"רומנו לא חתם על הצ'ק בעצמו. מי שאשם זה דירקטוריון אל על"

חשיפת "כלכליסט" כי רשות ניירות ערך פנתה לדירקטוריון אל על ודרשה ממנו לאשר מחדש את תנאי שכרו של המנכ"ל שפרש ב-2009 חיים רומנו או לדאוג לכך שרומנו יחזיר 15-10 מיליון שקל שקיבל במסגרת הבונוסים השנתיים, גרמה לסערת רוחות. עם זאת, מומחים שאליהם פנה אתמול "כלכליסט" היו תמימי דעים כי רומנו אינו הכתובת שאליה צריכה הרשות לפנות, אלא מדובר, לדבריהם, במקרה מובהק של התרשלות הדירקטורים באל על. המומחים ביקרו גם את אופן התנהלותה של רשות ני"ע, שנזכרה רק בתחילת 2011 לדרוש כספים שחלקם שולמו לרומנו לפני חמש שנים.

• למספרים ולסתירות שמאחורי שכרו של חיים רומנו - לחץ כאן
  

מה דעתך על מניית אל על:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי הסכם ההעסקה הראשוני שעליו חתם חיים רומנו כשנכנס לתפקיד מנכ"ל אל על ב־2005, התייחס במעורפל לחישוב של הבונוס השנתי שלו יהיה זכאי. אז נקבע כי הבונוס ייגזר מתוך "הרווח הנקי" של אל על, אך בנוסף צויינו סייגים להגדרת המונח "רווח נקי", שהוא מונח חשבונאי קבוע וברור. בדו"חות 2008 חשפה אל על לראשונה את ההסכם המלא עם המנכ"ל ובו נכתב כי המענק יינתן מתוך "הרווח השנתי המאוחד של החברה, לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות (EBITDA)". על פי ההסכם קיבל רומנו, לפי דו"חות 2009, שני בונוסים בסכום כולל של 3.945 מיליון דולר.

הדירקטורים ישנים בעמידה

לדברי עו"ד אסף ברם המתמחה בתחום חברות ומרצה לני"ע, "מעל חיים רומנו יש דירקטוריון ומעליהם יש בעלי מניות מיעוט. רומנו הגיע להסכם מעורפל עם יו"ר הדירקטוריון אז, איזי בורוביץ'. ההסכם נוסח בצורה מעורפלת ורשלנית, ואין בו כלל פירוש של המונח רווח נקי". לדברי ברם, "כל רואה חשבון יודע מה זה 'רווח נקי', אבל בהסכם עם רומנו זה לא פורש. הוא מבחינתו חי במציאות שהוא בא כל שנה לדירקטוריון ואומר להם 'הנה מה שמגיע לי', והם חתמו ונתנו. רומנו לא חותם על הצ'ק בעצמו. מי שאשם זה דירקטוריון אל על שאמרו לו שהוא צודק, שזה בסדר וחתמו. ומבחינת בעלי מניות המיעוט, כולם יודעים שאף אחד לא קורא את הדו"חות עד הסוף.

ברם. רומנו לא גנב כלום

"אין ספק שהכסף צריך לחזור לאל על, אבל לא מחיים רומנו, הוא לא גנב כלום. הדירקטורים התרשלו והם כנראה יצטרכו להפעיל את ביטוח אחריות מקצועית. רומנו נמצא שתי קומות מתחת לגורמים שצריכים היו לפקח עליו. הוא השיג הסכם מצוין, ונהנה מהעובדה שהרבה פעמים מנכ"לים מסובבים את הדירקטורים על האצבע הקטנה. הדירקטורים ישנים בעמידה, ולא אכפת להם".

"המקרה הזה מזכיר לי את האמירה של משה טרי בזמנו, שנגמרו ימי הקפה והביסקוויטים והרשות לא תשלים עוד עם התנהגות פסיבית של דירקטורים והתבטלותם בפני ההנהלה", אומר ל"כלכליסט" ד"ר אבשלום אדם, מרצה בבית הספר למינהל עסקים ומשפטים במכללה למינהל. "על פניו, לפי הפרטים שפורסמו, הדירקטורים לא בדקו את כל הפרטים ונתנו בעצם את האפשרות שהשכר יהיה בניגוד להבנה סבירה. רשות ני"ע נזכרה לפקח רק אחרי יותר מחמש שנים".

בתחילת ינואר 2011 נכנס לתוקף תיקון לחוק ניירות ערך. לדברי ד"ר אדם, "חובת הדירקטורים לפקח היתה קיימת גם בעבר, היתה להם אחריות אישית מכללא, אבל כעת ישנה אחריות ישירה ואני חושב שאם היו בודקים את הדברים האלה דרך התיקון החדש, אז היתה לדירקטורים בעיה הרבה יותר גדולה".

עניין של תום לב

לדברי עו"ד שלומי תורג'מן, מומחה בחברות וני"ע ומרצה בתחום, "אם החברה היתה מקפידה לפקח על שכר המנכ"ל, בודקת דיווחים בזמן אמת ומפקחת עליהם - לא היתה תוצאה כזו. חיים רומנו טוען שזה מה שסוכם איתו, ואם זה מה שסוכם איתו והוא קיבל את זה בתום לב, אז אין לחברה להלין אלא על עצמה ועל המנגנונים שמפקחים עליה שהם הדירקטורים. בעבר גרמה רשות ני"ע לחברות - למשל לבנק דיסקונט - לפעול לכך שיוקטן בונוס שהוסכם עליו. יש חברות שעשו זאת מטעמי נראות ציבורית. אבל יש פסק דין אנגלי ישן שאומץ בישראל ואומר שמי שקיבל כסף בתום לב והשתמש בו - לא יצטרך להחזיר אותו. כך שרומנו יכול להיות רגוע".

את תגובתו של חיים רומנו לא ניתן היה להשיג.