אין יצוא ואין לגליזציה, אז איך חברות הקנאביס הישראליות שוות יותר ממיליארד שקל?
מהיום השימוש בקנאביס למטרות הנאה יהיה חוקי בקנדה, והמניות של החברות העוסקות בתחום זינקו בארה"ב. בינתיים בישראל אין שינוי של ממש, אך בעוד חברות הקנאביס הציבוריות ממתינות לקבלת האישור לייצוא, השווי שלהן מזנק רק על סמך חלומות
- המשטרה תוכל לבצע בדיקת רוק של נהגים לאיתור סמים
- מעבדת קנאביס חדשה הוקמה באוניברסיטה העברית בירושלים בהשקעה של 2.3 מיליון דולר
- בית ההשקעות סלע מקים קרן השקעה בתחום הקנאביס
ואולם החברות הישראליות יכולות לקנא בשווי של מקבילותיהן הקנדיות. אם לשפוט על פי התנודות של מניות החברות הישראליות, נראה שהמשקיעים במניות של החברות הקנדיות גם מאמינים בהן יותר.
הסדרת הרגולציה לצריכה אישית לא רפואית שתיכנס לתוקף היום בקנדה, רק מוסיפה רוח גבית לעליית שערי המניות של חברות הקנאביס הקנדיות.
החברות הישראליות הנסחרות ממתינות בקוצר רוח להסדרת הרגולציה הישראלית ליצוא קנאביס, פיתוחיו ומוצריו. לטענתן, הדבר יוביל לזרם של הזמנות עבור החברות המגדלות והמייצרות, וגם לזרם השקעות בתחום מצד חברות בינלאומיות ומקומיות, שביחד יגדילו משמעותית את הביקוש לעובדים. עד שיורשו לייצא, החברות נאלצות להסתפק בשוק קטן - כיום יש בארץ 38 אלף משתמשים בקנאביס רפואי בלבד.
יו"ר תפן המיועד יונה לוי סיפר בכנס הקנאביס שנערך אתמול בבורסה בתל אביב, שהחברה שלו מתכננת למכור כ־14 טון קנאביס בשלוש השנים הבאות. לדבריו, עלות הייצור של החברה לגרם קנאביס נאמדת ב־1.5–2 שקלים לגרם קנאביס רפואי, מחיר המכירה למפעל נאמד בכ־6 שקלים לגרם, ואילו המחיר לצרכן הסופי הישראלי מגיע לכ־11 שקל לגרם.
קנאביס צילום: גטי אימג'ס
"כדי לענות על צורכי השוק המקומי לא צריך יותר מ־100 דונם", אומר מיקי מנדלסון מנכ"ל עמיר שיווק, המוחזקת בשרשור על ידי איגוד החקלאים. הוא טוען שהחברות בישראל מכוונות לפעילות בחו"ל. "בארץ פועלים כשמונה מגדלים", מספר ניר סוסינסקי מבעלי השליטה בטוגדר, שמנייתה זינקה ב־466% מאז הודעתה על כניסה לתחום, אף שאין כמעט משקיע שזכה לראות את שדות הגידול שלה באוגנדה. "עד לתקינה החדשה הם עשו הכל בעצמם, עד לשלב שינוע הקנאביס הרפואי לצרכן. אבל אנו לא רואים לנגד עינינו את השוק הישראלי, אלא את העולם".
החל מהיום - מריחואנה חוקית בקנדה
מרבית החברות הישראליות הפועלות בתחום מתמחות בשלב הגידול של הצמח, שהוא למעשה השלב הראשון והנמוך ביותר בשרשרת האספקה. השרשרת מתחילה במשתלות, שבהן עוסקים בריבוי - ייצור ייחורים או הנבטות. השלב השני הוא חוות הגידול שמפריחות את הייחור. חלק מהחברות הן בעלות רישיון לפעול בשני השלבים האלה, ורשאיות גם להחזיק בצמוד משתלה וחוות גידול, כל עוד יש הפרדה מוחלטת בין השניים.
חברות ישראליות נוספות טוענות שיפעלו גם בתחום השלישי בשרשרת הייצור: המפעל. המפעלים הישראליים שעליהם מדווחות החברות הציבוריות כיום יתחלקו לשתי קטגוריות: אריזת תפרחות שיקבלו מחוות הגידול לפי התקינה של אריזות חצי קילו; ומיצוי על ידי הוצאת הרכיבים הרפואיים מהצמח והפקת שמן קנאביס, קפסולות או כל מוצר אחר שקיבל או יקבל אישור.
החלק הרביעי בשרשרת הוא בית מסחר, שלוקח את התוצרת ומפיץ אותה לבתי המרקחת, שהם החוליה האחרונה בשרשרת הייצור והאספקה. לכל אלה מתלווים שינוע ופינוי פסולת, הפועלים גם הם ברישיון בלבד.
בטוגדר, כמו בחלק גדול מהחברות הבורסאיות הישראליות, רוצים להחזיק בכל אחד משלבי שרשרת הייצור והאספקה. "יהיה חבל מאוד אם הרגולציה לא תוסדר", אומר סוסינסקי. "האופטימיות שלנו היא בעקבות מה שקורה בעולם. כך, למשל, הסדרת הרגולציה בקנדה והצהרות ענקיות המזון והקוסמטיקה על הכנסת קנאביס למוצריהן".
למרות האופטימיות בנוגע לרגולטור הישראלי, לגבי החברות הישראליות התחושות אחרות. לדברי סוסינסקי, "נכון שעוד ועוד חברות נכנסות לתחום, ויותר תחרות תמיד פחות טובה לאחרים - אבל יש חברות שבינתיים רק סיפקו הצהרות. לנו יש כבר חוזים בשווי של כ־80 מיליון דולר, ולדעתנו ברגע שהיצוא יתאפשר, ישראל תיהפך למובילה עולמית בתחום".
