משבר בשווקים? פרופורציה, רבותיי

אם ניסיתם להתקשר אתמול לאחד מבתי ההשקעות או חברות הביטוח בישראל, ודאי נתקלתם בהודעה הבאה: "עקב פניות רבות מוקד השירות עמוס כרגע. אנא השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם".

חברות הביטוח ובתי ההשקעות קיבלו אתמול מבול של טלפונים ממשקיעים מבוהלים שרצו לבדוק מה קורה עם הכסף שלהם. הטלפונים הגיעו לא רק למנהלי קרנות הנאמנות (חיסכון קצר טווח), שנאלצו להתמודד אתמול עם פדיונות של 2 מיליארד שקל ביום אחד, אלא גם לקופות הגמל וקרנות ההשתלמות (חיסכון ארוך טווח) שבדרך כלל לא מושפעים מתנודות של כמה ימי מסחר בבורסה. המשקיעים המבוהלים רצו לבחון את מסלול ההשקעה שלהם והיו כאלו שהחליטו לעבור למסלול סולידי יותר ללא מניות.

חדר מסחר מגדל שוקי הון צילום: הילה ספאק

המשקיעים המבוהלים שידרו היטב את המסר של הציבור הישראלי. הוא בפאניקה. והוא לא מוכן להקשיב למנהלי ההשקעות הבכירים בישראל שחזרו על המנטרה שמדובר רק בתיקון קטן ונקודתי ולא בשינוי מגמה מתמשך. האם לציבור הישראלי יש סיבה להיכנס לפאניקה? לא בטוח. מבלי להיכנס לויכוח אם הירידות האחרונות הן תיקון זמני או שינוי מגמה בשוק המניות העולמי, בהסתכלות על ההיסטוריה של שוק המניות בעשר שנים האחרונות רואים כי למרות שני משברים גדולים שחווה השוק בתקופה הזו (משבר הסאב־פריים ב־2008 ומשבר החוב באירופה ב־2011) התמונה שמצטיירת למשקיעים היא טובה. ואפילו טובה מאוד.

מדד ת"א־25 רשם בעשר השנים האחרונות עלייה של 140% – תשואה שנתית ממוצעת של 11%. גם בהסתכלות צרה יותר של שבע שנים (שכוללות את שני המשברים בתוכן), המדד רשם עלייה של 65% – תשואה שנתית ממוצעת של 5.5%. מי שהשקיע במדד באמצעות תעודת סל או קרן מחקה רשם תשואה של 46% בשלוש השנים האחרונות, ומי שרכש תעודת סל כזו בתחילת השנה עדיין מורווח ב־6.5% על הכסף שלו, גם לאחר הירידות החדות של היומיים האחרונים.

מי שמודע היטב לתופעה הזאת הם המשקיעים המוסדיים הגדולים. אותם בתי השקעות שנאלצים להתמודד עם פדיונות של מיליארדי שקלים בקרנות הנאמנות ניצלו את הפאניקה של הציבור ונכנסו לשוק בגדול. מחזור המסחר אתמול בתל אביב היה 3.7 מיליארד שקל, פי 2.5 ממחזור המסחר היומי הממוצע. המשקיעים הפרטיים מכרו והמוסדיים רכשו את הסחורה. את הפדיונות בקרנות הנאמנות אפשר להבין, אבל בכל הקשור לכסף ארוך טווח, ההיסטוריה מוכיחה שההשקעה במניות משתלמת על פני כל השקעה אחרת.