבר, אדלר ופדלון, טוענים כי לא מילא אחר הבטחות שנתן להם בדבר השכר הראוי המגיע להם. לדבריהם, לאחר שהתברר כי היקף חקירותיהם את הסכסוך עם שני השותפים העסקיים לשעבר גדול יותר, הוסכם כי יקבלו תשלום חודשי של 75 אלף שקל כל אחד, אך בפועל קיבלו רק 50 אלף שקל והיתרה תשולם להם בעתיד. הסכסוך בין הצדדים נחשף לראשונה ב"כלכליסט" בנובמבר 2018 בעקבות מכתב התראה ששלחו השניים לשי לבנת. הם שכרו את שירותיו של עו"ד בן־צור שייצג בסכסוך הקודם את אדלר ופדלון. שני האחרונים ניהלו את עסקיו של שי לבנת בארבע חברות פרטיות והפכו לבעלי מניות ושותפים בהן. לבנת הדיח אותם, והם טענו בתביעה לקיפוח בעלי זכויות מיעוט. בית המשפט חייב את לבנת לרכוש את חלקם ב־118 מיליון שקל. לאחר הגשת טיוטת כתב התביעה על ידי בנרוש ובר־ניר נפתח הליך גישור בין הצדדים, שנכשל, ובעקבות זאת הוגשה התביעה שלשום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

מקושר ח"כ מיקי לוי סייע למשפחת לבנת בתיאום פגישה עם חוקרי יאח"ה כתב תביעה שהוגש נגד האחים לבנת על ידי בועז בנרוש ואורן בר־ניר, שני מנהלים לשעבר בעסקיו של שי לבנת, מטיל אור על הנעשה מאחורי הקלעים של אחת המשפחות החזקות בישראל גולן חזני, 23 תגובות לכתבה המלאה 

"אתם חלק מהמשפחה"

בכתב התביעה נטען כי בנרוש ובר־ניר ליוו את שי לבנת בכל מסכת המלחמה נגד פדלון ואדלר, ולאחר מכן "ניהלו את החברות שבבעלותו, יזמו עבורו פעילויות עסקיות חדשות. הם שימשו לא רק יועציו המקצועיים של שי לבנת אלא גם מקורביו ואנשי אמונו.. אביו המנוח של לבנת (בונדי) אמר לבנרוש ולבר־ניר: 'משפחת לבנת לא תשכח לעולם את מה שעשיתם עבורה. אתם עכשיו חלק מהמשפחה'", נאמר בכתב התביעה.

התביעה הוגשה גם נגד צבי לבנת, שמנהל את עסקי המשפחה, וזאב לבנת, בטענה כי ההבטחה לתשלום ניתנה על ידי שלושתם. בתביעה טוענים בנרוש ובר־ניר כי המשפחה שכחה מהר מאוד את תרומתם ואת ההתחיבויות שנתנה להם — להשלים את את התשלומים החודשיים שניתנו להם, להעניק להם 5% מפירות ההליך המשפטי נגד פדלון ואדלר, וכן אחוזים שאותם לא מפרטים באחזקות ומיזמים שהם עצמם יזמו את רכישתם על ידי לבנת. "בנרוש ובר־ניר שנלחמו את מלחמתו של לבנת נגד שותפיו הקודמים, והאמינו בכנות גרסתו, מצאו עצמם מושלכים ככלי אין חפץ בו וגורלם התגלה כגורל אחרים שסמכו על המשפחה".

בנרוש ובר־ניר החלו את דרכם העסקית בחברת אמדוקס משם יצאו לדרך עצמאית, וחברו לחברת ייעוץ משותפת ביזום השקעות לבעלי הון וחברות. בנרוש ולבנת הכירו מראשית שנות האלפיים, ולפי התביעה בסוף 2010 צירף לבנת את בנרוש לפגישה עם עוד כמה מקורבים, שבמהלכה הביע לבנת את חששו כי אדלר ופדלון מנצלים את האמון שנתן בהם ולא נוהגים עמו כהלכה. הוא ביקש מבנרוש לבדוק כמה עניינים בחברות המשותפות וזה צירף את בר־ניר ומאותו רגע ליוו השניים לדבריהם את לבנת.

תחילת הבדיקה הסודית

הם ביצעו בדיקה של החשדות שעלו כלפי פדלון ואדלר, בדיקה שנערכה לדבריהם בסודיות כשרק צבי ושי לבנת עודכנו בממצאיה. הפגישות נערכו בביתו של בנרוש או במשרדי אי.די.בי, בימים שבהם משפחת לבנת היתה שותפה של נוחי דנקנר בשליטה בקבוצה. השניים מצטטים בתביעה תצהיר של שי לבנת בתביעה נגד פדלון ואדלר שבה טען כי אופן ניהול החברות על ידי השניים הקשו מאוד על ביצוע החקירה וניהול ההליך המקורי, והחקירה ארכה תקופה ארוכה".

בנרוש ובר־ניר הציעו ללבנת להחזיר לידיו את השליטה בחברות המשותפות וכי שניהם יקיימו שיחות עם אדלר ופדלון שישמיעו את גרסתם, השיחות הוקלטו ושימשו את לבנת בהמשך הדרך".

שכרם של בנרוש ובר־ניר, 36 אלף שקל בחודש עבור חצי משרה, שולם לדבריהם על ידי חברת אברהם לבנת. בתביעה נאמר כי הפנייה לבית המשפט נגד פדלון ואדלר הגבירה את הקצב שבו הפעיל שי לבנת את בנרוש ובר־ניר. אחרי שהסכסוך בין לבנת ואדלר ופדלון פורסם בתקשורת, המעורבות של משפחת לבנת ומקורביה בסכסוך הפכה עמוקה יותר. "מעבר לעובדה שמשפחת לבנת חרדה לתדמיתה הציבורית, הרי שסכסוך זה היווה מבחינת המשפחה, ובעיקר מבחינת צבי לבנת, הזדמנות לסגור חשבון עם אדלר ופדלון, ובשיחות ציין צבי לבנת כי אדלר הוא האדם שגרם לו את הנזק הקשה בחייו, לרבות נזק למצבו הבריאותי", נאמר בתביעה.

ממן - מרלו"ג צילום: ממן

"וכאשר משפחת לבנת יוצאת למלחמה, והשימוש במילה מלחמה אינו לתפארת המליצה בלבד, היא מגייסת את כל משאביה. בנרוש ובר־ניר שהובילו את הבדיקה נגד פדלון ואדלר, נדרשו לזנוח כל מחוייבות עסקית, משפחתית או אישית ולעמוד בחזית מול אדלר ופדלון. בנרוש אף התבקש לוותר על זכויות תביעה נגד חברת סקייויז'ן שהוחזקה בידי לבנת, אדלר ופדלון מחשש לניגוד עניינים". השניים טוענים שהתגייסותם היתה מוחלטת ובנרוש נדרש לתת תצהיר מטעמו במשפט ולהיחקר עליו. לדברי עורכי דינו של שי לבנת, עדותו של בנרוש אמורה היתה לחפות על חוסר יכולתו של לבנת להעיד על הדברים, ובנרוש נרתם למלאכה.

"בנרוש ובר־ניר לא שימשו רק כגורמים מקצועיים שעליהם נשען שי לבנת, אלא גם משענת אישית. האמון שנתן שי באחיו ואף בפרקליטו שהיה מזוהה עם אחיו, היה מוגבל והוא הדגיש שהוא נותן את אמונו בבנרוש ובר־ניר בלבד", טוענים השניים ומצרפים פלטי שיחות ומסרונים להוכיח זאת.

השניים מפרטים שורה של פעולות שלדבריהם נקטה משפחת לבנת ואשר חושפת את דרכי פעולתה. "המשפחה ביקשה לשתף את בנרוש ובר־ניר בכל מהלך שיזמו, גם אם עורר חוסר נחת מצד השניים. הדוגמאות הן רבות ומפאת כבודם של לבנת ומקורביו נימנע מלפרט את מכלול הדברים, מלבד כמה דוגמאות שיבהירו עד היכן נכונים היו לבנת וסביבתו להרחיק לכת במלחמת החורמה שניהלו נגד אדלר ופדלון", נכתב בתביעה.

הפעלת חוקר פרטי

לאחר פרוץ הסכסוך, מתארת התביעה, החל לבנת להעסיק חוקר פרטי, בעלות של 600 אלף שקל ששולמו על ידי החברה המשפחתית, אף שהשירותים ניתנו לשי לבנת אישית. תפקידו של החוקר הפרטי היה לאתר מסמכים ולספק מידע בעניינם של אדלר ופדלון. בתביעה מתוארים הישגיו של החוקר. במסגרת היערכות לסכסוך פנו אדלר ופדלון לרשויות המס בבקשה לגילוי מרצון. טיוטה של הבקשה היתה מצוי במשרדי עו"ד בן־צור שייצג את אדלר ופדלון. "טיוטה זו מצאה דרכה לידיו של לבנת, שהציג אותה בפגישה שבה נכחו צביקה לבנת ועורכי הדין. לכל הנוכחים הובהר כי הטיוטה ניטלה בסתר מתוך משרד הח"מ (בנצור) — אך הם לא ראו בדבר כל קושי...

"זה איננו המסמך היחיד שמצא את דרכו אל לבנת, בלהיטותו לנצח את המערכה. מסמכים פנימיים נוספים במשרד בנצור הושגו ע"י החוקר הפרטי, והוצגו לראווה על ידי לבנת, כולל טיוטה של חקירתו הנגדית של לבנת שניטלה אף היא ממשרדו של בנצור ואשר שימשה להכנת לבנת לחקירה על ידי פרקליטיו. החוקר הפרטי אף דאג להשיג מסמכים בעניינם של עמוס לסקר (לשעבר מנכ"ל חברת החשמל) ורמי בלניקוב (לשעבר ראש אגף התקציבים באוצר) שלבנת חשד ששיתפו פעולה עם אדלר ופדלון. החוקר הפרטי לא הסתפק בכך וטרח לבקר בבתיהם של אדלר ופדלון, ביקורים שהניבו תוצרים רבים. הוא הצמיד לרכבו של פדלון מתקן עיקוב שהצביע על מקום הימצאו של פדלון בכל אחת משעות היממה, ושי לבנת עצמו היה אובססיבי ממש למעקב זה והיה מבקש התייחסות מקורביו, במסרונים, לפשר התנועות של פדלון".

חלק מהמחלוקת בין פדלון, אדלר ולבנת היו בסוגיות חשבונאיות. אדלר ופדלון פנו לרשות המסים בבקשה לגילוי מרצון, משום שלבנת הגיע למסקנה שאם יוגש כתב אישום נגד השניים בענייני מס, הדבר ימנע מהשופט גרוסקופף היענות לתביעה שלהם נגדו. "לבנת שכר את שירותיו של בכיר לשעבר ברשות המיסים, שההתקשרות עמו נועדה למטרה אחת: לדחוף לקבלת החלטה בדבר הגשת אישום נגד אדלר ופדלון. מעבר לשכר הטירחה השוטף ששולם לו בגין מאמציו, התחייבה חברת אברהם לבנת לשלם לו בונוס במקרה שבו תינתן המלצה של הרשויות החוקרות במס הכנסה להגיש כתב אישום נגד אדלר ופדלון. לאחר שהמלצה כזו ניתנה, זכה אותו 'מאכער' בדמי ההצלחה הנכבדים שהובטחו לו". הפרקליטות החליטה, בניגוד להמלצת רשות המיסים, שלא להגיש כתב אישום נגד אדלר ופדלון.

גיוסו של ח"כ מכהן

עוד נטען בתביעה כי משפחת לבנת פעלה בחזיתות נוספות כדי להשפיע על שיקול דעתן העצמאית של רשויות החקירה. על פי התביעה, לבנת שיגר מכתבים רבים למשטרה ולפרקליטות בדרישה לקידום הליכים נגד אדלר ופדלון, ולבנת "לא היסס לרתום בהקשר זה את קשרי משפחתו עם מי שמכהן כיום כחבר כנסת, אשר שימש בעברו בתפקיד בכיר במשטרה, כדי שזה יתאם פגישה עם חוקרי יחא"ה, פגישה שהתקיימה בנוכחות חבר הכנסת ועורכי הדין, אך לא הניבה את התוצאה המיוחלת של משפחת לבנת".

עוד נטען כי בני המשפחה "ניצלו את קשריהם כדי שנציגים מטעמם ידווחו להם בתום ימי החקירות של אדלר ופדלון, היישר מתוך החקירות. הם ניצלו את קשריהם כדי לקיים פגישות ממושכות עם חוקרי רשות המיסים, לרבות בנוכחות עורכי דינם, כדי לשכנע אותם למליץ על הגשת כתבי אישום, ואף ציידו אותם בטיעון סרק בעניין זה. בד־בבד נקטו במהלכים רבים כדי למנוע מחוקרי רשות המסים לזמן את לבנת להיחקר על החשדות שיוחסו לו במסגרת החקירה הכוללת שנערכה".

ממשפחת לבנת נמסר בתגובה, באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט: "כתב התביעה שהגישו בועז בנרוש ואורן בר־ניר הוא כתב סחיטה. מדובר במסמך רצוף שקרים וסילופים, שכל מטרתו להפעיל לחץ פסול על משפחת לבנת, על מנת שתסכים לשלם לבנרוש ולבר־ניר את הסכומים הדמיוניים הנטענים בו, הכל תוך הכפשת משפחת לבנת ופגיעה במוניטין שלה.

"ביסוד כתב התביעה עומדות טענותיהם של בנרוש ובר־ניר לקיומן של הסכמות נטענות, בעל פה, מצדו של מר שי לבנת, אשר כביכול הופרו. אלא שאותן 'הסכמות' נטענות אינן נתמכות בדבר. על מנת לטשטש עובדה פשוטה זו, ואת עצם היעדרה של עילת תביעה ממשית, בנרוש ובר־ניר אינם מהססים לעשות בכתב התביעה שימוש פסול גם במידע חסוי וסודי, אשר אינו רלוונטי לעילת התביעה הנטענת, תוך 'תיבולו' של המידע בערימת שקרים וכזבים. המטרה ברורה: להלך אימים על משפחת לבנת כי מידע זה, על כל השקרים שנשזרו לאורכו ולרוחבו, יתפרסם באופן שיגרום להם נזק כבד, וייאלץ אותם להיכנע לסחיטה.

"בכתב התביעה בנרוש ובר־ניר עשו שימוש פסול במידע חסוי וסודי, שהגיע אליהם במסגרת השירותים שסיפקו למר לבנת ולחברות שבשליטתו, שבהן כיהנו כנושאי משרה. בכך הם מפרים באופן בוטה חובות אמון המוטלות עליהם מכוח הדין, חובות חוזיות, חובות סודיות ואף חובות אתיות החלות עליהם כרואי חשבון. בנרוש ובר־ניר אינם מהססים לעשות שימוש פסול במידע זה, אף שהוא אינו רלוונטי לעילות התביעה הנטענות על ידם — הכל בניסיון לייצר סחיטה יעילה.

"לגופו של עניין, הטענות כי מר לבנת הבטיח לבנרוש ובר־ניר סכומי עתק חסרות כל בסיס. כאמור, כל טענותיהם של בנרוש ובר־ניר מבוססות על טענתם כי ניתנו להם התחייבויות בעל פה בידי מר לבנת. התחייבויות כאלה לא היו ולא נבראו.

"בנרוש ובר־ניר קיבלו תמורת שירותיהם למר לבנת שכר עתק של עשרות אלפי שקלים בחודש (שהצטבר ליותר מ־2.22 מיליון שקל לכל אחד, וביחד יותר מ־4.4 מיליון שקל במשך שלוש שנים), שאף הוא התברר כתגמול מופרז ביחס לכישוריהם הדלים ולתרומתם השולית (ולעתים אף השלילית) בעניינים שבהם היו מעורבים. בנרוש ובר־ניר התגלו כבעלי מקצוע ירודים, שהעניינים שהופקדו בידיהם היו גדולים על מידותיהם, וביצועיהם היו רחוקים מלהשביע רצון. על רקע זה הופסק שיתוף הפעולה איתם, והם החליטו להגיש את התביעה חסרת הבסיס.

"למר לבנת עומדות עילות לתביעה נגדית נגד בנרוש ובר־ניר להשבת כל הסכומים שקיבלו במשך השנים מלבנת והחברות, ולפיצוי לבנת והחברות בגין הנזקים הכבדים הנגרמים כתוצאה מהתנהלותם הפסולה, והוא יעמוד על זכויותיו במלואן".