היצירתיות של אלשטיין לא נבלמת אצל הרגולטורים

אדוארדו אלשטיין שוב מצא דרך יצירתית להתמודד עם דרישות הרגולציה הישראלית. הפעם הדרישה הגיעה ממשרד התקשורת: שותף ישראלי שיחזיק ב־5% לפחות ממניות סלקום. הדרך שבה בחר בעל השליטה באי.די.בי פתוח להתמודד: השאלת 5% ממניות סלקום לשניים מבכירי קבוצת אירסה, שבראשה הוא עומד, המקורבים אליו.

כור, חברה פרטית של אי.די.בי פתוח שמחזיקה ב־6.45% מסלקום, תשאיל 2.5% מהמניות לכל אחד משני הבכירים בקבוצה. האחד הוא מריו בלכר, נגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה לשעבר ודירקטור חליף (מטעם אלשטיין) באי.די.בי פתוח. השני הוא מאוריסיו ויאור, סגן יו"ר שופרסל מטעם אי.די.בי, דירקטור בסלקום ודירקטור חליף בדסק"ש.

מחיר הפרידה מבן־משה

על פי תקנות משרד התקשורת, בחברת תקשורת ישראלית חייב להחזיק בעל מניות אזרח ישראלי בלפחות 5% ממניותיה. אלשטיין רכש את השליטה באי.די.בי בשנת 2013 יחד עם מוטי בן־משה, שבהיותו אזרח ישראלי תפקד כשותף הישראלי הנדרש. אולם, עם הפרדת השותפות ביניהם לפני שנה וחצי, עברה השליטה לידי אלשטיין לבדו - יהודי אזרח ארגנטינה.

תקנה נוספת של משרד התקשורת קובעת כי לפחות ל־10% מהדירקטורים בחברת תקשורת מקומית תהיה אזרחות מקומית. הרקע לדרישה הוא בעיקר ביטחוני. בסלקום מכהנים כיום ששה דירקטורים, לכולם אזרחות ישראלית.

בתחילת 2017 הפחית משרד התקשורת את דרישותיו מסלקום, שהיו קיימות לאורך שנים, והתאים אותן לאלה של מתחרות כמו פרטנר ומירס. הדרישות לאחזקה של גורמים ישראלים ירדה מ־20% ל־5%, ושיעור הדירקטורים שיהיו חייבים למנות בעלי המניות הישראלים ירד בחצי ל־10% מהדירקטוריון.

ההסכמות בין אי.די.בי לבלכר ולוויאור קובעות כי האחזקות של גיאור ובלכר יהיו טכניות בלבד. כל ההטבות הכלכליות הנובעות מהמניות יהיו בידי דסק"ש, כולל גם הדיבידנדים שיתקבלו בעטיה של האחזקה. השניים, או הדירקטורים שימונו מטעמם, יהיו מחויבים להצביע בישיבות הדירקטוריון על פי הצבעתה של דסק"ש. כך אלשטיין נותר למעשה מי שקובע את הטון.

אדוארדו אלשטיין צילום: אוראל כהן

דרישה דומה הציג משרד התקשורת בפני פטריק דרהי ב־2010, עת רכש את חברת התקשורת מירס תמורת 170 מיליון דולר. דרהי ביקש ארכה של שנתיים כדי להכניס למירס שותף ישראלי. מירס הפעילה טלפונים סלולריים לזרועות הביטחון, ובקשתו של דרהי נדחתה בצל לחץ שהפעילו משרד ראש הממשלה והשב"כ. בסופו של דבר דרהי מכר 5% ממניות מירס לאמנון דיק, מנכ"ל בזק לשעבר וכיום דירקטור בבנק הפועלים, ולירון גזית שותפו. גם כשקרן ההשקעות אייפקס והישראלי לשעבר חיים סבן רכשו את בזק ב־2005, הם נדרשו להכניס שותף ישראלי שיחזיק ב־10% מהמניות, והיה זה מורי ארקין.

אלשטיין דווקא קיבל ממשרד התקשורת ארכות לפתרון הבעיה, אבל נדרש לסגור זאת עד סוף 2017. אלשטיין מחויב להעביר את המניות עד סוף ינואר, כלומר בשבוע הבא. נראה כי גם במקרה הזה, הדרישה הגיעה ממשרד ראש הממשלה.

אלשטיין כבר גילה יצירתיות ביישום חוק הריכוזיות. לגבי קיפול הפירמידות מחייב החוק קבוצות בישראל לכלול עד שלוש "שכבות" של חברות עד סוף 2017; ושתי שכבות ציבוריות, חברה־בת וחברה־נכדה, עד תום 2019. לאי.די.בי לא נותר זמן לקיפול השכבה הרביעית, ולפיכך היא הוציאה מהפירמידה את קבוצת דסק"ש, המחזיקה בשליטה במרבית נכסי הקבוצה - סלקום, שופרסל, נכסים ובניין ואלרון - ומכרה אותה לחברה פרטית של אלשטיין. העסקה נעשתה בהלוואת מוכר מלאה, כך שהרוכשת לא נדרשה להעמיד סכום כלשהו לטובת עסקה.

1.7 מיליארד שקל ש"שולמו" עבור 71% ממניות דסק"ש היו כולם הלוואה של המוכרת, אי.די.בי. אלשטיין העביר לה ערבויות בדמות מניות אישיות של דסק"ש שהיו ברשותו, ובכך קיבל את הסכמת מחזיקי האג"ח של אי.די.בי למהלך. שרת המשפטים איילת שקד לא התנגדה לעסקה.

הרגולטורים לא התנגדו

המהלך בסלקום קיבל את אישור משרד התקשורת. הצעד חוקי ולא צפוי לעמוד בערעור של אלשטיין לבית המשפט אם ייפסל. לפיכך הוא לא הותיר לרגולטורים אפשרות ממשית להתנגד.

אלשטיין מתמודד מול הרגולטור גם בעניין השליטה בכלל ביטוח. דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, מחייבת אותו למכור 5% ממניות השליטה בה מדי ארבעה חודשים. אלשטיין מבצע את המכירה בעסקאות החלף, שמותירות את המוכר חשוף לשינויים במחיר המניה.

ממשרד התקשורת נמסר: "מדובר בהעברת מניות סלקום לגורמים ישראליים בהתאם לנדרש בהוראות הרישיון של סלקום".