הרפתקאות המשקיעים הזרים בת"א גררו הפסדי עתק

אם תשאלו את אדוארדו אלשטיין מה הוא חושב על ההחלטה להיכנס לאי.די.בי לפני כמעט שלוש שנים, הוא יגיד לכם שזו ההשקעה הכי טובה שהוא עשה בחיים שלו.

אלשטיין השקיע עד היום 2.3 מיליארד שקל באי.די.בי, והעובדה שהוא מופסד היום על הנייר ב־800 מיליון שקל ממש לא מפריעה למוטיבציה שלו להמשך הדרך. ייתכן שהחזון של אלשטיין יתגשם והוא יכפיל את ההשקעה שלו על אי.די.בי, כפי שהוא נוהג להכריז לעתים תכופות. אבל הוא גם עשוי להצטרף לרשימה השחורה של אנשי עסקים זרים שהגיעו לישראל והפסידו הון עתק.

הרשימה כוללת, בין היתר, את ארקדי גאידמק, זיל פלדמן, אלכסנדר גרנובסקי ומרכוס וובר. כולם האמינו בחברות הבורסאיות הישראליות וביכולתם לייצר מהן תשואה חיובית. כולם נכשלו בגדול והפסידו הון. מדוע מרבית הניסיונות נחתמים בהפסדים? נראה שזה שילוב של חוסר הבנה של התרבות הישראלית ושל הבירוקרטיה המסובכת המקומית.

הדו"ח הכלכלי האחרון שפרסם הבנק העולמי באוקטובר 2016 (Doing business 2017) דירג את ישראל במקום ה־52 ברשימת המדינות שקל לעשות בהן עסקים מתוך 150 מדינות. ישראל דורגה אחרי מדינות נחשלות כמו קזחסטאן, רומניה, ארמניה, מולדובה ותאילנד. הסיבה למקום הגרוע הזה היא בירוקרטיה סבוכה. לפי הדו"ח, בישראל לוקח 209 יום להשיג היתר בנייה, 12 יום לפתוח עסק חדש, 102 יום להתחבר לרשת החשמל, 81 ימים לרשום נכס, שנתיים להתמודד עם מצב של חדלות פירעון ולא פחות מ־975 יום לאכוף חוזה.

גם חוסר ההיכרות עם התרבות הישראלית מקשה על משקיעים זרים. אלשטיין לא תיאר שימצא את עצמו מול רגולטורית עקשנית כמו המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, שאינה מאפשרת לו למכור את כלל ביטוח לגורם זר. הוא גם לא העריך שהוא יצטרך להזרים כל כך הרבה כסף לתוך אי.די.בי, עד שנתקל בשורה של מחזיקי אג"ח עקשניים ועורכי דין אגרסיביים.

ארץ קשוחה צילומים: עמית שעל, טל שחר, אלון רון, גיא אסיאג, אבי ולדמן

מרכוס וובר

סביר שגם מרכוס וובר, הבעלים השוויצרי של חברת הקניונים ארנה גרופ - שמופסד על הנייר נכון להיום 750 מיליון שקל על השקעתו (כולל הלוואות בעלים שהזרים שספק אם יקבל חזרה) - לא חשב שיהיה כל כך קשה לעשות פה עסקים. בראיון ל"כלכליסט" מלפני שנה הוא תיאר בפשטות את הקושי שלו: "הדבר היחיד שמפריע לי במדינה הזאת הוא שאני לא יהודי אלא נוצרי, ואנשים מסתכלים עליי בצורה שונה. בתור זר, קשה לי לקבל אשראי מבנקים מקומיים. זה מאוד מפריע לי אישית. מפריעה לי המנטליות הזאת, שהורסת את המדינה. ראיתי את זה בשוויץ לפני 20 שנה - לא מעניקים אשראי למי שאינו כמותם. הציבור הישראלי חייב להבין שהתוצאה של המנטליות שלו היא שמשקיעים לא יאמינו באנשים כאן, והטובים יעזבו".

מה דעתך על מניית ארי נדלן:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

וובר נכנס לראשונה להשקעה במנופים פיננסים, לימים ארנה גרופ, בשנת 2008. כמה יהודים שעשה עמם עסקים שכנעו אותו להשקיע בארץ הקודש. מאז ועד היום הוא הזרים לארנה גרופ 350 מיליון שקל באמצעות מזומנים והזרמות הוניות, ו־450 מיליון שקל נוספים באמצעות הלוואות בעלים.

שווי אחזקותיו הנוכחי עומד על כ־50 מיליון שקל, והחברה לא חילקה דיבידנדים כלל בתקופתו. לפיכך, הוא מופסד על ההשקעה בכ־750 מיליון שקל, וזאת אם מביאים בחשבון את הלוואות הבעלים, שספק אם יוחזרו. "זו היתה טעות שלי להכנס לחברה בישראל, אבל האתגר גדול ואתגרים גדולים מחזיקים אותך צעיר" הוא אמר אז ל"כלכליסט". בימים אלו מוביל וובר מהלך של רכישת קניון נהריה ומתחם סטאר סנטר באשדוד מהחברה הבורסאית ארנה גרופ.

אלכסנדר גרנובסקי

המיליארדר האוקראיני אלכסנדר גרנובסקי עזב את ישראל ביולי 2015 לאחר שספג הפסדים כבדים. הוא נכנס לישראל ב־2007 ובנה פירמידת חברות: באמצעות חברת בי.ג'י.איי הוא רכש 25% מחברת אמבלייז, וביצע רכישה נוספת של 20% מאמבלייז באופן פרטי. במרץ 2014 רכש גרנובסקי את השליטה בווילי פוד מידי האחים צבי ויוסי ויליגר באמצעות אמבלייז תמורת 268 מיליון שקל.

בעקבות צניחה של 65% ברווחי וילי פוד בשנת 2014 וצניחה במניה, ההשקעה החלה לרדת לטמיון. ביולי 2015 מכר גרנובסקי את השליטה בבי.ג'י.איי לגרגורי גורטובוי האוקראיני בהפסד של 200 מיליון שקל.

זיל פלדמן

עוד זר שהפסיד לא מעט כסף כשניסה לרכוש חברה ציבורית בישראל הוא זיל פלדמן. איש הנדל"ן האמריקאי הזרים 207 מיליון שקל לחברת פולאר השקעות בסוף 2006, בתמורה להקצאת מניות של 40% מהון החברה. פלדמן רכש את השליטה מידי קבוצת שרם־פודים־קלנר, שהחזיקה בשליטה בפולאר באמצעות לידר השקעות.

פולאר השקעות החזיקה במספר נכסים שהעיקריים שבהם פרויקט הולילנד בירושלים, פרויקט נדל"ן מניב (פרויקט 51) במנהטן שבניו יורק ואחזקה (50%) במניות חברת הזרע, החולשת על קרקעות בהיקף 18 אלף דונם בישראל.

ב־2008 התפוצצה פרשת הולילנד ורשות ני"ע חייבה את פולאר השקעות להכיר במחיקה של 200 מיליון שקל בעקבות עצירת הפרויקט. מכאן דרכה למטה היתה סלולה. באוקטובר 2013, לאחר שנתיים של מגעים, אישר בית המשפט הסדר לחוב של 120 מיליון שקל של פולאר למחזיקי האג"ח. פלדמן הזרים לחברה כ־15 מיליון שקל במסגרת ההסדר וערבות של 12 מיליון שקל נוספים.

כעת, על פי ההערכות, ניצבת החברה בפני הסדר נוסף, עם חוב של 95 מיליון שקל למחזיקי האג"ח. לא ברור אם גם הפעם פלדמן יכניס את היד לכיס. פלדמן מופסד על הנייר היום ב־250 מיליון שקל על ההשקעה שלו.

ארקדי גאידמק

נראה שארקדי גאידמק ייזכר בישראל כמשמיד הערך הגדול ביותר. בשנת 2007 יצא גאידמק למסע רכישות של חברות ציבוריות בישראל, שכלל את חברת הנדל"ן המניב אוסיף, בית ההשקעות גילאון, משווקת מוצרי המזון וילי פוד ומפעילת תחות התדלוק בארה"ב פטרו גרופ. גאידמק שילם עבור השליטה בחברות הללו סכום מצרפי של 1.2 מיליארד שקל, ומכר אותן (חלקן תחת פירוק) בהפסד של 930 מיליון שקל.

מה דעתך על מניית טיב טעם:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

לכך מתווספת הסאגה המביכה בחברת טיב טעם הציבורית, שרכש גאידמק מהמייסדים עמית ברגר וקובי טרייביטש תמורת 100 מיליון דולר בפרמיה של 80% על מחיר השוק. גאידמק מיהר לצאת בהכרזות שיפסיק את מכירת החזיר ויהפוך את הרשת לכשרה, אולם הבין מהר מאוד שהרכישה - שבוצעה ללא בדיקות נאותות - היתה טעות. הוא ביטל את העסקה לאחר מספר ימים, לא לפני ששילם פיצוי של 25 מיליון שקל למוכרים.

ההפסד הגדול ביותר של גאידמק נרשם על אוסיף הציבורית, שרכש מידי משפחת אביב (הבעלים של מגדל משה אביב ברמת גן) בתמורה ל־600 מיליון שקל. לאחר שנה מכר גאידמק את החברה תחת כינוס נכסים ב־130 מיליון שקל ורשם הפסד של 480 מיליון שקל.

הפסדים נוספים רשם גאידמק על בית ההשקעות גילאון, שרכש תמורת 180 מיליון שקל והגיע לפירוק, על חברת פטרו גרופ, שרכש ב־2007 תמורת 170 מיליון שקל והגיעה לפירוק, וחברת וילי פוד, שרכש (50%) מידי צבי ויוסי ויליגר ב־100 מיליון שקל, בפרמיה של 70% על מחיר השוק.

שנה לאחר רכישת וילי פוד, נוכח הפסדיו העמוקים בישראל, נקלע גאידמק למצוקת מזומנים ונאלץ ליטול הלוואה של 76 מיליון שקל מהאחים ויליגר. לטובת ההלוואה הוא שעבד את אחזקותיו בווילי פוד. לאחר שלא עמד בתנאי ההלוואה, מימשו האחים את השעבוד והשיבו לעצמם את השליטה בחברה ברווח של 100 מיליון שקל - ההפסד שנגרם לגאידמק. בכך מסתכמים הפסדיו בישראל ב־955 מיליון שקל.

בורסת תל אביב

הרשי פרידמן

הרשי פרידמן השלים את רכישת השליטה בחברת הנדל"ן אזורים (64%) באפריל 2011. הוא השתלט על מניותיו של שעיה בוימלגרין, ישראלי לשעבר שנקלע לחובות ולא הצליח לעמוד בהחזר הלוואה של 700 מיליון שקל שלקח ממזרחי טפחות כדי לרכוש אותה.

פרידמן השקיע עד כה באזורים באמצעות מזומנים, הזרמות הון ונכסים 588 מיליון שקל. נכון להיום שווי אחזקותיו בחברה מסתכם ב־485 מיליון שקל, כך שהוא מופסד על הנייר 103 מיליון שקל. בעת הרכישה פרידמן שילם 300 מיליון שקל למזרחי טפחות (יתרת החוב נמחקה), הזרים 128 מיליון שקל בהנפקת זכויות בשנים 2012-2011, והזרים 160 מיליון שקל נוספים באמצעות נכסים והנפקות זכויות ב־2013.

פרידמן אמנם עדיין מופסד על הנייר על השקעתו, אולם מאז שנכנס לחברה הוא הצליח לשפר את תוצאותיה ושוויה עלה. במחצית השנייה של 2016 הכפילה אזורים את הרווח הנקי שלה ל־21 מיליון שקל. בעקבות ההזרמות, שווי החברה בתל אביב עלה מ־300 מיליון שקל ב־2011 ל־752 מיליון שקל כיום.

שולם פישר ומתיו ברונפמן

הרומן של מתיו ברונפמן ושולם פישר עם שופרסל טרם הסתיים. אתמול מכרו השניים באמצעות חברת ישראלום 3.5 מיליון מניות וכך חדלו להיות בעלי עניין בחברה. בידיהם נותרו 4.28% בלבד.

ברונפמן ופישר נכנסו לראשונה לשופרסל במרץ 2007, כשרכשו מדסק"ש 19.8% מהון החברה תמורת 215 מיליון דולר (כ־900 מיליון שקל דאז). העסקה מומנה באמצעות הלוואה של 600 מיליון שקל, שעליה שילמו ריבית של 250-200 מיליון שקל. מאז הם מכרו מניות שופרסל בשווי 385 מיליון שקל, משכו דיבידנדים בשווי כ־500 מיליון שקל ובהתחשב בשווי אחזקותיהם הנוכחי, 180 מיליון שקל, הם מופסדים על הנייר בכ־85 מיליון שקל.

לברונפמן היתה גם הרפתקת סולו - בבנק דיסקונט. הוא נכנס להשקעה בבנק בינואר 2006, כשרכש 26% ממניותיו תמורת 1.4 מיליארד שקל. בדצמבר 2010 הוא רכש מניות נוספות בשווי 50 מיליון שקל. מאז הוא משך דיבידנדים בגובה כ־65 מיליון שקל. אלמלא רכש את השליטה בבנק בזמן ששער הדולר היה 4.6 שקלים, הוא היה מפסיד על השקעתו עשרות מיליוני שקלים. אלא שהתנודה החדה בשער הדולר דחפה אותו החוצה מההשקעה. ברונפמן חיסל את אחזקותיו בבנק תמורת 1.45 מיליארד שקל - ויצא כלעומת שבא.