למה בן זאב אמר 'לא' לאבי ניסנקורן

לפני שנה וחצי, קצת אחרי שאיתי בן זאב נכנס לתפקידו כמנכ"ל הבורסה, הודיעו וועד העובדים שלה וההנהלה כי הם הגיעו להסכמות בכל הנוגע להסכם קיבוצי חדש. ידיים נלחצו, כוסות הושקו, תנאים מעולים ל-200 עובדי הבורסה נסגרו וביניהם הבטחה לביטחון תעסוקתי ומודל בונוסים ותוספות שכר קבועות מידי שנה, ובן זאב חשב שהוא מותיר מאחוריו את משקולת העימות מהעובדים, שממנה סבל המנכ"ל הקודם של הבורסה, יוסי ביינארט ז"ל. זאת כאשר העובדים התחייבו לשקט תעשייתי לאורך כל תקופת ההסכם בן החמש שנים.

אלא שאז הודיע בן זאב, הכל בהתאם למתוכנן, כי הוא מוכר את השליטה בבורסה לידים זרות – לקרן ההשקעות מאניקיי האוסטרלית שתחזיק ב-20% ממניות הבורסה, עוד 50% למשקיעים פיננסים שונים ועוד 30% שיונפקו בבורסה.

אף על פי שלוועד עובדי הבורסה היה ידוע היטב כי על בעלי המניות הקיימים של הבורסה –הבנקים ובתי ההשקעות למכור את אחזקותיהם העודפות מעל 5% וכי בן זאב יהיה חייב למצוא קונה לשליטה בבורסה, הוא ראה בהודעה על מכירת השליטה כפרי בשל לשפר עמדות. באוגוסט האחרון לאחר שרשות ניירות ערך העניקה היתר למאניקיי ולגופים הפיננסים הנוספים להחזיק בבורסה, הכריז בן זאב כי המהלך המתוכנן הבא הוא הנפקת הבורסה. מאז החל מחול שדים שבו הוועד מנצל את התכניות של בן זאב להנפיק ככלי להפעלת לחץ לקבל הטבות נוספות מעבר לאלו שנקבעו בהסכם.

איתי בן זאב צילום: עמית שעל

כאמור, הכל היה ידוע גם לפני שנה וחצי ובפרט העובדה שהעובדים יקבלו 6% ממניות הבורסה ויהנו מהנפקתה, אך למה לא לנצל את הסיטואציה בה הבורסה עומדת לפני תשקיף, נדרשת לקבל את אמון הציבור כדי להשקיע במניותיה, כמנוף לחץ להשגת תנאים מיטיבים נוספים?

החשש של עובדי הבורסה לא מגיע בוואקום. הבורסה הפכה השנה לראשונה לגוף הפועל למטרות רווח, והמקום הכי קל לשפר בו את הביצועים הוא דרך קיצוץ הוצאות והחשוד המיידי הם העובדים. גם העובדה שלגרעין השליטה בבורסה נכנסת קרן השקעות שמעוניינת לבצע סיבוב על השקעתה בתוך כמה שנים, לא מרגיעה את הרוחות, כאשר החשש הוא שהקרן תלחץ להליכי התייעלות שישפיעו לרעה על העובדים.

אלא שכאמור בן זאב התחייב כי לא יפגע ביציבות התעסוקתית של עובדי הבורסה. למעשה, הוא תולה את יהבו על כך שדור העובדים הנוכחי יפרוש בהדרגה והדור החדש כבר לא יהנה מהטבות כה מופלגות. אין לו שום כוונה לפטר עובדים או לקצץ בשכרם. למעשה, ההסכם החדש עליו חתם עם העובדים לפני שנה וחצי קושר את הבונוסים שלהם לראשונה עם תוצאות הבורסה באופן שאמור לתמרץ אותם להשיא את רווחיה.

עובדי הבורסה אינם הקוזאק הנגזל. שכרם עומד על כ-50 אלף שקל בממוצע בחודש, ושכרם עולה מידי שנה ב-3.5% לצד בונוס שכעת יהיה מבוסס תוצאות. לצד זה העובדים נהנים מתקציב רווחה נדיב שכולל חופשה אחת לשנה בחו"ל ועוד חופשה אחת בארץ לצד תלושי קניה נדיבים מידי חג והשתתפות הבורסה במימון קייטנות לילדים ובשכר השכלה גבוהה. אין זה קהל היעד הטיפוסי שעליו אמורה להגן ההסתדרות שחרטה על דגלה הגנה על הכוח המאורגן בישראל בדגש על עובדי הצווארון הכחול הנזקקים לה, הרבה יותר מעובדי הבורסה השבעים.

לאחר שבן זאב לא מצמץ לעברם של העובדים שדרשו לשבת עמו, שוב, לשולחן המשא ומתן ונפנף בהתחייבות לשקט תעסוקתי, הם פעלו מאחורי הקלעים לנסות ולטרפד את עסקת המכירה כמו גם את ההנפקה שאחריה וניסו להציג מצג לפיו מאניקיי והמשקיעים הפיננסים האחרים באו לעשות "סיבוב" מהיר בבורסה דרך הליך ההנפקה. משמהלך זה נכשל, הם פנו לעזרת ההסתדרות בראשה עומד אבי ניסנקורן. בן זאב הבהיר לניסנקורן כי הוא מוכן להיפגש עם ההסתדרות אך לא יפגוש את הוועד וכי אין שום מקום לפתוח מחדש את המשא ומתן. בן זאב גם עימת את ניסנקורן עם העובדה כי ההסתדרות עצמה לא מקיימת את ההסכם עליו היא חתומה.

כך נוצר מבוי סתום שהוליד את סכסוך העבודה הטרי בבורסה שלבסוף הוביל את בן זאב לצד מרחיק לכת של דחיית ההנפקה המתוכננת שלה – ובכך הרחיק מהעובדים את הפגישה עם הכסף שיכול להוליד מענק המניות שקיבלו.

במאבקים קודמים של הנהלת הבורסה עם העובדים, ידו של הוועד הייתה תמיד על העליונה, בהם ניסיון כושל של ההנהלה הקודמת לשתף פעולה עם בורסת נאסד"ק שטורפד על ידי העובדים. הפעם, נראה שבן זאב לא מתכנן לוותר. במאבק הזה יהיה מעניין לראות מי לבסוף ימצמץ ראשון, אך בינתיים ההנפקה המיוחלת של הבורסה הולכת ומתרחקת.