המתודולוגיה מאחורי הדירוג

הדירוג המוצג כאן הוא פרי שיתוף פעולה בין "כלכליסט" ל־IFO, נציגת מורנינגסטאר, חברת דירוג הקרנות הגדולה בעולם. הפרויקט כולל שני חיתוכים: דירוג מנהלים ודירוג קרנות.

דירוג המנהלים משקלל את ביצועי הגוף המנהל בתחום קרנות הנאמנות, ונסמך על ביצועים של שלוש שנים. המנצח

המדורגות × הציון שקיבלו הקרנות) לחלק לסך הקרנות המנוהלות.

המשמעות היא שגוף המנהל הרבה קרנות שאינן מדורגות (בדרך כלל משום שהן קיימות פחות משלוש שנים) נפגע בניתוח זה, מכיוון שקרנות אלו זכו לציון אפס.

דירוג קרנות הנאמנות בוחן כל קרן בשני חלונות זמן: 18 חודשים ו־36 חודשים.

דירוג 18 חודשים: לטובת הדירוג חולקו קרנות הנאמנות לשמונה ענפים, כאשר תחת כל ענף פועלות קבוצות המקוטלגות לפי סיווגי רשות ניירות ערך.

הקריטריונים להצטרפות קרן לדירוג הם פעילות של 18 חודשים לפחות (ללא שינוי מדיניות), והיקף נכסים של לא פחות

מ־10 מיליון שקל.

כך נקבע הציון של הקרן:

* תשואה מתואמת סיכון (65%) - הניתוח מבוסס על תיאוריית התועלתיות ("Expected Utility Theory"), שבבסיסה ההנחה כי משקיע "אוהב" תשואה, אך "שונא" סיכון, ומוכן לוותר על חלק מהתשואה תמורת הקטנת הסיכון. המתודה מתייחסת לתנודתיות בביצועי הקרן, תוך הדגשת התנהגותה בתקופות הקשות בשוק.

* ממוצע חבטות (15%) - אחוז החודשים שבהם הושגה בקרן הנאמנות תשואה טובה יותר או שווה למדד הייחוס הרלבנטי בכל אחד מ־18 החודשים האחרונים.

* ביצועים (15%) - תשואה מתחילת השנה.

* דמי ניהול (5%).

דירוג 36 חודשים: גם דירוג זה מבוסס על תיאוריית התועלתיות, שכאמור משלבת ניתוח תשואה ביחס לסיכון, ובכך מתגברת על חסרונותיהם של מדד שארפ וסטיית התקן כפרמטרים למדידת סיכון. שיוך קרן לקטגוריה נעשה ע"י בחינת אחזקותיה בפועל לאורך טווח הבדיקה, ולא לפי הצהרת מנהל הקרן. מורנינגסטאר מגדירה כ־350 קטגוריות באירופה, כאשר כל קרן ישראלית מסווגת לקטגוריה המתאימה לה לפי סגנון ההשקעה שלה, ובלבד שפעלה במהלך כל 36 החודשים הרלבנטיים. הציון שמקבלת הקרן נע בטווח של 5–1, כאשר 5 הוא הציון הגבוה ביותר.