נחשף בכלכליסט
עכשיו זה רשמי: נילית מכרה את חטיבת הפלסטיק לסלאניס - תמורת 250-300 מיליון דולר
בעלי המניות של נילית הם מיכאל לוי (80%), שאביו הקים את החברה בשנת 1969, ולאומי פרטנרס (20%) שהשקיעה בה לפי שווי של 230 מיליון דולר
היקף העסקה עליה דווח לראשונה ב"כלכליסט" לא נמסר, ואולם לפי ההערכות מדובר ב-250-300 מיליון דולר, כך שנילית תקבל כמיליארד שקל, לפני מס. הסכום צפוי להתחלק כדיבידנד לשני בעלי המניות. לוי ייסד את החברה, ואילו לאומי פרטנרס שהשקיעה בחברה במהלך מבצע צוק איתן לפי שווי של 230 מיליון דולר, רושמת רווח של 90-100 מיליון שקל בגין החלק הנמכר.
בשנת 2005 מכר לוי לקרן מרקסטון חמישית מנילית תמורת 73 מיליון דולר, אך הקרן מכרה את אחזקותיה בהמשך לבנק לאומי (באמצעות לאומי פרטנרס) ב־45 מיליון דולר. למעשה, בעסקה זאת מחזיר הבנק את ההשקעה שלו ונשאר עם פעילות הטקסטיל של נילית.
לנילית שתי חטיבות - האחת מייצרת תרכובות פלסטיק מבוססות סיבי ניילון, והשנייה - מייצרת סיבי ניילון לטקסטיל; חטיבת תרכובות הפלסטיק אחראית ל-45% ממכירות החברה, והיא הרווחית מביניהן. לאחר העסקה לוי ימשיך להחזיק בפעילות ייצור סיבי הניילון.
מארק רוהר מנכ"ל סלאניס ומיכאל לוי בעלי נילית צילומים: רונן טופלברג, אתר סלאניס
נילית הוקמה ב־1969 על ידי התעשיין אניו לוי שעלה לארץ מאיטליה. ב־1971 הוא הקים במגדל העמק את מפעל נילית, הפעיל עד היום, והפך ליצרן הניילון הראשון בישראל. עם השנים התמקצעה פעילות המחקר והפיתוח של החברה והיא הפכה לאחת המובילות בעולם בתחומה. "חוט 5 דנייר" שייצרה החברה אף נכנס בשנת 1988 לספר השיאים של גינס כחוט הניילון הדק והעדין בעולם.
כעבור שנים החליף את אניו בנו מיכאל, המוכר יותר בזכות כבעלים של יבואנית הרכב סמל"ת. כיום החברה מייצרת סיבי ניילון משני סוגים - 6 ו־6.6 - המשמשים הן לחטיבת הטקסטיל והן לחטיבת הפלסטיק. החוטים לתעשיית הטקסטיל משמשים בעיקר לתעשיית הגרביונים ולתעשיית הביגוד באיכות גבוהה, כשאחד הלקוחות המרכזיים של החברה היא יצרנית ביגוד הספורט נייקי.
החברה החלה לפעול בתחום הפלסטיק בשנת 2006, ובמסגרת זאת היא מייצרת תרכובות לתעשיית הרכב, האלקטרוניקה והחשמל. עם המעבר של תעשיות רבות בעולם לשימוש בפלסטיק התעוררה בעיה עם איכות הפלסטיק והמסיסות שלו בטמפרטורות גבוהות, אך נילית הציגה תרכובות המאפשרות עמידות גם בחום של מנועי רכב, שנאים ועוד. כך, החברה החלה לייצר תרכובות פלסטיק עבור יצרני רכב גדולים כמו פולקסווגן וחברות אלקטרוניקה נוספות ברחבי העולם.
