יצמצם או לא יצמצם: כולם מחכים לפד (כרגיל)
ועידת השוק הפתוח של הפד שתיפתח מחר תהיה האחרונה תחת היו"ר היוצא בן ברננקי. האם האיש שהגה את תוכנית ההרחבה הכמותית ייפרד מהבנק עם פתיחת תהליך קבורתה?
-- ובכן, מה נותר לנו לעשות עכשיו?
-- להמתין לגודו.
-- אה!
...
-- זה יהיה קל.
-- כן, זו רק ההתחלה שקשה.
-- אפשר להתחיל איך שאתה רוצה.
-- כן, אבל קודם כל צריך להחליט.
סמואל בקט ודמויותיו החידתיות מ"מחכים לגודו" הציגו לקהל (ולתרבת האנושית כולה בעצם) את ההמתנה האולטימטיבית, זו שממשיכה לנצח. הן במובן הסמלי והפילוסופי והן במובן המעשי - שכן המחזה הועלה מאז עלייתו לראשונה בראשית שנות ה-50 אלפי פעמים נוספות, ועמן אלפי המתנות שהמשיכו להן ברצף לכדי המתנה אחת גדולה ואינסופית.
וזוהי ההמתנה שמהווה נקודת התייחסות לכל ההמתנות כולן.
בספטמבר 2012 השיק הפרדרל ריזרב את הסיבוב השלישי של תוכנית ההרחבה הכמותית שלו. באופן מעט אבוסורדי (כיאה לכל המתנה כנראה, על פי בקט) מייד עם השקתה עלתה על השולחן שאלת מועד הסיום. מההתחלה כולם רוצים לדעת עד מתי. לקראת ועידת השוק הפתוח של הפד (השבוע בימים שלישי-רביעי), השאלה הזו כבר קטנה על השולחן עליו עלתה בימים ההם.
השווקים העולמיים, מעל כולם היא מרחפת לה כעת. כולם מחכים. למה שלא יהיה.
כמו אצל בקט, גם כאן הכול התחיל קודם, מתישהו.
האיפשהו שלנו הוא 2008.
הבנק החל במסע הרכישות שלו לאחר המשבר הפיננסי הגדול ביותר שידע העולם הפיננסי. בן ברננקי, יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, הציג תוכנית פעולה יומרנית שכללה הזרמת סכומים עצומים לשוק באמצעות רכישת אג"ח וניירות ערך מסוגים שונים. המטרה של ברננקי היתה ברורה – לסייע לחברות ולמוסדות הפיננסים, לעודד השקעות, להוריד ריבית, ולייצר סביבה תומכת לכלכלה האמריקאית.
בן ברננקי צילום: בלומברג
התוכנית זכתה לכותרת סלוגנית שנשמעה טוב: "הרחבה כמותית" ("quantitative easing").
בפועל, הבנק הדפיס כסף וזרק אותו לשוק.
זו היתה תוכנית יומרנית, חסרת תקדים, וההשפעה שלה על השוק ועל ההמונים הלוקחים בו חלק היתה מרחיקת לכת. לא בכדי הפך ברננקי, בעמדתו כיוזם וכמוביל התוכנית, לאיש הכי חשוב בכלכלה העולמית. הוא לא היה ראש הפד הראשון שזכה לכוח עצום כל כך. אף אחד לא השפיע על העולם כמוהו.
כאמור, הסיבוב השלישי החל ברבעון השלישי של 2012. מאז הוסיף הפדרל ריזרב למאזן שלו סכום של 1.1 טריליון דולר – הרבה יותר מדי לדעת מבקרי התוכנית, שחוששים כי כלכלת ארה"ב תיפגע מכך בהמשך. אחת הטענות העיקריות כנגד תוכנית ההרחבה הכמותית היא שעודדה את שוק המניות הרבה מעבד למידותיו, ותרמה ליצירת בועת מחירים שרחוקה מלשקף את ערך החברות הריאלי - בועה שעתידה להתנפץ בוודאות.
מנגד, קשה להתווכח עם העובדה שהתוכנית אכן סייעה לשוק האמריקאי להחזיק מעמד בשנות המשבר, ובסיבובה הנוכחי אף לצאת במתינות לדרך חדשה של התאוששות איטית. הנתונים האחרונים מלמדים על עלייה מתונה ועקבית של מחירי הדיור, רמת האינפלציה נראית בשליטה, גם אם נמוכה מעט מהיעד השנתי, ושוק התעסוקה מתחיל להתאושש – שיעור האבטלה ירד ל-7%, הנמוך ביותר מאז משבר 2008.
השיפור המצטבר של נתוני הדיור ושוק העבודה בחודשיים האחרונים, לצד ההסכמה על התקציב אליה הגיעו סוף סוף הממשל הקונגרס, סימנה מזה זמן את ישיבת הפד של אמצע דצמבר כישיבת מפתח. כלכלנים ואנליסטים מציגים דעות לכאן ולכאן על מה מן הראוי שיחליטו אנשי הפד.
רובם הגדול אבל די שותף להערכות לגבי מה שיקרה בפועל - החלטה על צמצום היקף הרכישות החודשיות, ככל הנראה בשיעור של בין 10 מיליארד דולר ל-20 מיליארד דולר. Tapering – ככה קוראים לצמצום הזה. המקור לביטוי הוא תחום הספורט המקצועי, שם טאפרינג הוא התהליך של צמצום בסרגל מאמץ האימונים לקראת תחרות חשובה (שימוש מושאל יפייפה אגב - האמריקאים בהחלט יודעים להשתמש בשפה העשירה שלהם).
בוול סטריט ממתינים צילום: בלומברג אז כולם מחכים לטאפרינג.
אבל הם מחכים כל פעם מחדש, לפני כל ישיבה של הפד, וכבר לפחות חצי שנה הם בטוחים שזה יקרה, הטאפרינג יגיע, והוא לא, ואז הם שוב מחכים ושוב בטוחים.
וכמו שאמרה דמותו של בקט, להתחיל זה קל, אבל קודם כל צריך להחליט שמתחילים. את זה הפד עדיין לא עשה. ולא באמת בטוח שהוא יעשה הפעם.
אנחנו יודעים אולי הרבה על מה חושבים האנשים בעלי זכות ההצבעה בפד. הם לא מפחדים להביע אותה בהזדמנויות שונות, חלקם בעד הצמצום, חלקם בעד דחייתו. אין לנו מושג אבל כיצד הם יכריעו בישיבה הקרובה.
ויש גם את ברננקי. התוכנית הזו היא שלו, והוא עוזב את תפקידו כיו"ר הפד ממש החודש (סגניתו ג'נט ילן תחליף אותו בתפקיד). זה אומר שמדובר בישיבת הפד האחרונה של האיש שהפך לאגדה, ולא בלתי סביר שהנהגת הבנק תיתן לו להיפרד כשהתוכנית שלו עדיין כאן, במלוא היקפה. בארה"ב, לטוב ולרע, לרגש יש תפקיד מכריע בקבלת החלטות.
אז כולם חושבים, אבל אף אחד לא יודע כלום. ובגלל זה כבר שבועיים, אף אחד לא מתפרע בשוק. ככה זה כשמחכים. בקט סיפר לנו.
-- ובכן, מה אנחנו עושים?
-- לא נעשה עשיית שום דבר. הרבה יותר בטוח.
-- בוא נחכה ונראה מה הוא אומר.
-- מי?
-- גודו.
