שלושת הכשלים שיבריחו את המוסדיים מקרנות ההייטק

יצור כלאיים של קרן הייטק וקרן גידור

שתי ההגבלות הללו מתנגשות עם עקרונות יסוד של ניהול כסף מוסדי. האחד, חובת הנאמנות של מנהל הפנסיה היא ללקוח ולא למדינת ישראל, והשני הוא שאין שום סיבה שגוף מוסדי ישלם דמי ניהול עבור השקעות סחירות לגוף מוסדי מתחרה, כדי שזה יעשה בדיוק את מה שהוא עושה.

הקרנות מתחייבות כי ישקיעו רק 30% מכספי הקרן בחברות סטארט־אפ ישראליות כך שעד 70% מנכסי הקרן עשויים להיות מושקעים במניות סחירות של חברות טכנולוגיה עם זיקה ישראלית. אמנם מנהלי הקרנות של תמיר פישמן ושל אי.בי.אי מצהירים כי בכוונתם להגיע תוך שלוש־ארבע שנים להשקעה של 50% מנכסי הקרן בסטארט־אפים, ואם רשות ני"ע תתיר להם אפילו להגיע ל־75%, אבל בפועל אין התחייבות כזו. משכך, קרנות ההייטק הופכות לייצור כלאיים שמשלב קרן גידור שמתמחה במניות טכנולוגיה עם תיבול של השקעות בסטארט־אפים.

מדוע צריכים מנהלי ההשקעות של חברות הביטוח ובתי ההשקעות שלהם מחלקות אנליזה ומחקר את מנהלי ההשקעות של אי.בי.אי או את אלומות, מוכשרים ככל שיהיו, שיבחרו עבורם מניות טכנולוגיה? מנהלי ההשקעות יכולים לקנות בכלל את המניות שתחת מדד הטכנולוגיה הישראלי או לרכוש מדד טכנולוגיה בבורסה זרה.

ולמה להם לשלם לאי.בי.אי ואלומות דמי ניהול שוטפים של 2% ועוד דמי הצלחה של 20% עבור ניהול החלק הסחיר, אם רכישת מניות שתחת המדד לא תעלה להם כסף בכלל או לכל היותר דמי ניהול מופחתים של תעודת סל?

במה מטומי או נייס עדיפות על פייסבוק

הנקודה השניה שנוגדת את האינטרס של המוסדיים להצטרף לקרנות ההייטק מתייחסת לחובת הנאמנות של המנהל המוסדי. קרנות ההייטק מוגבלות להשקעה אך ורק במניות של חברות עם זיקה ישראלית. ואולי יש מניות טכנולוגיה זרות עדיפות להשקעה? כך, לדוגמה, אם מנהל ההשקעות סבור שהשקעה בפייסבוק ובאמזון תניב תשואה גבוהה יותר ממניות של חברות ישראליות כמו נייס או מטומי, אז לא בטוח שכרית הביטחון של 50 מיליון שקל שהמדינה תעניק לכל קרן מפני הפסדים מצדיקה את דמי הניהול שהחוסכים ישלמו עבור קרן שתשקיע אך ורק במניות עם זיקה ישראלית.

המדד האמריקאי מכה את המדד הישראלי

עם כל הכבוד לאינטרס של המדינה לעודד השקעות בהייטק הישראלי, מנהלי ההפנסיה מחוייבים בראש ובראשונה לדאוג לתשואה לחוסכים שלהם, ואם לדעתו ניתן להשיג תשואה עודפת במניות זרות הוא מחוייב להעדיף אותן על המטרה "הציונית".

מנהל מקצועי של קרן גידור לחלק הלא סחיר

אקסלנס הוא הגוף היחידי שהבין את הנקודה הזו ובחר במנהל מקצועי של קרן גידור לנהל את החלק הסחיר. גופים מוסדיים ששוקלים להשקיע בקרן הזו יצטרכו לבחון את המיומנות והיסטורית הביצועים של אנשי איוון אסט מנג'מנט ולבדוק אם כדאי להם לשלם להם דמי ניהול כאלה גבוהים עבור ניהול החלק הסחיר.

בהלמן אלדובי אגב גם עלו על הנקודה הזו ולכן הצהירו מראש שאין בכוונתם להכות את ביצועי השוק וכי בכוונתם לרכוש את המניות שתחת מדד תל־טק עלית. מסיבה זו, בין היתר, גם דמי הניהול שגובה הלמן אלדובי – 0.75% – נמוכים משמעותית מדמי הניהול של המתחרים. אבל גם כאן עולה השאלה מדוע בשביל להיחשף להשקעות של אורי לוין, המלווה את הלמן אלדובי, בשיעור של 50%-30% מהקרן, גוף פנסיוני צריך לקנות קרן שעד 70% ממנה יושקעו במדד טכנולוגיה ישראלי?

קיבלו רשיון לגלגול כפל דמי הניהול

אלא שזה מאד לא פשוט לזכות בכסף המוסדי, ובטח כשמדובר בגופי החיסכון ארוך הטווח. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שגופי הפנסיה לא מתכננים לספוג את דמי הניהול שיגבו הקרנות, אלא לגלגל אותם על החוסכים. החל מלפני שלוש שנים גופיה פנסיה מוגבלים ביכולת הזו כך שדמי הניהול הנוספים שהם יכולים לגבות עבור העברת חלק מכספי החוסכים לניצול חיצוני לא יעלו על 0.25% בשנה. המגבלה הזו הפכה את הגופים ליותר סלקטיביים. עד כה נאסר על גופי הפנסיה לגלגל בכלל דמי ניהול עבור רכישת קרנות נאמנות ישראליות, אבל שר האוצר משה כחלון, ששותף ליוזמת קרנות הייטק, סידר לגופי הפנסיה בטיוטת תקנות חדשה שפורסמה השבוע אפשרות לכלול את דמי הניהול שגובות הקרנות תחת המגבלה.

כך או כך, גופי הפנסיה צריכים לראות שדמי הניהול שיגבו מנהלי קרנות ההייטק מצדיקים את התמורה. וכלל לא בטוח שזה המקרה. מעבר לסימני השאלה ביחס לאפשרות של היועצים הנוצצים שאליהם חברו הקרנות לניהול ההשקעות הלא סחירות, הבעיה המרכזית של גופי הפנסיה עם המודל היא דווקא ביחס לחלק הסחיר.