קליל: נסיכת אלומיניום שנוסקת על גלי הבנייה והסינים בעורפה

קליל נחשבת כיום לחברה הגדולה בישראל בתחום האלומיניום. לפני כעשור היא שלטה על כ־33% מהשוק, אבל תחרות וייבוא מוצרים זולים יותר מסין הורידו את נתח שוק שלה לכ־25%. מוצריה נמצאים בעיקר במגדלים מודרניים המכוסים במסכי אלומיניום וזכוכית וכן בבתים פרטיים שעיצובם כולל שימוש נרחב בחלונות ובמסכי זכוכית (ויטרינות). במהלך השנים הצליחה קליל לשפר בשיעור ניכר את שיעור הרווחיות הגולמית, מרמה של 15% באמצע העשור הקודם לרמה של 30%-29% בשנים האחרונות.

רוח גבית מירידת מחיר חומר הגלם העיקרי

בשנים האחרונות קליל נהנתה לא רק משיפור במכירות, אלא גם מירידה של מחירי האלומיניום – חומר הגלם העיקרי המהווה 40% מהוצאות הייצור שלה. מחירי האלומיניום רשמו בעשור האחרות תנודתיות רבה, כאשר המחיר עומד כיום על כ־1,700 דולר לטונה, נמוך בכ־30% מהמחיר לפני עשור.

עשור המהפך של קליל, שמתבטא בזינוק של 1,500% במניה, שינה את החברה מהקצה אל הקצה. הרווח של קליל בתשעת החודשים הראשונים של 2016 עמד על 46 מיליון שקל, זאת לעומת רווח של 43 מיליון שקל בכל שנת 2015. לא רק שהמניה קפצה, קליל גם שילמה דיבידנדים של יותר מ־200 מיליון שקל לבעלי המניות בעשור, וביצעה רכישה עצמית של מניות בבורסה בכ־60 מיליון שקל.

צורי דבוש, בעל השליטה בקליל. האקזיט מאמבלייז מימן את הרכישה צילום: גיל נחושתן

מאזני הרבעון השלישי של 2016 מראים כי לקליל מאזן שמרני, אפילו שמרני מדי. היא נטולת חובות ושופעת מזומנים. לחברה קופת מזומנים שמכילה 50 מיליון שקל ותיק השקעות בניירות ערך בסכום דומה. צד הנכסים שלה עומד על 332 מיליון שקל, וההתחייבויות שלה עומדות על 70 מיליון שקל בלבד – הרוב התחייבויות שוטפות לספקים. אין לה הלוואות משמעותיות מבנקים או חובות לאיגרות חוב, וההון העצמי שלה עומד על 257 מיליון שקל.

מהגיבנת של דסק"ש ליהלום של דבוש

נתונים חזקים אלו נראו בלתי אפשריות בתחילת העשור הקודם. הבנייה בישראל היתה בשפל, וקליל שהיתה בבעלות דיסקונט השקעות סבלה מהפסדים מתמשכים ופעילותה הצטמקה. בשנת 2000 הפסידה קליל 29 מיליון שקל, וזאת לאחר שקיבלה הטבת מס של 9 מיליון שקל.

רק כדי לתת מושג עד כמה המצב של ענף האלומיניום היה קשה – בנובמבר 2000 חתמה דסק"ש על מזכר הבנות למכירת פעילות האלומיניום של קליל לחברת אלומאיר שבשליטת משפחת קלינגר. מכיוון שכסף לא היה אז בקופת החברות, נקבע בעסקה כי בתמורה לכל פעילות האלומיניום תקבל קליל כרבע ממניות אלומאיר, שנסחרה אז בבורסה לפי שווי של 30 מיליון שקל – כלומר מניות בשווי של פחות מ־10 מיליון שקל.

דבוש רוכש את ספינת האלומיניום השוקעת

העסקה לא יצאה אל הפועל. כמה חודשים לאחר מכן, באפריל 2001, נמצא רוכש לספינה השוקעת של קליל: צורי דבוש – יזם טכנולוגיה צעיר שמכר את חלקו בחברת אמבלייז שבה היה שותף עם אלי רייכמן. את ההון שעשה בהייטק החליט דבוש להשקיע בתחום התעשייה המסורתית, ביחד עם שני אחיו שניהלו עד אז עסק משפחתי קטן בתחום חומרי הבנייה. דבוש רכש 67.5% ממניות חברת קליל מידי דסק"ש תמורת 97 מיליון שקל. שווי זה היה גבוה בכ־70% משווי הבורסה של קליל באותה העת, והעסקה אז הוגדרה בעיתונות הכלכלית כבלתי שפויה ובעלת תו מחיר מוגזם.

ביחד עם שוק הנדל"ן ששקע בתרדמת לאורך שנות האינתיפאדה, הקשיים בקליל נמשכו גם לתוך השנים הבאות. בתחילת 2005 התקשתה קליל להחזיר תשלומי ריבית וקרן על איגרות חוב שגייסה. מדובר היה בסכום של 11 מיליון שקל בלבד. החברה נסחרה אז לפי שווי של 35 מיליון שקל בלבד. כדי לממן את המשך הפעילות והחזר האג"ח, ביצעה קליל הנפקה פרטית של מניות לדבוש עצמו ולאיש העסקים יואב חרל"פ, מבעלי יבואנית הרכב כלמוביל. מחיר המניה בהנפקה עמד על 15.5 שקל לעומת מחיר של 350 שקל כיום. לאחר שעברה את המשבר החוב, קליל החלה לקבל רוח גבית מענף הבנייה.

מיד לאחר הרכישה חתם דבוש עם החברה על הסכם לקבלת דמי ניהול. לפיו, דבוש יקבל דמי ניהול חודשיים של 25 אלף דולר, ובונוס בהיקף של 10% מרווחי החברה לפני הוצאות מימון, פחת, הפחתות ומסים (EBITDA). הבונוס היה נראה באותן שנים שולי, שכן החברה הפסידה או הרוויחה סכומים זניחים. לימים, הסכם זה וההסכם שנחתם אחריו העבירו לידי דבוש דמי ניהול של כ־45 מיליון שקל. סכום זה הועבר אליו בנוסף לזרם דיבידנדים של 120 מיליון שקל במשך השנים.

חגיגת דמי ניהול של דבוש הופסקה בלחץ בעלי המניות בשנת 2013. הסעיף העיקרי ששונה התייחס לבונוס הנגזר מהרווח, והוכנסה הגבלה שבכל מקרה הבונוס השנתי של דבוש לא יהיה גבוה מ־2.3 מיליון שקל. היום מכנסת החברה אסיפה חדשה לאישור מחדש של הסכם זה. אריה (ריצ'י) ריכטמן, מנכ"ל קליל שהובא על ידי דבוש בשנת 2004 נהנה משכר בעלות מצטברת של 25 מיליון שקל – חלק גדול מהסכום מיוחס לבונוס על התוצאות.

אין לנו מנועי צמיחה, אנחנו סופרמרקט גדול

"שנת 2004 היתה אחת משנות השפל בישראל בתחום הבנייה והפרויקטים. אבל מאז קיים תהליך גם בהיקפי הבנייה במדינה, וגם אצלנו בחברה", אומר ריכטמן, מנכ"ל קליל זה 13 שנה.

מלבד השיפור בענף הנדל"ן כיצד שופרו תוצאותיה של קליל במשך השנים?

"בוודאי שענף הבנייה השפיע לטובה על השוק, אבל גם אנחנו בחרנו בקו האסטרטגי שבו העמקנו את הקשר מול הלקוח הסופי. אנחנו כבר לא מחכים שמישהו יבוא לחנות חומרי בניין ויקנה אלומיניום. אנחנו נמצאים כיום בצמתים של כל מקבלי ההחלטות – אדריכלים, קבלנים ויזמים. לפני עשור הקמנו רשת של 200 מתקינים מורשים, ואנחנו דואגים ללוות את הלקוחות בכל השלבים ודואגים לתת להם פתרון מלא".

אתם מחפשים מנועי צמיחה נוספים?

"אין לנו מנועי צמיחה. זו אמירה קצת בוטה, אבל בסוף קליל זה סופרמרקט גדול שקשור לענף הבנייה. לא היה בום ענק בפעילות ואני לא מוכר חלום. האמת היא מאוד פשוטה, והמנוע בנוי ממדרגה ועוד מדרגה, עוד מוצר ועוד פרופיל. עד כמה שזה נשמע מוזר, גם מטבחי רגבה מתחרה שלי במובן מסוים, כי כל הוצאה שמשפחה עושה על דירה עלולה להפחית את ההשקעה בפרופיל אלומיניום איכותי".

מאזני החברה מראים שאין לכם חובות, וקופת מזומנים דשנה. זו מדיניות לעבוד רק עם הון עצמי?

"כשנכנסתי לתפקיד ב־2004, היינו חייבים כספים לבעלי האג"ח ולא ידענו מה לעשות. אנחנו אנשים פשוטים מכרמיאל. כשיש לנו שקל, אנחנו מוציאים חצי שקל. אנחנו מעדיפים לנהל את הכסף בזהירות. ברגע שתהיה לנו הזדמנות יוצאת דופן, אני מניח שנדע מה לעשות. הפרופיל שלנו לא מסוכן".