ניר ברנמילר: "ירדתי מ־50 אלף שקל בחודש ל־25 אלף שקל, הברוטו שלי הוא כמו לפני 15 שנה"

כשנה וחצי לאחר שברנמילר אנרג'י החלה להיסחר בבורסת תל אביב נראה כי המשקיעים במניה רחוקים מלהיות שבעי רצון. מחירה צלל בכ־72% מיום המסחר הראשון לשווי שוק של 62 מיליון שקל בלבד. שווי השוק של החברה, המפתחת טכנולוגיות מתקדמות לאגירת אנרגיה, שאותן היא מיישמת באמצעות הקמה עצמאית של פרויקטי אנרגיה חלופית, עמד על יותר מ־200 מיליון שקל כחודש לאחר הנפקתה.  

לברנמילר יש תחנת כוח בדימונה (רותם 1), שהקמתה צפויה להסתיים עד תום הרבעון השני השנה, ופרויקט נוסף (רותם 2) בשלבי תכנון מתקדמים, שאמור להתחיל לפעול בשנת 2020. כמו כן פועלת החברה באיטליה עם ענקית האנרגיה ENEL, ויש לה גם פרויקט עם רשות החשמל של מדינת ניו יורק.

מיזמים שאפתניים לא חסרים לברנמילר, אך הם ככל הנראה שאפתניים מדי לעומת האופק המימוני שלה. רק בדצמבר האחרון — שהיה קשה במיוחד בשוקי ההון בעולם — נחתך מחיר המניה ב־51%, וזאת מבלי שנקשרו לשמה חדשות שליליות יוצאות דופן. מאידך, מתחילת 2019 נרשמה התאוששות, והמניה כבר עלתה בכ־24%.

מייסד החברה אבי ברנמילר, שמחזיק ב־68.9% מהמניות, הזרים לה עד כה 135 מיליון שקל מהונו העצמי, ובשבועות האחרונים התחייב להזרים מיליוני שקלים נוספים, וקיצץ זמנית בשכרו ובשכר שני בניו המועסקים גם הם בחברה. ברנמילר מכר ב־2009 את חברת סולל, שהיתה בבעלותו, לקונצרן סימנס תמורת 418 מיליון דולר.

ברנמילר האב מכהן כיו"ר ומנכ"ל החברה, ובניו ניר ודורון מכהנים בתפקידי משנה למנכ"ל. בראיון ל"כלכליסט" מדבר ניר ברנמילר על מצב החברה, שטרם רשמה הכנסות. אלה אמורות, לדבריו, להתחיל לזרום באופן מתון רק במחצית השנייה של השנה ולעמוד על מיליוני שקלים בודדים. ברנמילר הבן גם מתייחס למניה, ובעיקר לעתידה העסקי של החברה.

ההכנסות המשמעותיות יגיעו רק בשנת 2020

הפרויקט העיקרי של ברנמילר, רותם 1, שיחובר לרשת החשמל הארצית מיד עם סיום הקמתו, צפוי לייצר 1.5 מגה־ואט בשנה ולהניב לחברה הכנסות שנתיות של 6.4 מיליון שקל. ההכנסות המשמעותיות יותר יגיעו, לדברי ברנמילר, רק ב־2020. פרויקט רותם 2, שיוקם בסמוך לרות 1, יהיה שאפתני ממנו ומתוכנן לייצר 10 מגה־ואט בשנה. "עוד מתקופת חברת סולל אנחנו בעניין אגירת אנרגיה — החולייה החסרה בדרך להשלמת מהפיכת האנרגיה המתחדשת", מסביר ברנמילר.

"אין אדם שמוכן לגלות כי ב־4 אחה"צ כבר לא זורם חשמל בתקע שלו. כלומר, 'לא משנה אם השמש זורחת כרגע או לא, אני רוצה את החשמל שלי'. ממש כמו שדוד השמש מחמם את מים בשעות היום, כדי שאפשר יהיה להתקלח בערב. אם לא נצליח לאגור אנרגיה, לא נוכל לעולם להיפרד ממתקני יצור החשמל. הם אמנם אמינים, אבל מזהמים. אפילו אנרגיה סולרית שעלותה תופחת עד כדי אגורה, אך לא תהיה לה טכנולוגיית אגירה, לא תצליח לחסוך בתשתיות אלא רק בדלק".

ניר ברנמילר צילום: יאיר שגיא

הפרויקטים שלכם אמורים להתחיל לייצר הכנסות במחצית השנייה של 2019, בעוד ההנפקה היתה באוגוסט 2017. זו לא היתה טעותם להנפיק מוקדם כל כך?

"יש חברות שנכנסו לבורסה באמצעות מיזוג לתוך שלד, אבל אנחנו לא רצינו להיכנס כך. רצינו להיכנס בדלת הראשית. אין לי ספק כי ברגע שנעבור להכנסות משמעותיות יתרחש 'חינוך שוק', וכולם יבינו שזה לוקח זמן. אנחנו לא רוצים להפציץ את הבורסה בהודעות בכל פעם שנחתם מזכר הבנות. זה לא נכון. אנחנו מדווחים רק על מהלכים שנסגרו".

אבל למה להיסחר בבורסה?

"ברגע שאתה עולה על הרדאר, ומקבל את תשומת הלב של המשקיעים, הבורסה היא מקום נוח מאוד לחברה, שכן יש ודאות לגיוסי הון וחוב. אם נרצה לבצע הנפקה משנית, נודיע על תאריך ונדע שבתאריך הזה נגייס כסף. זו ודאות קרדינלית לחברות הזנק. ואנחנו חברת הזנק ותיקה".

מה התגובות שאתם שומעים ממשקיעים?

"למרבית מנהלי ההשקעות לא אכפת לשלם יותר, רק לא לטעות, וזו התשובה שמקבלים בדרך כלל. לפעמים מתמחרים אותנו כחברת תשתיות, או כסוג של חברת נדל"ן מניב — במקום כחברת טכנולוגיה. אבל אנחנו בפירוש חברת טכנולוגיה. חברת סולתיקס (SaltX Technology), לדוגמה, שעוסקת בתחום דומה, נסחרת בבורסת שבדיה בשווי הגדול פי ארבעה משלנו, וזאת למרות שהמוצר שלה הרבה פחות בשל משלנו. המוצר שלה, המיועד לבתים ולעסקים קטנים, אמור לאגור חשמל במלח".

מה הבעיות, מבחינתכם, בשוק התל־אביבי?

"הבורסה בת"א אינה שוק חזק למניות טכנולוגיה, אז כרגע אנחנו סובלים. אבל 2019 תהיה דרמטית מבחינת הצפי לתחילת הכנסות, ו־2020 צפויה להיות שנת הפריצה מול לקוחות בינלאומיים. אני מקווה שנצא מהתחתית של מניות היתר ונקבל תשומת לב מהמשקיעים. מי שהשקיע בנו ב־2017, ברור שלא נעים לו היום. אבל המשקיעים מבינים שלא קרה משהו קיצוני: לא גילינו מתחרה שלא ידענו עליו, לא איבדנו פרויקט. אנחנו מתקדמים, נכנסים לשווקים חדשים ועומדים ברוב היעדים.

אנחנו מתמקדים בניהול החברה — לא בניהול המניה. נכון, יש לנו בעיית סחירות, וגם לא כל כך יודעים איך לאכול אותנו. לדוגמה, אני לא מבין למה המניה יורדת פה ב־2% במחזור של 4,000 שקל ביום שאני מוציא הודעה על רישום פטנט בארה"ב. מצד שני, כשיש הודעה על דילול, הנפקה או אופציות, השוק יודע לתמחר את זה מצוין וישר אנחנו נחתכים. בדצמבר המניה ירדה בסביבות 50%, כנראה משום שמישהו יצא מהשקעה של 400–500 אלף שקל. כשאין מסחר אנחנו נפגעים קשות, ואני מקווה שכשנחזור לעלות התגובה תהיה חריפה באותה מידה".

ב־6 בפברואר דיווחתם על רישום פטנטים באירופה, ולמחרת המניה צללה ב־9% במחזור של 410 אלף שקל.

"בגדול, מתחילת השנה המחזורים עולים קצת, כך שאנחנו מתרחקים מהאנומליות האלה. אבל כן, 400 אלף שקלים עדיין נחשבים למימוש דרמטי במצבנו הנוכחי בשוק".

אבי ברנמילר. מכר את חברת סולל לסימנס ב־2009 תמורת 418 מיליון דולר צילום: זהר שחר

בקשה להלוואה בריבית של 10%

צורכי המימון השוטפים של ברנמילר אנרג'י משמעותיים. באוקטובר האחרון נטלה ברנמילר הלוואה של 21.25 מיליון שקל לפי הסכם מימון שיש לה עם בנק לאומי, המיועד להקמת רותם 1. באמצע ינואר פקע מזכר עקרונות להלוואת גישור, ולקראת סוף החודש היא דיווחה על מתווה חדש להלוואת גישור של 20 מיליון שקל בריבית של 10% מקרן פרטית.

מה מצב מתווה המימון החדש?

"זה עדיין בעבודה, ואנחנו בתוך מסגרת הזמנים".

מהם הפרויקטים שצפויים בעתיד?

"השנה אנחנו מספקים פיילוטים שסגרנו בעבר. יש מערכת למשרד הביטחון, שתוריד משמעותית את צריכת הדלקים בבסיס המנותק מרשת החשמל, ונספק גם מערכת לרשות החשמל של מדינת ניו יורק, שבמסגרתה יש פיילוט למערכת מנותקת מרשת החשמל ב־Purchase College של SUNY (State University of New York). יש לנו פרויקט שדרוג לתחנה גזית ענקית באיטליה של ENEL — פרויקט שהצלחה בו תאפשר כניסה מסיבית לעבודה עם החברה. הוא כרגע בשלבי ההנדסה, ולהערכתנו יסתיים במחצית הראשונה של 2020. רותם 2, שנמצא כרגע בשלבי ייזום מתקדמים, יכול להיכנס לסגירה פיננסית ולבנייה עוד השנה. עלותו המדווחת לציבור היא כ־120 מיליון שקל."

איך תממנו פרויקט שאפתני כמו רותם 2, כשאתם כרגע במו"מ על אשראי מקרן פרטית?

"יהיו לנו כמובן צורכי מימון, אבל הם יהיו ברמה הפרויקטלית. אנחנו נמצאים כיום במסלול מול בנק התשתיות הגדול בעולם EIB (European Investment Bank), שנוהג להעמיד אשראי בתמורה לשותפות בפרויקט. אני מעריך שכניסת EIB תסגור את צורכי המימון ברותם 2".

מה תעשו עם כל תחנות האגירה שאתם מקימים בטכנולוגיה שלכם?

"אנחנו לא חברת חשמל, אלא חברת טכנולוגיה. אנחנו בונים תחנות כוח בייזום מלא שלנו, כחלק מאסטרטגיית הכניסה לשווקים והוכחת ההיתכנות המסחרית המלאה של הטכנולוגיה. מרגע שהוכחנו זאת, זה רק עניין של תזמון ומחיר עד שנוותר על מלוא האחזקה שיש לנו בתחנות הכוח או על חלקה".

לאן הולך נושא האגירה בישראל?

"אנחנו מדינת אי, כמו הוואי, שדוחפת את נושא האגירה בטירוף, כי הם לא יכולים לקנות חשמל מהשכנים. אנחנו גם אי שהדרום שלו מנותק מהצפון. אי אפשר לדחוף כאן חשמל סולארי במדבר ולקוות שהוא יאיר את חיפה. אין לנו רשת לכך. הייצור צריך להיות מבוזר, קרוב ללקוח ומגובה בכמה שיותר אגירות מקומיות. ישראל מפגרת כיום ב־20 שנה בנושא הסולארי. היו לנו אורחים מאירופה, וכשאמרנו להם שאנחנו מקווים להגיע לייצור של 8% מהחשמל באנרגיה סולארית, הם היו בטוחים שהתכוונו ל־80%. אבל בנושא האגירה יש לנו הזדמנות לקבוע טרנדים — כמו בסייבר, בהייטק ובקלינטק.

יש לנו כל התנאים לכך: שמש, מרחקים קצרים, גז. כל מה שצריך. ראיתי כבר כמה תוכניות מרשימות לפיילוטים בחברות ממשלתיות. יש מענקים להתייעלות אנרגטית, ואפשר להגיד שנוצר סט כלים מרשים בשנים האחרונות, אבל הרגולציה צריכה קצת להשתייף. בישראל צפויה עלייה דרמטית בצריכת החשמל, שאמור להיות מגובה בהתקנות רבות של מערכות ייצור בגז ובסולארי. חייבים להתייעל ולצמצם את מספר התחנות באמצעות התייעלות אנרגטית. כי אם ימשיכו להקים את כל התשתיות במקביל — גם אנרגיה מתחדשת וגם מערכות גיבוי — מחיר החשמל יטוס למעלה".

הפחתת השכר שלכם והעמדת אשראי נוסף באו בעקבות ביקורת בשוק?

"ויתרנו על שכר, משום שכשיש תוכנית התייעלות עדיף שיישארו כמה שיותר אנשים איכותיים בחברה. ירדתי מעלות שכר של 50 אלף שקל בחודש ל־25 אלף שקל. הברוטו שלי הוא כמו לפני 15 שנה. מצד שני, צריך להבין שמנגנוני המכירה והחדרת הטכנולוגיה בתחום תשתיות החשמל הם ארוכים. אני לא כמו חברת סולאראדג' (חברה ישראלית הנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 2 מיליארד דולר — ח"ש), שיש לה רכיב חומרה שקל יחסית לקבל עליו את חותמת שהוא כשיר. אני צריך להיכנס לתחנות כוח, לעבור אישור של הרבה מהנדסים בדרגים שונים, וזה לוקח זמן. מה שנחמד הוא שמרגע שעשינו את זה, יש לנו יתרון על נתח השוק והקניין הרוחני. כי לא כל כך בקלות יגיע הסיני שיעשה את מה שאנחנו עושים בזול יותר — וייכנס במקומנו לחברה כמו ENEL".

איך זה לעבוד עם אביך ואחיך?

"יותר מ־90% חברות בעולם הן משפחתיות, ואנחנו עובדים יחד מתחילת הדרך. גם כשעבדנו במקומות עבודה שונים, תמיד היינו מסונכרנים. אני, אגב, תמיד ניהלתי את ההון המשפחתי. אנחנו דור שלישי לתעשיינים, שכן גם סבי היה תעשיין".

מה אומרים העובדים על המצב?

"יש פה אנשים שהולכים עם אבי משנות השמונים. חלק מחברי ההנהלה היו בגרעין שהוביל את סולל. אני תמיד אומר שאנחנו תאגיד שכלוא בגוף של סטארט־אפ ומחכה לפרוץ קדימה. אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת את העובדים שעזבו אותנו בשבע השנים האחרונות. והם לא איתנו בגלל שאנחנו משלמים טוב מדי".