אלשטיין, אלוביץ', פישמן, ועוד: סיפורי השוק שעשו את השנה

תשע"ז נפתחה עם פטיש עשרה טון על המנהלים בגופים הפיננסיים, שעלות שכרם נחתכה והוגבלה בחוק ל־2.5 מיליון שקל בשנה. לנוטשים נמצאו בקלות מחליפים. רבים איימו לפרוש, בהם מנכ"ל כלל ביטוח איזי כהן, אך התקפלו.

סיכום תשע"ז השנה שבה ת"א 125 התרחק ב־20% מהעולם חגיגת המדדים בחו"ל פסחה על הבורסה של תל אביב, והמדד המוביל בה השלים ירידה של 33% בשנתיים מול S&P 500. "כלכליסט" מציין את נקודות האור והחושך של אחוזת בית דרור רייך, אורן פרוינד, רחלי בינדמן, אלי שמעוני , 5 תגובות לכתבה המלאה 

החוק יצר הפרדה בין מנהלי השקעות מקצועיים, בעלי ידע ששווה בשוק הפרטי, לבין מנהלים שכירים, שלא מצאו חלופות בחוץ. אמיר הסל מהראל, ורד קרין ואילן רוקח מפסגות ויתרו על הטייטל כדי להרוויח הרבה יותר בקרנות השקעה וגידור. דרגי הביניים, שלא הרוויחו הרבה יותר מהתקרה בחוק אבל החזיקו בידע השווה באמת של ניהול כסף, נטשו. למנהלים בקודקוד איש לא חיכה, באופן שמעלה תהיות לגבי תרומתם לארגונים שבניהולם.

מטריית ההגנה לפישמן נחשפה

הבנקים מחלקים מטריות רק כשאין גשם, וששים לתת הלוואות רק לאלה שלא זקוקים. השנה התברר שגם מטריית ההגנה שהבנקאים סיפקו לאליעזר פישמן התקפלה כלאחר כבוד ברגע שהטייקון בדימוס היה זקוק לה.

כל עוד חובות העתק של פישמן היו סוד, בבנקים העדיפו לכבס את הכביסה המלוכלכת במחשכים. כך התהלכו פישמן והבנקאים זמן רב תחת אותה מטרייה, שסיפקה מחסה מביקורת. זה נמשך גם כשחובותיו - במיליארדי שקלים - נהפכו לידועים. הסדר החוב המפוקפק שלו היה הביטוי האולטימטיבי לחיבוק מהמערכת הבנקאית. אלא שכשספקי האשראי הבחינו שהטייפון מתקרב - הסדר החוב נגנז, פישמן הוכרז כפושט רגל, והם לא מדלגים על כל השלוליות.

אליעזר פישמן צילום: עמית שעל

פתאום המוסדיים נזכרו להתעורר

חקירת רשות ני"ע נגד בזק שבשליטת שאול אלוביץ' פתחה תיבת פנדורה של ממשל תאגידי קלוקל באחת הקבוצות החזקות במדינה. התברר כי לא פעם הדירקטורים החיצוניים, שאמורים לדאוג לאינטרסים של הציבור, הם רק חותמת גומי רופסת מול עוצמת המנהלים והשכר המפנק. עד כה מנהלי הפנסיה הרגישו די בנוח להשקיע בבזק אף שאישרה שתי עסקאות בעלי עניין חרף התנגדות המוסדיים. אלא שכעת דרשו המוסדיים להחליף דח"צ מכהן בדח"צ מטעמם - והצליחו.

התברר שכשהם רוצים הם יכולים. השנה הבינו חלק מהמוסדיים שכמנהלי כספי ציבור יש להם אחריות מעבר לתשואה. כלל, הפניקס ופסגות הציגו ניצני מעורבות אמיתית בנוגע לקול משקיעי המיעוט. הם מינו דח"צים בשיכון ובינוי, דלק אנרגיה, כלכלית ירושלים ובחברות נוספות. זו לא גבורה גדולה - הם רק מימשו את זכותם ואת חובתם.

מאבק השליטה טרף את הקלפים

מלחמת השליטה על חברת הנדל"ן איי.די.או, בין המייסדת שיכון ובינוי למשפחת דיין וקרן אפולו, ייזכר כדרמה ששינתה את הלך הרוח בשוק הישראלי. כבר ידענו מאבקי שליטה, כמו ב־2007, כשחיים כצמן ודורי סגל ניסו להשתלט על אורמת, או כשיצחק תשובה הדיח במחטף את משפחת רקנאטי מהשליטה בדלק. אלא שלא טייקון רב עוצמה מנסה להשתלט על איי.די.או, אלא משפחת דיין, נטולת האחיזה במוקדי הכוח הישראליים.

דיין מגובה באפולו, שמנהלת נכסים ב־280 מיליארד דולר, אבל העמידה מול שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים ואולי האישה החזקה במשק, מסמלת את סוף עידן הטייקונים.

השוק האמריקאי עבר תהליך דומה וקרנות ענק פרטיות כמו Vornado הדיחו את בעלי ההון הפרטיים מנכסיהם. דיין ואפולו השקיעו 650 מיליון שקל באיי.די.או ומחזיקים 36.9% ממנה, ואילו שיכון ובינוי ב־40%. אריסון היתה יכולה לצאת למאבק מכוער, אבל בחרה לנסות לבסס גרעין שליטה משותף. סביר שתגובתה והצלחת כניסתה של אפולו לישראל יביאו עוד קרנות זרות, לקראת עידן שבו הטייקונים הם כבר לא חזות הכול.

מיקי דיין צילום: אור יניב

מנהלים נוטלים את המושכות

מנכ"לי חברת הנדל"ן בראק אן.וי, אופיר רחמים וגל טננבאום, יצאו השנה בפומבי נגד בעלי השליטה בה. ההאשמה: ניסיון לחלוב את בראק על חשבון בעלי מניות המיעוט. על הנייר שלטו בבראק שמעון ווינטרוב ורונן פלד, אך בפועל שלטו בה שני המנכ"לים: הם טרפדו ניסיון לפטר דירקטור וגייסו את רוב הדירקטוריון נגדם. זה עלה לשניים בכסא ובמוניטין. כשטדי שגיא רכש את השליטה בחברה במיליארד שקל, הם נחתכו החוצה. איש לא רוצה מנהל שעושה צרות.

מנגד, הדומיננטיות עבדה לטובת מנכ"ל כלכלית ירושלים דודו זבידה. כשאליעזר פישמן נאבק על שליטתו בה ב־2015 ובנק לאומי, שהחזיק בשעבוד על 40% מהמניות, החל לפעול למכירתן, זבידה טען שמוטב לחברה להיות ללא גרעין שליטה כדי שתוכל להמשיך לגייס הון מבלי לחשוש מבעל מניות שידולל. הוא יצר חיה חדשה בשוק המקומי – חברת נדל"ן ללא גרעין שליטה, והפך לאיש החזק בה. כלכלית, שהייתה על סף קריסה, התייצבה וכרגע לא נשקפת סכנה לה - או לכסא של זבידה.

פירצה שקוראת: החוק לשימור הפירמידה

חוק הריכוזיות נחקק בצלמה של קבוצת אי.די.בי ובדמותו של בעל השליטה הקודם שהיה לה, נוחי דנקנר, שנשלח השנה לשנתיים מאסר בעקבות הרשעתו בהרצת מניות.כשאדוארדו אלשטיין קיבל את השליטה בקבוצה, חברי הכנסת והרגולטורים שתקו, אף שהיה ברור כי הפירמידה בת שבע הקומות שבבעלות המשקיע הארגנטינאי מנוגדת לרוח החוק.

עצימת העיניים בפני המבנה הבעייתי של קבוצת אלשטיין תרמה רבות למחזיקי האג"ח של אי.די.בי, אשר נהנו מהזרמות של 1.6 מיליארד שקל מהבעלים החדש לקבוצה. כעת אלשטיין מבקש לנצל פירצה שקיימת בחוק הריכוזיות, ולמכור את דסק"ש מאי.די.בי לחברה פרטית שלו. לא בטוח שכדאי לסגור את הפירצה בחוק, כי הדבר עלול להביא לפגיעה בבעלי האג"ח של אי.די.בי - אלה שחלק מחברי הכנסת אוהבים לכנות "היתומים והאלמנות".

אדוארדו אלשטיין צילום: עמית שעל