תשכח משחרור, אתה נשאר בכלא. למה? כי המחשב החליט

לשחרור מוקדם, לחץ Enter

האוכלוסיה המדוכאת ביותר בחברה היא אוכלוסיית האסירים. מרגע שהם הורשעו, אנחנו מרשים לעצמנו לשכוח מקיומם. כל מי שבחן את מערכת הכליאה המודרנית יודע שמדובר במערכת שהתעללות במקרה הטוב ועינויים במקרה הרע הם חלק בלתי נפרד ממנה. אבל אנחנו מעדיפים לא לדעת. האנשים האלה עשו את הבחירות שלהם, עכשיו שיאכלו את הדייסה שבישלו. אנחנו אמנם סיפקנו את החומרים לדייסה ומימנו אותה, אבל היי, גם מזה קל ונוח לשכוח.

עכשיו מגיעה עוד בעיה לפתחם של האסירים: עולה דרישה שמערכת ממוחשבת תחליט האם לשחרר אותם שחרור מוקדם. או, ליתר דיוק, לא "תחליט" – אנחנו לא מוכנים עדיין להעביר החלטות כאלה לידיים של מכונה - אלא רק "תמליץ". אבל מדובר בהמלצה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנה.

החברה דנה אותך למאסר, המחשב ישאיר אותך מאחורי החומות צילום: בלומברג

כשחושבים על זה, אסיר ששוחרר וחזר לפשוע כבר לא יחשב לטעות של מערכת הכליאה או המשפט; במקום להשקיע בחינוך או באכיפה - המערכת פשוט תזכה לגרסת 2.0.

בועה או סיכה?

טוויטר צועדת לעבר הנפקה, ואם פעם כל מי שרצה למתוח ביקורת על תופעת המדיה החברתית השתמש בפייסבוק כדוגמא, כרגע פופולרי להשתמש דווקא בטוויטר. בשבוע האחרון, הועלתה הטענה שטוויטר מאפשרת לפוליטיקאים ליצור בועה סביב המאמינ... אה, סליחה, הפעילים שלהם, בועה בלתי חדירה לעובדות - מה שהופך אותה לכלי פוליטי מסוכן מאוד. 

הדיון בהחלט במקומו. הפוליטיקה היא תחום העיסוק החשוב ביותר בכל חברה חופשית. רבים נוטים לזלזל בה (ולכן נשלטים על ידי האנשים שהם מזלזלים בהם). אז האם טוויטר (כמטאפורה למדיה חברתית, כאמור) מאפשר יצירת בועה?

גם יתרונות, גם חסרונות. קמפיין אובאמה בטוויטר, בבחירות 2012

בהחלט כן; מי שעקב בזוועה מלווה ביראה אחרי קמפייני הבחירות של מספר פוליטיקאים ישראלים ראה כמה פעמים איך זכה נבחר הציבור להגנה אוטומטית מצד תומכיו כנגד כל ביקורת - מוצדקת והגיונית ככל שתהיה. הפוליטיקאים פשוט מעבירים את המסרים שלהם למין רשת בוטים אנושית שמפיצה אותם כמעט לא מחשבה. בתור כלי הפצה שכזה, המדיה החברתית בהחלט מסוגלת ליצור השפעה ונזק פוליטיים.  

אבל אם המדיה החברתית יוצרת בועה, היא גם יוצרת את הסיכה שמנפצת אותה. בעידן האינטרנט, כל דבר שפלט פוליטיקאי ניתן לאימות מהיר - בניגוד לימי קדם, בהם פליטות הפה שלו היו מתבצעות בעיקר, בחדרי חדרים. יריבי הפוליטיקאים המלהגים יכולים לקחת את דבריהם לפזר קורטוב רעל מלמעלה ולהפיץ לכל גולש וגולשת.

מפלגתיות תמיד היתה. היכולת להפריך את הטענות של היריב, מצד שני, היא חדשה למדי. מי שמאמין שדמוקרטיה נשענת על כך שהאדם החושב יכריע - מיתוס מקובל, אבל השיטה לא עובדת בלעדיו - לא יכול לדחות את המדיה החברתית. הוויכוח הוא אף פעם לא עם חסידיו השוטים של פוליטיקאי; הוא עם המהססים, אלה שטרם החליטו. מבחינה זו צריך לומר בזהירות שנראה שהתועלת שבמדיה החברתית עולה, מבחינה פוליטית, על הנזק.

מרד נגד ארה"ב

מאז שהוקמה הרשת, היתה לארה"ב שליטה חריגה עליה - מה שלא צריך להפתיע, בהתחשב בכך שהרשת היא בסופו של דבר פרויקט צבאי אמריקאי שתולדתו ב-DARPA של ימי המלחמה הקרה. אבל כעת הארגונים שאחראים על ניהול הרשת מגלים מרדנות.

נציגי ICANN ו-W3C, שני הארגונים שאחראים על תקינה ברשת ועל שמות וסיומות, הודיעו בסוף השבוע שהם רוצים להגיע לגלובליזציה מלאה, תהליך שבמהלכו כל הממשלות ישתתפו בניהול הארגונים באופן שווה. המשמעות תהיה שהיכולת של ארה"ב להטיל וטו על צנזורה ברשת - כפי שעשתה לפני כשנה - תהיה מוגבלת הרבה יותר. 

שליטה עולמית הוגנת, במקום עדיפות לכוחה של ארה"ב - גם בזירת הדומיינים צילום: שאטרסטוק

ההכרזה של הארגונים הגיעה אחרי פגישה עם נשיאת ברזיל, מדינה שמסורתית נאבקת בארה"ב בכל מה שקשור לניהול הרשת. היא תוצאה ישירה של החשיפות על הריגול של ה-NSA ברחבי העולם. וכך הריגול של ה-NSA גורם נזק לא רק למעמדה המוסרי של ארה"ב, אלא גם ליכולת הדיפלומטית הממשית שלה. 

כמובן, ההתעקשות האמריקאית על חופש רשת נובעת במידה ניכרת מאינטרס כלכלי - הצורך שלה לחזק את חברות הרשת, שהפכו לחלק מרכזי של הכלכלה האמריקאית. והריגול של ה-NSA פוגע גם בהן, כשברזיל בין השאר דורשת שגוגל ופייסבוק לא יוציאו את המידע על אזרחי ברזיל מתחומי ברזיל. לפעולות יש תוצאות. לא בהכרח בעוצמה שווה - לעתים בעוצמת יתר. אבל האמריקאים היו צריכים לחשוב על זה לפני שהחליטו לרגל אחרי כל העולם.

מחיר האנונימיות

בית המשפט האירופי לזכויות אדם פסק בשבוע שעבר לטובת ממשלת אסטוניה נגד חברה מקומית בשם דלפי, שאיפשרה פרסום הערות דיבתיות בחסות אנונימיות. בכך, התייצב בית המשפט נגד האנונימיות - ובשם נימוק שכמעט אף פעם לא מוזכר.

כולם מכירים לעייפה את תופעת הטוקבק האנונימי, שמרשה לעצמו להשתלח בגסות באחרים מתוך אמונה שהוא לעולם לא יצטרך לתת את הדין על כך. הבריונות הווירטואלית הזו קלה כל כך משום שבניגוד לבריונות רגילה, הבריון לא צריך להתעמת פנים אל פנים עם הקורבן ולא צריך לשלם מחיר חברתי על דבריו.

פרסמת דיבה ברשת? האחריות היא עליך צילום: shutterstock

מה שכמעט ואף פעם לא מוזכר הוא שטוקבקים תורמים לפעילות המסחרית של כל אתר. מי שמגיב לפוסט או כתבה צפוי לחזור אליהם ולראות אם מישהו ענה להם - ואז, להעיר הערות מלומדות על מקצועה של אמא שלו. כל הכניסות האלה חושפות את המשתמש לפרסומות - כך שגם למפרסמים יש עניין מובהק בטוקבקים. ועל כן, פוסק בית המשפט בנחת, על אתר שלא ימנע פרסום של תגובות דיבתיות לשאת באחריות עליהן.

קצרצרים

1. "אל תהיה רע"? סיסמה מדויקת יותר לגוגל תהיה "אל תשלם מס": תחקיר של הפייננשל טיימס שפורסם בסוף השבוע מגלה שב-2012 העמיקה גוגל את העלמת המס שלה. באמצעות שלל תרגילים יצירתיים, ביניהם "הסנדוויץ' ההולנדי" וה"אירי הכפול" הידועים לשמצה, הצליחה החברה להעלים מס בשווי של 11.91 מיליארד דולר. זאת, ע"י הפקדת כספים בחברות קש בברמודה, מה שהעלה את היקף העלמת המס שלה ב-25% לעומת 2011. עליה של 25% לעומת העלמת המס שלה ב-2011. גוגל נהנית משלל הטבות בכל העולם. בארה"ב למשל, קיבלו בכיריה הזדמנות לרכוש דלק מטוסים מוזל, הטבה אישית של מיליונים. אולי הגיע הזמן להפסיק לצ'פר את החברות הללו, לחזור למסורת - ולאגור קלשונים ולפידים. 

2. פאדיחת פרטיות קשה בכנס קומיקון, החשוב בארה"ב בתחום המד"ב, הפנטזיה והקומיקס: שורה של משתתפים בכנס נדהמו לגלות שבחשבון הטוויטר שלהם הופיעו ציוצים שמהללים, משבחים ומקלסים את הכנס - ציוצים שהם לא כתבו מעודם. הנהלת הכנס ביצעה מעשה שהוא לא פחות מפשע: תגי ה-RFID שחולקו למשתתפים, שהתבקשו לרשום את פרטי המשתמש שלהם כדי להפעיל אותם, שלחו את המסרים בשמם.

3. לארי סאמרס, שר האוצר הצבעוני של ביל קלינטון (זוכרים אותו? זה הבחור שטען שלנשים יש בעיה מובנית עם מתמטיקה ומדעים) נכנס באם-אמא של המשקיע הניהיליסטי פטר תיל. סאמרס תקף את תיל במילים חריפות בשל המיזם ה"פילנתרופי" המפוקפק שלו, שמשכנע סטודנטים מבריקים להפסיק את לימודים וללכת להקים סטארט-אפים. סאמרס מציין שאכן, פעם באלוהים יודע כמה זה אכן מסתבר כרעיון טוב (הדוגמאות הקלאסיות הן ביל גייטס ומארק צוקרברג) אבל ברוב המקרים, תיל הורס את חייהם של אנשים צעירים ומבריקים. כמובן שתיל עושה את זה עבור בצע כסף: אם הסטארט-אפים יצליחו, הוא יקבל אחוזים ניכרים מהרווחים. אם ייכשלו? היזם מוזמן לאסוף מהרצפה את מה שנשאר מהחיים שלו.

4. אמזון נלחמת בבעיה העיקרית בכך שמשתמשיה יכולים להעלות לקינדל איזה ספר שהם רוצים: הקוראים מפיצים תכנים פורנוגרפיים קשים. אמזון עוסקת כעת במרץ בניקוי אורוות והסרת ספרים שהתמה המרכזית שלהם היא התעללות בנשים והשפלה שלהן. כמובן, כל מי שרוצה את התוכן הזה ימצא אותו בקלות ברשת, אבל יש הגיון בכך שהחלקים המהוגנים של הרשת יהיו נקיים מהתועבה הזו; הצגת התכנים באמזון מקנה להם סוג של לגיטימציה. מטבע הדברים, הניקוי לא יהיה פשוט ואמזון שוקלת לשכור את שירותי הרקולס ניקוי אורוות בע"מ, בעל רקורד מוכח בתחום. 

5. ביל אטקינסון, אחד המפתחים המחוננים בהיסטוריה של אפל, יצא בשנים האחרונות למסע שלקרוא לו "דון קישוטי" יהיה לשון המעטה: הוא רוצה להציל את הגלויה. זוכרים אותה? הייתם קונים תמונה, משרבטים עליה כמה מילים, דואר ישראל היה מאבד אותה לשנתיים ואחר כך מישהו יקר היה יודע שחשבתם עליו? כבר לא משתמשים בגלויות היום. אני לא יודע מה הסטטיסטיקות של דואר ישראל, אבל בארה"ב שולחים מדי יום 150 מיליארד מיילים - ו-160 מיליארד דברי דואר אחרים בכל השנה כולה. רק 700 גלויות נשלחו באמצעות שירות הדואר האמריקאי מדי יום בשנה האחרונה, אבל אטקינסון שומר על אופטימיות. בהתחשב במטלה שלקח על עצמו, שבינתיים מתבצעת באמצעות אפליקציית אייפון, הוא יזדקק לה.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)