כך גייסו חברות הביטוח 24 מיליארד שקל לקופסאות שחורות

פוליסות החיסכון — התשובה של חברות הביטוח למוצרים הפיננסיים של בתי ההשקעות והבנקים — צומחות בצעדי ענק והן מנהלות כבר 24 מיליארד שקל. עם זאת הפיקוח על הביטוח לא דורש מחברות הביטוח לפרסם את הנתונים ונמנע מלהציג אותם באופן שקוף שיאפשר לחוסכים לנווט את השקעתם. היקף החסכונות ב־2016 משקף צמיחה של 15% לעומת 2015, אז ניהלה התעשייה 21 מיליארד שקל. בסוף 2013 עמד הסכום על כ־10 מיליארד שקל וב־2012 על 7 מיליארד שקל.

בסוף 2010 עמד היקף התעשייה על 5 מיליארד שקל כך שבתוך שש שנים היקף הכסף המנוהל בפוליסות חיסכון זינק פי חמישה. בשל חוסר השקיפות, היקף הנכסים שנוהלו ב־2011 וב־2011 אינו ידוע, וכל הנתונים הללו מקורם לא במידע פומבי שמפרסם הפיקוח על הביטוח — הגוף האמון על הפיקוח על המוצר — אלא במידע שמגיע מגופים בשוק.

חידת גובה דמי הניהול

השחקנים הגדולים ביותר בתחום הם הראל, מגדל ומנורה שיחד מנהלים 17 מיליארד שקל בפוליסות. פרסום הנתונים היה מאפשר לחוסכים במוצר לדעת לאן מנווטים הכספים, איזה גוף מגייס ומה התשואות שלו ובמיוחד מה דמי הניהול הממוצעים שהמתחרים בענף גובים. הנתונים הללו מקבלים משנה חשיבות על רקע העובדה שבסוף 2016 השיק משרד האוצר בשיתוף עם הפיקוח על הביטוח מוצר פיננסי חדש — גמל להשקעה, שעדיף בכל פרמטר על פוליסות החיסכון למעט תקרת ההפקדות אליו (70 אלף שקל פר תעודת זהות, כשאפשר לפתוח קופות גם על שם כל אחד מהילדים). בהתחשב בהצלחת פוליסות החיסכון, עולה השאלה אם לא נכון לדרוש שקיפות מחברות הביטוח כדי לאפשר לחוסכים בהן להחליט אם למשל כדאי לעזוב אותן לטובת המוצר החדש.

הראל שרעבי, סגן המפקחת על הביטוח

הנהירה לעבר הפוליסות

פוליסת החיסכון היא מוצר פיננסי שבו החוסך מפקיד סכום חד־פעמי או בהוראת קבע ונהנה מניהול השקעות של מנהלי הפנסיה בחברות הביטוח ויכול לבחור בין מסלולים ברמת סיכון שונה ותוך אפשרות לחשיפה גם להשקעות לא סחירות כמו נדל"ן והלוואות. מעבר בין המסלולים לא כרוך באירוע מס והכספים נזילים בכל עת. על רקע ירידת סביבת הריבית החל מ־2009, החלה נהירה של הציבור לעבר הפוליסות בשל הריבית האפסית שהוצעה להם על הפיקדונות בבנקים. לפוליסות החיסכון יתרון נוסף על תיק השקעות המנוהל בבנק מאחר שלא נגבים בהן דמי ניהול תיק ני"ע וניתן אף להתמקח ולהשיג דמי ניהול שהם נמוכים לעומת דמי הניהול בקרן נאמנות עם חשיפה מנייתית דומה.

חוסר השקיפות גרם גם לעיוותים שבמסגרתם לעתים הופנו לקוחות דרך סוכני ביטוח, המשווקים את הפוליסות, למסלולי השקעה סולידיים בדמי ניהול גבוהים מבלי לדעת שהם יכלו לנהל תיק סולידי דומה דרך קרן נאמנות בדמי ניהול נמוכים יותר. בניגוד לקרנות נאמנות שמיועצות לציבור על ידי המערכת הבנקאית בתמורה לעמלה זהה מכל היצרנים, הסוכנים מקבלים מחברות הביטוח עמלות משתנות ובונוסים על גיוס לקוחות באופן שיוצר תעדוף לחברה שמציעה את העמלות הגבוהות ביותר לסוכן. לפי הערכות בענף, התשלום לסוכני הביטוח עבור גיוס לקוחות לפוליסות החיסכון עומד על 50% מדמי הניהול שמשלם הלקוח וזאת לצד בונוסים של 8,000–5,000 שקל על כל מיליון שקל שיגייסו למוצר.

תעשייה חשאית בצמיחה

כעת, כאמור, כשמוצר הגמל להשקעה החדש יצא לשוק — מוצר שמציע בנוסף לכל היתרונות של פוליסות החיסכון גם אופציה חינמית למשיכת הכסף כקצבה בגיל פרישה עם פטור ממס על רווחי הון — ההשוואה בין העלויות של המוצרים הופכת לדרמטית יותר. כך לדוגמה הגופים שהחלו לשווק את קופות הגמל להשקעה, בהן חלק מחברות הביטוח, מציעים אותן בדמי ניהול של 0.7% בלבד, זאת בעוד לפי הערכות, ממוצע דמי הניהול בפוליסות החיסכון עומד על 1%.

בעוד בשנים 2015–2013 הפוליסות גייסו בקצב מסחרר תוך שהתעשייה הכפילה את עצמה בתוך שנתיים, בשנה שעברה נרשמה התמתנות מסוימת בצמיחה. זאת בדומה לתופעה מערכתית בענף הפיננסים כשקרנות הנאמנות ותעודות הסל סבלו מפדיונות נטו. אך בעוד תעשיית קרנות הנאמנות המסורתיות איבדה 9 מיליארד שקל ב־2016, תעשיית פוליסות החיסכון מסכמת שנה עם גיוס חיובי נטו של 3 מיליארד שקל.

"לפי מסלולי השקעה"

מרשות שוק ההון נמסר בתגובה: "מחשבוני ההשוואה מציגים נתונים עבור נכסים מנוהלים בשווי של כ־900 מיליארד שקל, ומטרתם היא להציג תשואות שהשיגו הגופים המנהלים לפי מסלולי ההשקעה ולא לפי מאפיינים אחרים".