בגיל 96 תובע סמוקי סימון את שותפו המיתולוגי משה ויזל
בסיפור הזה יש חומרים שמהם עשויות טלנובלות: שותפים שעבדו תוך אמון מלא מאמצע המאה שעברה, סוכנות ביטוח שהיתה הגדולה בישראל ונמכרה למגדל ב־106 מיליון שקל, ועכשיו טוען סימון שוויזל משך 35 מיליון שקל שלא כדין. ויזל: "טענות סרק ממוחזרות"
נראה ששיבה טובה והרבה כסף בבנק אינם מתכון לשקט ושלווה, אולי להפך. השבוע הגיש הרולד ("סמוקי") סימון (96), אושיית ביטוח ותיקה, תביעה נגד שותפו במשך שנים רבות משה ויזל, החושפת סכסוך רווי יצרים בין השניים.
- הפצצה של סלינגר: הורתה על מכירה מיידית של 5% מכלל ביטוח
- סוכני מגדל יתוגמלו על כל לקוח שימנע מידע מהאוצר
- בית המשפט לסלינגר: "יש הצדקה בהידברות נוספת עם אי.די.בי"
אם השמות סימון וויזל מצלצלים מוכרים, הסיבה לכך היא שם סוכנות הביטוח שהפעילו השניים במשך שנים רבות — סימון את ויזל סוכנות לביטוח בע"מ, שהפכה עם השנים לסוכנות ביטוח החיים הגדולה בישראל ונמכרה בשנת 2000 לחברת הביטוח מגדל בתמורה ל־106 מיליון שקל.
שנה לאחר מכן רכשה מגדל את סוכנות הביטוח מבטח שמיר תמורת 90 מיליון שקל ממאיר שמיר ומשותפו, בעל מניות המיעוט יונל כהן, שמונה לאחר מכן למנכ"ל מגדל.
שתי הסוכנויות שנרכשו מוזגו לסוכנות אחת בשם מבטח סימון - סוכנות הביטוח ומנהלת ההסדרים הפנסיוניים הגדולה בישראל. התביעה שהגיש סימון חושפת לראשונה את קורותיהם של השניים משנת 2000. מאז המכירה המשיכו השניים להחזיק בשותפות את חברת תושיה סוכנות לביטוח ואת חברת האחזקות סמל השקעות. הם השתמשו בתמורת המכירה לביצוע השקעות שונות, בין היתר בחברות הייטק ובנדל"ן, לצד פעילות ביטוח בהיקף קטן, שהתמקדה בעיקר בפנסיות של ארגונים קיבוציים.
הרולד סימון צילום: צילום מסך מיוטיוב
לפי כתב התביעה שהגישו באי כוחו של סימון ממשרד עו"ד וקסלר ברגמן "מתחילת שנות האלפיים ועד לימים אלה ויזל ביחד עם רו"ח יהודה דוידסון, ששימש סמנכ"ל הכספים בחברות, וכן רמי ויזל (בנו של משה ויזל) ניצלו לרעה את האמון המוחלט שנתן בהם סימון ונטלו מחברות אלה שלא כדין, מאחורי גבו של סימון ובלא ידיעתו, כ־35 מיליון שקל (נומינלית!)". בתביעה מציינים באי הכוח כי הסכום המדויק אינו ידוע, שכן ויזל סירב למסור את מסמכי החברה.
עוד נכתב בתביעה כי "בהתאם לשיעורי אחזקותיהם של סימון וויזל בחברות, ובהתאם להסכמות הבסיסיות ביניהם מאז הקמת החברות, חלוקת הכספים בחברות היתה חייבת להיות שוויונית באופן מלא בין השותפים. אלא שלאחרונה התברר לסימון כי מתחילת שנות האלפיים, כאשר היה כבר בן 80 ומעורבותו בחברות הלכה ופחתה, ניצל ויזל את האמון הרב שסימון נתן בו ונטל מהחברות עשרות מיליוני שקלים, תוך הסתרת עובדה זו מסימון וללא הסכמתו".
לפי התביעה "לאחר עשרות שנות שותפות, בהיותו בן 94 שנים, גילה סימון לתדהמתו כי במשך שנים רבות משה ויזל הונה ורימה אותו ומשך לכיסו עשרות מיליוני שקלים מאחורי גבו. עוד התברר כי ויזל לא 'הסתפק' במשיכת עשרות מיליוני שקלים לכיסו, וכי גם בנו וכלתו משכו מהשותפות מיליוני שקלים רבים נוספים, תוך הסתרתם מסימון.
בנוסף לכל אלה, ויזל ובני משפחתו גם השיתו על החברה הוצאות אישיות ופרטיות בהיקף של מיליוני שקלים נוספים".
שמו של ויזל עלה לכותרות בשנים האחרונות על רקע מערכת יחסים עסקית עם עודד דסאו, שהולידה לבסוף תביעה של ויזל נגד דסאו, שהסתיימה בזכייתו של ויזל. דסאו, בעבר בעל השליטה בחברה הציבורית גולן מלאכת מחשבת, הורשע באוקטובר 2011 בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ונגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל. הוא שוחרר מהכלא לאחר שניכו שליש מתקופת מאסרו. שנה וחצי לאחר ששוחרר ניתן כנגדו פסק דין ולפיו עליו לשלם 32 מיליון שקל לוויזל על רקע עסקה שנרקמה בין השניים.
ב־1948 סייע סימון בהקמת חיל האוויר הישראלי
הסיפור של סימון מתחיל בתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת בדרום אפריקה. לפי כתב התביעה הוא נולד שם בשנת 1920 והוא "ג'נטלמן במלוא מובן המילה". התביעה מגוללת את סיפורו של סימון, ולפיו במלחמת העולם השנייה פיקד ולחם כאיש צוות אוויר בחיל האוויר של דרום אפריקה נגד צבא גרמניה וקיבל — כך לפי התביעה — את שם החיבה "סמוקי", שדבק בו עד היום.
במאי 1948, כמה ימים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, הגיע סימון לישראל, ויחד עם מתנדבים נוספים סייע בהקמת חיל האוויר הישראלי והשתתף בקרבות כאיש צוות אוויר. בתום המלחמה נשאר בישראל במשך שנתיים, ולאחר מכן חזר למולדתו והקים בה עסקי ביטוח משגשגים. ב־1962 עלה לישראל עם משפחתו והחל לעסוק בתחום ביטוח החיים והביטוח הפנסיוני, שלא היה מפותח באותה עת בארץ.
לפי כתב התביעה "ב־1965 פגש סימון את ויזל והציע לו להצטרף לסוכנות כשותף, באופן שסימון יהיה בעל שני שלישים מהסוכנות וויזל יחזיק ביתרה. ויזל נענה בחיוב". אלא שהתביעה ממשיכה ואומרת כי "חרף העובדה שסימון היה סוכן מנוסה, בעל ידע וקשרים גדולים לאין ערוך מאלה של ויזל הצעיר, הפתיע סימון את ויזל, ובסמוך לאחר הקמת השותפות הודיע לו כי חלקו יגדל ל־50% ללא תמורה".
גורמים בכירים בענף הביטוח, שמכירים את סימון וויזל, מספרים כי הגם שסימון היה זה שנתן את ההזדמנות הראשונה לוויזל, הרי שוויזל הוא זה שהפך את הסוכנות לאימפריה והוביל למכירתה המוצלחת למגדל.
לפי התביעה, לאחר מכירת הפעילות למגדל, הצטמצמה פעילות הסוכנות באופן ניכר. ויזל המשיך לנהל את השותפות, ומעורבותו של סימון הלכה ופחתה. הוא חזר להתמקד בפועלו כיו"ר ארגון מח"ל (מתנדבי חו"ל) העולמי, והיה שותף להקמת העמותה להנצחת מורשת מנחם בגין.
לפי התביעה סימון תמך בצורה עיוורת בוויזל. אלא שבסוף 2013 ביקש רו"ח דוידסון מסימון לחתום על פרוטוקול המאשר רטרואקטיבית לוויזל תשלום דמי ניהול חודשיים של 150 אלף שקל על שנת 2013.
לדברי התביעה היתה זו הפעם הראשונה שסימון התבקש לחתום על פרוטוקול המאשר תשלומים רק לוויזל אך "עם זאת, לאור האמון הרב שנתן סימון בוויזל, ומאחר שבאותה עת סבר סימון כי ויזל היה נתון בלחצים כלכליים עקב הליך משפטי שבו היה מעורב (פרשת דסאו — ר"ב), הסכים סימון לחתום על המסמך באופן חד־פעמי". אך לפי התביעה, המשיכות העודפות נמשכו גם ב־2014, מה שעורר את חשדו של סימון, שביקש לראות מסמכים ופרוטוקולים — אך נענה בסירוב.
ביטוח צילום: שאטרסטוק
בידי התביעה יש, לכאורה, תיעוד של ויזל מודה בכך. "בפגישה שהתקיימה בין סימון לוויזל בינואר 2015 הודה ויזל כי מאז המכירה למגדל הוא משך לכיסו כספים רבים, מעבר לאלה שחולקו לסימון באותה תקופה, תוך שהסתיר עובדה זו מסימון במכוון.
לטענת ויזל, הכספים שהוא משך ביתר לא היו כספי השותפות, אלא כספים שמקורם בפוליסות פרטיות שלו, אשר אותם הוא ביקש להבריח מגרושתו באמצעות חברת הביטוח מגדל, סוכנות הביטוח מבטח והשותפות". לפי התביעה "ויזל הודה במהלך הפגישה במפורש כי הדברים הוסתרו מסימון, וכי רק שלושה אנשים ידעו עליה וסייעו לו בביצועה — ויזל עצמו, רו"ח דוידסון ואמיר שלח (לשעבר משנה למנכ"ל מגדל — ר"ב)".
אלא שכאן לא נגמרות הטענות של סימון. לפי התביעה, בשנים 2006–2014 הועסק בנו של ויזל, רמי, על ידי החברה תמורת שכר נאה של 4.7 מיליון שקל נומינלית. בדיעבד, כך לפי התביעה, התברר שבפועל שולם לרמי שכר של 5.7 מיליון שקל ללא ידיעת סימון. סימון, לטענתו, נדהם לגלות שבמהלך שנות עבודתו של רמי הוא קיבל בסך הכל 3.15 מיליון שקל נומינלית ובונוסים בגובה של 5.6 מיליון שקל.
אם אחד מהם ימות, הנותר יקבל החלטות בלי המשפחה
בסביבת ויזל טוענים כי בין השניים היה הסכם ברור, ולפיו הם מקבלי ההחלטות היחידים בחברה כל עוד הם בחיים, וכי אם אחד מהם ימות, השותף השני ימשיך לקבל את ההחלטות בחברה ללא מעורבות בני משפחתו. בסביבת ויזל טוענים כי בנו של סימון, סול סימון, ביקש לשנות את המנגנון המוסכם הזה, ומשנענה בסירוב החליט לתבוע את ויזל. אלא שסימון מחזיק בידיו הקלטות של שיחות בין השניים.
ממשה ויזל נמסר בתגובה: "לא קיבלנו את התביעה, ואנו מצרים על כך שמחלוקת בין בעלי מניות מגיעה לעיתון לפני שהיא מגיעה אל הצד השני. מדובר בטענות סרק ממוחזרות, שנובעות מניסיון לקדם אינטרס עסקי. בסופו של הליך משפטי בית המשפט יקבע שאין בטענות כלום ושום דבר".
