ההחלטה של לאומי למכור את לאומי קארד לרוכש אסטרטגי טובה לצרכן הישראלי

נחשף בכלכליסט נחתם סופית: לאומי קארד נמכרה לקרן ורבורג פינקוס הקרן תשלם 2.5-2.7 מיליארד שקל תמורת החברה, שווי הגבוה בכ-30% מהונה העצמי; העסקה תניב לבנק לאומי רווח של 230 מיליון שקל, ויש לו אופציה לרכישת 20% מהחברה בחזרה; לאומי קארד תחלק דיבידנד של 600-700 מיליון שקל לפני השלמת העסקה גולן חזני, 8 תגובות לכתבה המלאה 

ההחלטה של בנק לאומי למכור את לאומי קארד לקרן ההשקעות ורברוג פינקוס היא אולי ההחלטה הנכונה עבור בנק לאומי אבל היא בעיקר ההחלטה הנכונה לצרכן הישראלי, זאת לעומת חלופת ההנפקה בבורסה.

כעת לבנק הפועלים יהיה הרבה יותר קשה להצדיק מהלך של הנפקה במחיר שלא יספק פרמיית שליטה מהותית על ההון העצמי, בדומה לזה שניתן בעסקה של לאומי.

אמנם הרוכשת, קרן השקעות אמריקאית, איננה הרוכשת האידיאלית. בכל זאת, היא גם עשויה לחפש לעשות "סיבוב" על החברה, להשביח ולמכור, ובהחלט ייתכן כי עדיף היה להביא לכאן שחקן פיננסי אסטרטגי, אבל ברור שלמול חלופת ההנפקה, עמדת הכוח של לאומי קארד בתחרות העתידית מול הבנקים משתפרת.

כרטיס האשראי של לאומי קארד צילום: שאטרסטוק

לטובת התחרות והצלחת החוק להגברת התחרות בשוק האשראי (חוק שטרום) גם בישראכרט צריכים לשאוף להימכר לשחקן אסטרטגי ולא ללכת להנפקה. ומדוע?

הפעלת לחץ על הרגולטור ומשרד האוצר – רוכש אסטרטגי יידע לדאוג שכל ההבטחות של הרגולטור לחזק את חברות כרטיסי האשראי לקראת התחרות הצפויה בבנקים הגדולים תצליח. בבנק ישראל מבטיחים כל הזמן כי ידאגו לחברות כרטיסי האשראי ויספקו להן הגנות ינוקא כאלו ואחרות כדי להבטיח שיעמדו מול התחרות הניצבת מול הבנקים בדגש על נגישות למקורות הון חלופיים. גם בבנק ישראל וגם באוצר מעדיפים קונה אסטרטגי, ולכן לחצים והתניות שיפעיל מולם כדי להתקדם בעסקה יבטיחו הטבות גדולות יותר לחברות כרטיסי האשראי המופרדות מול הבנקים.

לא סתם הבטיחה חדוה בר לקונים הפוטנציאלים בשיחות סגורות מולם כי תדאג להעניק יתרונות תחרותיים לחברות האשראי ותמנע למשל הסכמי חלוקת עמלות טורפניים ביניהן לבין הבנקים. היא רצתה שהקונים יישארו במשחק.

גוף בינלאומי עם ניסיון וידע בעולמות הפיננסים – הנפקה של ישראכרט בבורסה תהפוך אותה לחברה ללא בעל שליטה כאשר מי שצפוי להחזיק בה הם גופים מוסדיים – חברות ביטוח ובתי השקעות שמגבלות רגולטוריות מונעות מהם להיות בעלי השפעה במתרחש בחברות הללו, מה שצפוי להפוך אותן לחברות תחת שלטון מנהלים.

שלטון מנהלים יכול אגב להיות דבר מצויין ובנק לאומי הוא הוכחה לכך, אבל עם כל הכבוד למנהלים של חברות כרטיסי האשראי וליכולות בכלל של מנהלים בשוק הישראלי, מה שחברות כרטיסי האשראי זקוקות לו ביום שאחרי הפרידה הוא שחקן בינלאומי עם ידע בעולמות הפיננסים.

ההשוואה שצריכה להתבצע כאן איננה לגופים פיננסים ישראלים ויכולות ישראליות, אלא לחברות פיננסיות מובילות בעולם והצורך של חברות כרטיסי האשראי בפרט ושל ענף הפיננסים הישראלי בכלל להדביק פערים עצומים בטכנולוגיה ובשירותים המוצעים לציבור על ידי גופים פיננסיים בינלאומיים. רוכש אסטרטגי בעל ניסיון והיכרות עם עולמות הפיננסים, אך גם עם עולמות הטכנולוגיה - יוכל לתרום מניסיונו להשביח את החברות הללו, להצעיד אותן קדימה לקראת האתגר המשמעותי ביותר שלהן – להתחרות בבנקים הגדולים. וזו גם הציפייה כעת מקרן ורבורג פינקוס בכל הנוגע ללאומי קארד.

כיס עמוק – החשש הגדול של חברות כרטיסי האשראי במידה רבה של צדק היא ניתוקן מהטבור של הבנקים שהזרימו להם עד כה הון זול לצורך מתן אשראי. בהיעדר הבנקים, עלות גיוס ההון של חברות כרטיסי האשראי תגדל ותתייקר והחשש הגדול הוא שהן תיאלצנה (או תנצלנה את המצב) כדי לייקר ריביות בעת מתן אשראי, בניגוד גמור לתכלית של שטרום.

רוכש בעל כיס עמוק יוכל לספק לחברות כרטיסי האשראי את החמצן הנדרש כדי להעניק אשראי תחרותי לבנקים ובעל נגישות טובה יותר למקורות הון. אותו רוכש יוכל ללא קשר להשתמש בפלטפורמה הבורסאית ככלי לגיוס חוב שישמש לצורך מתן אשראי ובעתיד גם להנפיק חלק מהמניות לצורך חיזוק ההון.

הכיס העמוק הוא גם קריטי בעידן שבו נדרשות השקעות גדולות בטכנולוגיה לקראת מעבר לעולם חדש של שירותי תשלום חכמים וכניסת תחרות אפשרית מצד שחקניות טכנולוגיות חזקות כמו עלי פיי, אפל פיי, סמסונג פיי ואחרים. עם זאת, המבחן של קרן כמו ורברוג פינקוס הוא להתעלות על האינסטינקט המיידי לייקר ריביות כדי לגזור קופון ולהסתכל על הרכישה הזו כהשקעה ארוכת טווח.

יכולת מיקוח מול הבנקים לשיפור ההסכמים המסחריים – הבנקים וחברות כרטיסי האשראי נמצאות בימים אלו במצב די מגוחך. מצד אחד הבנקים עדיין מחזיקים בחברות ומצד שני הם מנהלים עמם משא ומתן לחתימה על הסכמי סחר חדשים ליום שאחרי הפרידה. חברות כרטיסי האשראי עתידות לשמש כגוף המתפעל של הבנקים להנפקת כרטיסים בנקאיים ביום שלאחר הפרידה, והם נדרשים כעת לחתום על הסכמים של חלוקה עתידית בעמלות בדגש כמובן על עמלות הסליקה מול בתי העסק.

אחד החששות הגדולים של חברות כרטיסי האשראי הוא שהבנקים ינצלו את התלות של החברות בבנק כגורם משווק של כרטיס האשראי לציבור כדי לסחוט אותן להעניק לו נתח גבוה יותר בעמלות. המצב אף חמור יותר כאשר ידוע כי המתחרה כאל נותרת מכוח חקיקת שטרום בידיים של בנק דיסקונט ותוכל להציע לבנקים תנאים טובים יותר בהסכם המסחרי מתוך ידיעה כי תמשיך לינוק אשראי זול מדיסקונט.

הפחד הוא שהבנקים יעדיפו לשווק לקהל הלקוחות החזק יותר את הכרטיסים של החברות איתן הגיעו להסכמי סחר טובים יותר בדגש על כאל. משמעות הדבר הוא שחברות כרטיסי האשראי המופרדות יחלשו מול המתחרה כאל ומול הבנקים והכוח שלהן להתחרות מול הבנקים ומול כאל לטובת הציבור, תפחת.

וכאן בדיוק נכנס הקונה שיוכל לדרוש להכניס להסכם הרכישה תנאים משופרים לטובת חברות כרטיסי האשראי שיגדילו את הנתח שלהם בחלוקת העמלות מול הבנקים. ספק גדול אם ורבורג פינקוס חתמו על עסקת הרכישה ללא סגירת הפינות האחרונות בהסכם מול לאומי ותוך הבטחה שהתנאים המסחריים מול הבנק יהיו הוגנים. אם ישראכרט לעומת זאת תלך להנפקה, לא יהיה מי שיתמקח עבורה מול הבנק לשיפור התנאים המסחריים, והם יהפכו לעובדה מוגמרת לקראת ההנפקה.

כישלון מכירה לקונים זרים – כרטיס אדום למשק הישראלי – הקרנות האמריקאיות שמתעניינות ברכישת חברות כרטיסי האשראי מסתובבות בשוק הישראלי כבר שנתיים וחלק מהן התעניינו בעבר ברכישת גופים פיננסים ישראלים אחרים (למשל בית ההשקעות פסגות), אך ויתרו על כך. חברות הביטוח הפניקס וכלל נמצאות כבר שנים על המדף על רקע דרישות חוק הריכוזיות אך למעט משקיעים סיניים שלא מקבלים היתר מהממונה על שוק ההון דורית סלינגר, גופים בינלאומיים לא מביעים עניין בגופים הפיננסים הישראלים. לו ורבורג פינקוס הייתה נסוגה, ושתי החברות היו מוצאות את עצמן מונפקות בבורסה, היה הדבר בבחינת אות קין לשר האוצר משה כחלון ביכולת להביא שחקנים בינלאומיים להשקעה בישראל, והוכחה לכאורה לכך שהרגולציה הישראלית כמו גם הסביבה העסקית מרחיקים מכאן משקיעים מתוחכמים. כחלון יכול כעת לנשום לרווחה – קונה בינלאומי חזק קונה כאן לראשונה מזה זמן רב גוף פיננסי, מה שמגביר את הסיכויים למכירת כלל והפניקס.

ההצלחה של לאומי, בערבון מוגבל מבחינתו – מצד אחד בהנהלת לאומי יכולים להיות סופר מרוצים. הם מנפנפים בהצלחת עסקת מכירה, במחיר אטרקטיבי, מעבר לציפיות שלהם. מצד שני המכירה הזו עלולה להתברר מבחינתם כחרב פיפיות: קונה אסטרטגי חזק כמו ורבורג פינקוס עלול לחזור אליהם כמו בומרנג בדיוק בגלל ההסברים שנמנו כאן מעלה. אם קונה אסטרטגי מחזק את חברות כרטיסי האשראי, המשמעות היא שפוטנציאל התחרות שלהן מול הבנקים יגדל, מה שצפוי להקשות על הבנקים לשמור על כוחם בשוק ואף עשוי לאלץ אותם להוריד ריביות, ולשפר הצעות ערך ללקוחות. כאמור, לישראכרט יהיה קשה הרבה יותר כעת להצדיק מהלך של הנפקה כשמולו מנופף לאומי בעסקת מכירה בפרמיה יפה על ההון העצמי.

אריסון עשויה בכל זאת להעדיף דיבידנד בעין - פועלים ולאומי אינם חד הם בכל הקשור בהעדפות הנפקה או מכירה. בעוד בלאומי, בנק ללא גרעין שליטה, העדיפו לבסוף הליך של מכירה, בפועלים, האינטרסים של בעלת השליטה שרי אריסון לפגוש מזומנים עלולים לדחוף אותה לכיוון הנגדי.

אריסון, כזכור, נפרדה לאחרונה מאחזקותיה בשיכון ובינוי, וכבר תקופה ארוכה מנסה לממש מניותיה בבנק הפועלים. אם תלך על מכירה, תמורתה תיכנס לתוך בנק הפועלים ואריסון תפגוש את הכסף רק בכפוף למדיניות הדיבידנדים של הבנק. אם לעומת זאת תוביל מהלך של חלוקת מניות ישארכרט כדיבידנד בעין לבעלי המניות של הפועלים באופן שדה פקטו יהפוך את ישראכרט לחברה ציבורית היא תקבל לידיה מניות של ישראכרט אותן תוכל למכור בשוק ולפגוש את המזומן.