קורס מצילים, מחזור מרץ 2012

עד ספטמבר 2008, הצלת העולם היתה עסק שיועד בעיקר לגיבורי־על. בעולם הכלכלי, והפיננסי בפרט, כלל לא נראה היה שנדרשת הצלה מפני מישהו או משהו, אולי אפילו להפך: שווקים חדשים התפתחו במהירות סטרואידית, האלכימאים מוול סטריט הצליחו להפוך כמעט כל דבר לכסף ואזרחי העולם החדש והגלובלי

פחות מארבע שנים חלפו מאז, זה הכל, ונדמה כאילו העולם השתנה. נכון, לרגע קצר - בגאות המתעתעת של 2010 -  היה נדמה שהיציאה מהמשבר כבר כאן. אבל הרגע ההוא חלף, והשמים מתעננים במהירות מפתיעה. פתאום, במציאות החדשה, הצלת העולם כבר אינה נחלתם של מחבקי עצים ורופאים ללא גבולות, אלא משימה שבכירי הכלכלנים, המנהיגים והצמרת העסקית והפיננסית הוגים בה לילות כימים בניסיון למצוא פתרונות יעילים. בינתיים, כך נדמה, לא בהצלחה מסחררת.

על רקע הניסיונות הגלובליים למצוא סוף סוף את הדרך החוצה מהמשבר המתמשך, מוסף ההשקעות של "כלכליסט" פנה לבכירי הכלכלנים, הפרשנים והסוחרים בעולם, כדי לשמוע מהם את הפתרונות שלהם למצב הנוכחי.

בצד השמאלי של הסקאלה נמצא פרופ' מארק בליית' מאוניברסיטת בראון, מומחה עולמי לכלכלה פוליטית, שחושב שהפתרון היחיד שנותר כעת לממשלות הוא לתת תמריצים לשווקים, דבר שיוכל להתאפשר רק לאחר העלאות מסים. לעומתו, בקצה הימני של הסקאלה ניצב אפי גילדור, בעל השליטה בקרן הגידור האמריקאית אקסיום, שטוען שהמסים שהוא משלם כיום גבוהים מדי, שהממשלה לא יודעת לטפל בכספים, ושאם מישהו רוצה לקחת מהעשירים ולתת לעניים - עדיף שישתמש בצ'קים.

כמוהו גם פרופ' יוג'ין פאמה, מהאבות המייסדים של אסכולת שיקגו שדוגלת בעקרונות השוק החופשי, שטוען כי ההתערבות הממשלתית מאז 2008 הפכה את מה שהיה אמור להיות רק עוד מיתון טבעי למשבר בקנה מידה מפלצתי. הפתרון, מבחינתו, הוא פשוט להפסיק להתערב בשווקים, ולתת להם לחזור לבד לשיווי משקל. מולו תמצאו את המיליארדר ג'ורג' סורוס, משקיע שתאוריית השווקים הרציונליים היא עבורו דגל אדום, עם תוכנית פרגמטית להצלת כלכלת אירופה דווקא על ידי התערבות מסיבית של המוסדות האירופיים בשוק האג"ח הממשלתי ביבשת.

ויש את פורצי הדרך. מומחה ניהול הסיכונים האוסטרלי סטייג'יט דס, למשל, טוען שרובנו - מהכלכלנים והפוליטיקאים ועד המפגינים של אוקיופיי וול סטריט - פשוט לא רוצים להתמודד עם הרעיון של עולם ללא צמיחה משמעותית.

מבחינתו, זו דווקא אפשרות ריאלית מאוד, ולכן המיקוד צריך להיות בהגברת החדשנות ובמציאת שיטות להעלאת פריון העבודה. גם פרופ' כרמן ריינהארט ממכון פיטרסון היוקרתי בוושינגטון, הכלכלנית המשפיעה ביותר בעולם כיום, טוענת שאין דרך יפה לצאת מהמשבר זולת תוכניות צנע ודיכוי פיננסי של האזרחים בידי הממשלות, ככלי לצמצום חובות.

ומה לגבי ישראל? הפרשן הכלכלי הבכיר של "פייננשל טיימס", מרטין וולף, האיש שראשי ממשלה ונגידי בנקים מרכזיים קוראים את הטורים שלו דבר ראשון בבוקר, טוען שאנחנו אומנם משק מצליח – אבל אי־שוויון והסקטורים הלא יצרניים מסכנים את עתידנו. על ישראל, הוא אומר, לקחת דוגמה מהמדינות הסקנדינביות, שהצליחו להתפתח תוך שמירה על רמות שוויון גבוהות.

ייתכן שזהו מוסף לא קל לעיכול, אבל הצורך להביט לבעיות ולפחדים בעיניים גובר, ואיתו הצורך למצוא פתרונות. פרט ליכולת לנתח את המצב באופן כירורגי כמעט, לכל משתתפי המוסף הזה יש גם תכונה מזהירה אחת: אומץ אינטלקטואלי. כולם הסכימו, בתעוזה נדירה, לא רק להצביע על הסכנות ועל הסיבות להיווצרותן, אלא גם להישיר אליהן מבט ולנסות למצוא להן פתרונות. באופן אירוני, זהו גיליון ההשקעות האופטימי ביותר שערכנו מאז 2008. רק חבל שכמו על הרבה דברים חשובים אחרים, גם על הדרך להצלת העולם איש אינו מצליח להסכים.