צדיק בינו: "אני ישן 4.5 שעות בלילה והייתי שמח להיגמל מחצי השעה הנוספת"

צדיק בינו, שמחזיק בגרעין השליטה בחברת האנרגיה פז מזה 17 שנים, מכר אתמול חלק ממניותיו וחדל להיות בעל השליטה בחברה. בנוסף למכירת המניות, בינו התפטר מדירקטוריון החברה שבראשו עמד ויחד איתו התפטרו הדירקטורים מטעמו: שני ילדיו — הדר וגיל בינו — ודליה לב. בינו אמנם מכר מניות בהיקף זניח — 14 אלף מניות בשווי של 8.2 מיליון שקל בלבד, והתחייב למכור כ־4.3 מיליון מניות נוספות, אך המשמעות אדירה: "זה ללא ספק סוף עידן בפז. מודל הניהול של החברה ישתנה", אמר גורם שעובד עם בינו.

מכירת המניות לא נעשתה בהפתעה. לפי חוק הריכוזיות, שלא מאפשר החזקה במקביל של גוף ריאלי גדול וגוף פיננסי גדול, בינו נדרש למכור או את פז או את אחזקותיו בבנק הבינלאומי עד סוף 2019. לפני כחודש העניקו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון אישור מיוחד לבינו למכור את גרעין השליטה בפז (30%) לציבור דרך הבורסה, שבה היא נסחרת כיום לפי שווי של 6 מיליארד שקל. לפני המכירה החזיק בינו ב־24% ושותפיו — המשפחות האוסטרליות ליברמן ואבלס — החזיקו בכ־6% מהמניות. ביתר המניות (70%) מחזיק הציבור.

לאחר פרישת בינו ונציגיו מהדירקטוריון ימשיכו לכהן בו שמונה חברים: פרופ' אפרים צדקה (יו"ר ועדת ביקורת, כספים ותגמול), מאירה רוט, שאול צמח, יצחק עזר, רויטל אבירם, גבי רוטר (מנכ"ל ומבעלי חברת האופנה קסטרו), פרופ' מנחם ברנר ואריק שור, מנכ"ל תנובה לשעבר.

איור: יונתן פופר

מהמעברה לבנק לאומי ולשליטה בפז

בינו, בן 72 ואב לשלושה, עלה לישראל מעיראק כשהיה בגיל בית ספר יסודי עם הוריו ששון וג'ולייט. בתחילה הם יושבו במעברת פרדס כץ ובהמשך עברו לקריית אונו. האב פתח מכולת שכונתית שניהל בסיוע אשתו ובנו. בקריית אונו גילה צדיק את אהבתו לכדורגל ("עד היום הוא פריק מוחלט של כדורגל. אוהד של הפועל תל אביב", אומרים עליו) והספיק לשחק כקשר בהפועל קריית אונו בנעוריו.

לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד כפקיד זוטר בבנק הפועלים, עד שעבר לנהל סניף בבנק לסחר חוץ, שלימים הפך לבנק הבינלאומי הראשון, שבו התקדם במהירות בסולם התפקידים עד שב־1980, בגיל 37 בלבד, מונה למנכ"ל הבנק. בינו נהנה ממוניטין טוב בקהילה העסקית בשנים שבהן כל מנהלי הבנקים עסקו בהרצת מניות, פרשה שזכורה כ"ויסות מניות הבנקים", והתנהלה תחת פיקוחה של גליה מאור, לימים מנכ"ל בנק לאומי, שימשה כמפקחת על בנקים. כל הבנקים הריצו מניות, למעט הבינלאומי שנוהל על ידי בינו. בזכות אי־מעורבותו סלל לעצמו בינו את הדרך לתפקיד מנכ"ל בנק לאומי שאותו קיבל ב־1987 ושבו החזיק במשך שנתיים.

לאחר פרישתו מלאומי, מינה אותו ג'ק ליברמן, בעל הון אוסטרלי, לנציגו בישראל. בינו היה אחראי על רכישת פז מטעמו של ליברמן. לאחר הרכישה מונה ליו"ר וקיבל 7% ממניות החברה. עד 1999 צבר בינו מניות נוספות שהפכו אותו לבעל השליטה.

את הקפיצה הגדולה ביצעה פז ב־2006, כשפז רכשה את בית הזיקוק באשדוד שרשות החברות הממשלתיות הפריטה. פז שילמה עבור בית הזיקוק 3.5 מיליארד שקל — סכום כפול מזה שציפה משרד האוצר להשיג במכרז. בסוף אותה שנה הונפקה פז בבורסה לפי שווי של 4 מיליארד שקל ובהמשך מונה על ידי בינו לתפקיד המנכ"ל יונה פוגל, מבכירי בנק לאומי. בינו המשיך להחזיק בתפקיד היו"ר ונחשב לדמות דומיננטית מאוד בעסקי הקבוצה.

במהלך השנים פז הפכה לגדולה מכל מתחרותיה — דלק, סונול ודור אלון — וכיום היא אוחזת בנתח שוק של 26% משוק תחנות התדלוק. בנוסף, החברה נחלה הצלחה גדולה עם רשת חנויות הנוחות שלה yellow. "פז היתה הראשונה שזיהתה את החשיבות של מתחמי התדלוק ושל עולם חנויות הנוחות. היום זה קונספט רווח בענף. היא הראשונה שטיפלה בזה בצורה מקצועית", אמר גורם שעבד עם בינו. פז הצליחה להשביח גם את בית הזיקוק שלה. ב־2007 כשרשות החברות הנפיקה את בית הזיקוק בחיפה — בזן — עמד שווי השוק שלו על 5.7 מיליארד שקל בעוד שווי השוק של בית הזיקוק של פז עמד על 4.2 מיליארד שקל בלבד. כיום, שווי השוק של בית הזיקוק של פז עומד על 6.2 מיליארד שקל בעוד השווי של בזן הוא 4.3 מיליארד שקל.

כל זאת קיבל ביטוי במספרים. ב־2006 פז סיימה את השנה עם רווח נקי של 47.2 מיליון שקל. כמעט עשור אחר כך, ב־2015, הרווח הנקי כבר הגיע ל־716 מיליון שקל כשההכנסות דומות למדי: 7.3 מיליארד שקל ו־6.8 מיליארד שקל בהתאמה. ולא רק זאת, במהלך השנים פז חילקה לבעלי המניות שלה דיבידנדים בהיקף של 1.4 מיליארד שקל.

פז תצטרך להתרגל לעולם הדלקים החדש

במכתב ששלח אתמול בינו לעובדי החברה הוא ציין כי זהו יום עצוב עבורו, שכן הוא נאלץ להיפרד מחברה שאותה הוביל כ־20 שנה. בינו הוסיף כי הוא מאמין באמונה שלמה בחוסן ובפוטנציאל המשמעותי של פז. ופז אכן תזדקק לחוסן, שכן מכירת המניות על ידי בינו תפסה את חברת האנרגיה בעיצומה של מהפכת הדלקים שמתחולת בחסות הרגולציה וחוק ההסדרים.

פז היא חברת הדלק הגדולה ביותר, והיא אחראית כיום לשיווק של כ־40% מהבנזין שנמכר בישראל — דלק שמשתייך לעולם הדלקים הישן, שכולל בנוסף אליו גם סולר ודלק למטוסים. היא מוכרת בנזין גם ללקוחות מוסדיים ולרשות הפלסטינית.

בשבועות האחרונים המדינה מקדמת תוכנית להמרת שוק התחבורה המקומי מבנזין וסולר לגז טבעי. התוכנית כוללת הקמת רשת תחנות תדלוק בגז, סבסוד כלי רכב המונעים בגז וביטול הדרגתי של החזרי מס (הישבון) על סולר.

במילים אחרות, אם פז לא תתכנן את צעדיה הבאים היטב, היא עשויה למצוא את עצמה במצב שבו רוב הדלקים שהיא מוכרת כיום יהפכו לפחות ופחות רלבנטיים.

יחד עם זאת נראה כי פז מנסה להניע מהלך להתאמת עסקיה לשינוי שמתחולל בעולם הדלקים ובשנים האחרונות היא החלה לגלות את עולם הגז. ב־2009 פז החלה בבניית תחנת כוח פרטית ראשונה וב־2013 בנתה אחת נוספת. שתיהן מפיקות יחד כיום 110 מגה ואט. בנוסף, בשנה שעברה קיבלה החברה רישיון שיווק גז למפעלים (חלוקת משנה).

בעיה נוספת שבינו משאיר לבאים אחריו ולהנהלת החברה היא חקירת רשות ההגבלים העסקיים בדבר החשד לכאורה לתיאום מחירים בתחום הגז הביתי בין פזגז למתחרותיה, אמישראגז וסופרגז. החקירה נגד החברות הפכה בשבוע שעבר לגלויה. לפני כעשור נחקרו החברות בחשד דומה. החקירה הסתיימה בהגשת כתבי אישום, הטלת עבודות שירות וקנסות של מיליוני שקלים. בשלב זה לא ברור עד לאיזה דרג תגיע החקירה, אך יתכן כי גם היא זירזה את בינו למכור את אחזקותיו.

מדוע בינו העדיף את הבינלאומי?

לאחר הפרידה מהשליטה בפז בינו יישאר בעל השליטה בפיבי, חברת האחזקות ששולטת בבנק הבינלאומי (48.3%). בינו ומשפחת ליברמן רכשו 52% מפיבי ב־2003 בתמורה ל־90 מיליון דולר (420 מיליון שקל, נכון לאז). המוכרים היו האחים הבנקאים ג'וזף ומואיז ספרא שרכשו את השליטה בבנק בתחילת שנות ה־90. העסקה שיקפה לפיבי שווי של 800 מיליון שקל ואילו שווייה כיום מוערך ב־2 מיליארד שקל. כיום בינו מחזיק 38.3% מפיבי, אחזקה ששווי השוק שלה הוא 772 מיליון שקל. עסקת הרכישה נחשבה אז לחריגה בהיקפה והתקבלה בשווקים בהפתעה רבה בשל העובדה שהתרחשה בעיצומו של המשבר הכלכלי שפקד את ישראל בתחילת שנות ה־2000 שנגרם כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה וממשבר המניות בנאסד"ק.

הבינלאומי נסחר אז לפי שווי שוק של 1.6 מיליארד שקל — מחצית מהונו העצמי בסוף 2002 שעמד על 3.3 מיליארד שקל. כיום, 13 שנים לאחר הרכישה, הבנק נסחר ב־4.6 מיליארד שקל — פחות מהונו העצמי שעומד על 7.4 מיליארד שקל.

בניגוד לפז, שהניבה לבינו דיבידנדים, פיבי לא הניבה לו מזומנים באופן משמעותי. למעשה, ב־2013 הוא אף נאלץ למכור חלק מהאחזקות בבנק כדי לכסות חלק מחובות החברה. לכן נשאלת השאלה מדוע העדיף בינו לוותר על פז ולהישאר עם הבנק הבינלאומי.

גורמים בסביבתו של בינו מייחסים את הבחירה לילדיו, שאינם מתעניינים בעסקים, ושבניגוד לפז לא יידרשו לנהל את הבנק הבינלאומי כשהם יירשו את האחזקה בבוא היום. "למיטב ידיעתי, הילדים פשוט לא התעניינו בדברים האלה", אמר גורם שהיה מקורב לבינו בעבר. לדבריו, "ייתכן שההתנסות שלהם כדירקטורים בפז הוכיחה להם שזה לא מעניין אותם".

השערה אחרת נוגעת למימד הפסיכולוגי. לפי אנליסט שעבד עם בינו בעבר "אפשר לומר שהוא בנקאי בדם. הוא נולד בבנקאות. הוא התחיל כשליח על אופניים וסביר שיש לו פינה חמה לבנק הבינלאומי. מבחינה רגולטורית בנק זה עסק יציב יותר, אבל זה גם בלבול מוח בגלל שזה עסק מפוקח יותר והרגולציה קשוחה יותר".

מנהל שעבד תחת בינו סבור שהסנטימנט והפסיכולוגיה לא משחקים תפקיד. לדבריו "אני מכיר את צדיק. זה לא עניין סנטימנטלי. הוא אדם שקול מאוד ורציונלי. לא סביר שהסנטימנט יוביל אותו. כנראה שתחת האילוץ שנוצר הוא הבין שמכירת פז היא הדבר הנכון והמשתלם בנקודת הזמן הזאת. כנראה שבמכלול השיקולים שלו זה הדבר הנכון והמשתלם לו ולמשפחה. הברירה שלו היתה בין שתי חברות טובות. פז מובילה בענף בגדול. זה לא שהחברה שאחריה נושפת בעורפה".

בנוגע לבחירה שלו למכור את האחזקות בבורסה אמר אותו מנהל כי "אין לי ספק שהוא בחר בפתרון הכלכלי הנוח יותר מבחינתו".

גורם שעבד עם בינו סיפר כי "זהירות היא מוטיב שמאפיין אותו. הוא זהיר, מחושב, מבין מצויין את העולם הפיננסי ולא קופץ מעל הפופיק". כך הוא מסביר גם את העובדה שבניגוד לאנשי עסקים אחרים בינו מעולם לא ביצע תספורת: "הוא מאוד זהיר. הוא לא יתמנף מעבר למה שנכון, ואם אין בצד השני נכסים שיאפשרו את המינוף הוא לא יתמנף. הוא לא יעשה תרגילים חשבונאיים". לדברי אותו גורם, "את סמדר (ברבר־צדיק — מנכ"לית הבנק הבינלאומי, א"ש, דב"נ ול"ג) גידל בדמותו".

"אני ישן 4.5 שעות בלילה והייתי שמח להיגמל מחצי השעה הנוספת"

 לפני כשלוש שנים התראיין צדיק בינו ל"כלכליסט" עבור כתבה שלא פורסמה על קהילת מחוסרי השינה ובה הוא אמר כי "אני נרדם בחצות וקם ב־04:30–05:00. אני יודע שרופאים לא ממליצים על זה ושזה לא בסדר, אבל מה הברירה שלי? להתמכר לכדורי שינה? כשאני קם אני קורא את כל מה ששלחו לי מחו"ל למייל, כולל מהמזרח הרחוק, קורא עיתונים. בין 06:30 ל־08:00 אני בחדר כושר או משחק גולף ואת השעות האלה אף אחד לא ייקח ממני, אלא אם קרה משהו באמת דחוף.

"כשאנשים פוגשים אותי ב־09:00 בתחילת יום העבודה, בשבילי זה כבר אמצע היום. כבר אמרו לי בעבר, 'אתה לא ישן כי אתה מוטרד בגלל העסקים שלך', אבל זה כמעט לא נכון. יש מעט מאוד מצבי קיצון — ימים שבהם כל המכניזם של הגוף נמצא בהתעוררות ובדריכות, אבל זאת לא השגרה".

כשהוא נשאל על משך הזמן שבו הוא חי ומתפקד באופן זה, בינו השיב כי "אני לא יודע לומר ממתי אני חי כך. הייתי מנכ"ל בנק צעיר. הייתי רק בן 37 כשהתמניתי לתפקיד. כל כך אהבתי את העבודה, שהייתי מחכה שיעלה האור כדי שאוכל כבר ללכת לעבודה, אבל לא רציתי שיגידו עליי שאני יוצא בחושך. עד היום אני שולח מיילים שאני רוצה לשלוח בשעות לא שגרתיות רק ב־6 בבוקר. אני ישן 4.5 שעות בלילה והייתי שמח להיגמל גם מחצי השעה הזאת. כשאתה לא ישן הרבה, אתה מרוויח עוד 30% מהיום ואני בפוקוס מלא".