האם המועמד הגרמני הבכיר להחלפת דראגי יוצא מהמירוץ?

המירוץ לתפקיד נשיא הבנק האירופי הבא מקבל היום תפנית מפתיעה, עם דיווח מעניין שמגיע מגרמניה. לקראת פרישתו של הנשיא הנוכחי מריו דראגי באוקטובר 2019 - בתום 8 שנות כהונה כנשיא ה-ECB - רבים העריכו כי המועמד המוביל לתפקיד הוא נשיא הבנק המרכזי בגרמניה, הבונדסבנק, יינס ווידמן (Jens Weidmann). ואולם עתה נראה שהדבר מוטל בספק.  

הקנצלרית אנגלה מרקל לא מתכוונת להתעקש על מינויו של נציג גרמניה לתפקיד נשיא ה-ECB, שכן היא מעדיפה גרמני בתפקיד החשוב יותר לטעמה של נשיא הנציבות האירופית, הרשות המבצעת של האיחוד - העדפה שתחייב ככל הנראה ויתור על נשיאות הבנקד. כך מדווח היום העיתון הגרמני Handelsblatt, המסתמך על מקורות רשמיים בממשל.

כמו בבנק האירופי, גם הנציבות המנהלת את האיחוד צפויה להחליף נשיא בסוף 2019 – עם סיום כהונתו של ז'אק קלוד יונקר. הניסיון מלמד שיש סבירות נמוכה לשני מינויים מטעם מדינה אחת בהנהגת שני מוסדות אירופאיים בכירים במקביל, כך שמרקל תידרש להחליט מהו המינוי המועדף שאותו היא מתכוונת לדחוף בכל הכוח.

אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה צילום: אי פי איי

לגרמניה מבחינה זו יש בעיה קשה עוד יותר. הכלכלה הגדולה והחזקה ביותר באירופה והחברה כנראה המשפיעה ביותר באיחוד, סופגת ביקורת קשה – המכוונת ישירות נגד מרקל – על ניצול לא הוגן של כוחה על חשבון שאר החברות באיחוד. כך שאם מרקל אכן תמצא לנכון לפעול לטובת תפקיד נשיא הנציבות, אין סיכוי ממשי לווידמן לקבל את תפקיד נשיא הבנק האירופי.

בסקר שערכה בלומברג בפברואר האחרון, רוב מוחלט של כלכלנים באירופה אמרו שווידמן צפוי להיבחר לתפקיד - 72 כלכלנים אמרו שזו ההערכה שלהם, כאשר המועמד הבא, חבר הנהלת הבנק האירופי ארקי ליקנן מפינלנד (Erkki Liikanen) קיבל 30 קולות בלבד.

ווידמן עצמו אמר בראיון לפייננשל טיימס בחודש פברואר שעצם הרעיון שהלאומיות של המועמד היא שיקול בבחירת נשיא הבנק הוא "אבסורדי". המועמדות של ווידמן לא היתה עוברת ללא מחלוקת - הביקורת העיקרית עליו נוגעת לעמדותיו המאד ניציות. ווידמן הוא כנראה המתנגד החזק ביותר בקרב מנהיגי הבנקים המרכזיים באירופה למדיניות הריבית האפסית ותוכנית ההקלה הכמותית הבנק תחת הנהגתו של דראגי.

אנליסטים באירופה ציינו בחודשים האחרונים כי סביר מאד שווידמן יתקשה לקבל תמיכה למינוי מצד מדינות אירופאיות חלשות יותר - ודאי מצד המדינות שנאלצו לספוג את המדיניות הנוקשה שנכפתה עליהן במסגרת תוכניות החילוץ והסיוע שקיבלו מהאיחוד. בפורטוגל, בספרד וכמובן ביוון, גרמניה נתפסת כאחראית העיקרית על הובלת מדיניות זו.

בין המועמדים האחרים שהוזכרו לתפקיד: הבכיר שבהם כאמור הוא חבר המועצה המוניטרית ב-ECB ארקי ליקנן מפינלנד (Erkki Liikanen), ולצדו מושל הבנק האירי פיליפ ליין (Philip Lane) ומושל הבנק הצרפתי פרנסואז ווילרוי דה גלו (François Villeroy de Galhau).  

מריו דראגי (שהגיע לתפקיד לאחר שכיהן בין היתר כמושל הבנק האיטלקי) הוביל את הבנק האירופי במשבר החוב הקשה של השנים 2012-2011, וזכורה לכולם ההתחייבות הנחרצת שלו משנת 2012 לעשות "כל מה שיידרש" על מנת לשמר את המטבע המשותף. בין מבקריו של דראגי, כולל בגרמניה, הטענה העיקרית היא שכנשיא הבנק חרג מהותית מהמנדט שלו וגרם לעיוותים בשווקים הפיננסיים – בין היתר בתוכנית ההקלה הכמותית שהוביל בשנים האחרונות.

אשר לנשיא הבא, יש הטוענים שאין הרבה משמעות להחלטה מי ימונה לבסוף. "כשאתה לוקח צעד אחד לאחור ושוקל את הרגע ההיסטורי, נדמה שלמרות ההתעניינות המובנת של המשקיעים, במצב הנוכחי הנשיאות של הבנק האירופי היא כמעט הסחת דעת. העובדה היא שלא משנה מי יהיה ראש הבנק המרכזי, הוא יוביל תהליך ממושך של נורמליזציה במדיניות", אומר מארק צ'אנדלר, אסטרטג המט"ח הראשי ב-Brown Brothers Harriman (הדברים מובאים במרקטווטש). לדברי צ'נדלר, כמהלך טקטי מרקל לא יכולה להעביר מסר שהיא מוותרת על תפקיד נשיאות הבנק המרכזי, שכן המינוי לבנק יכול יכול לשמש אותה במו"מ על תפקיד נשיא הנציבות.

מריו דראגי צילום: בלומברג