לנגוצקי: "רציו השתמשו במידע שלי כגנבים בלילה"
ביהמ"ש התיר לפרסם קטעים מכתב התביעה של יוסי לנגוצקי נגד רציו. הגיאולוג טוען שרציו הפרה התחייבות והשתמשה בסוד מסחרי שלו לגילוי שדה הגז לווייתן. "לגזול אינפורמציה שנאספה בשקדנות ובהתמדה זהו מעשה פסול וחמור"
בית המשפט המחוזי מרכז התיר אתמול לפרסם קטעים נרחבים מכתב התביעה שהגיש בתחילת השבוע הגיאולוג יוסי לנגוצקי נגד חברת רציו, אחד מבעלי השליטה בה, ליגד רוטלוי, ומדינת ישראל.
לנגוצקי, המיוצג על ידי עו"ד יוסי שגב, טוען כי העביר לבעליה של רציו מידע עסקי, שלפיו קיים סיכוי טוב למצוא נפט וגז בכמות מסחרית בשטח הקרוי גל B המצוי בים העמוק מול החוף הצפוני של ישראל.
קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
לפי לנגוצקי, הוא העביר את המידע לרציו בשתי מעטפות, כשהוא מחתים את הנמענים שלא לעשות כל שימוש בסוד המסחרי - למעט אם ישקלו את האפשרות לרכוש ממנו חלק במיזם גז בשם תמר, שהנו חלק משטח גל B. לנגוצקי מדגיש כי ההסכם עם רציו קבע שכל מידע עסקי, גילויים ותוצרים אחרים שנובעים מהסוד המסחרי, ייהפכו לרכושו שלו.
בתביעה טוען לנגוצקי כי בניגוד להתחייבות שנתנו רציו והנתבעים האחרים, הם עשו שימוש בסוד המסחרי כדי להשיג לעצמם היתרים ורישיונות לחיפושים באותו שטח עצמו, ובין השאר הם גילו את מבנה לווייתן, בדקו אותו וקיבלו רישיונות לקדוח בו. לנגוצקי מבקש מבית המשפט להצהיר על בעלותו על הסוד המסחרי, ולקבל את מלוא טובות ההנאה שנוצרו או ייווצרו לו בעתיד כתוצאה מאותו סוד.
לנגוצקי הוא בעליה של החברות תמר חיפושי נפט ול.י.א. חיפושים, ושמו נודע בעבר כמי שנאלץ לפרוש מהשותפות בקידוחי דלית ותמר, זמן קצר לפני שהתגלה בהם מאגר גז טבעי בשווי מיליארדי דולרים.
איסור פרסום חלקי
בתביעתו נגד רציו מפרט לנגוצקי את האופן שבו הגיע למידע, אך על חלקים אלו הטיל בית המשפט איסור פרסום. בהמשך הוא מפרט כי לנוכח המידע העסקי שהיה ברשותו, הוא החליט לעשות מעשה ולהגיש בקשה להיתר מוקדם ולזכות קדימה, ולמעשה היה הראשון והיחידי להגיש בקשה שכזו לשטח גל בכלל, ולשטח גל B בפרט.
בתביעה נכתב כי ב־24 בינואר 1999 פנה לנגוצקי לממונה בשעתו על ענייני הנפט מטעם משרד התשתיות וביקש לקבל היתר על שטח של כ־12 מיליון דונם, כל השטח הימי של מדינת ישראל שלגביו לא התבקשו רישיונות.
כשאושרה בקשתו, נהנה לנגוצקי במשך שנה וחצי מבלעדיות מוחלטת בכל השטח הענק וכן מזכות קדימה להגשת בקשה לרישיונות בכל מקום שיחפוץ - כולל תמר.
לנגוצקי מוסיף כי חתם על הסכם עם חברת בריטיש גז, והחברה החלה בסדרת בדיקות בשטח ההיתרים, כשהמטרה היתה לאושש ולחזק את התובנות והסוד המסחרי הכולל של לנגוצקי. כשבריטיש גז עזבה את מיזם תמר ב־2004, הוא החליט למכור חלק קטן ממנו.
בשל כך, טוען לנגוצקי, הוא פנה לליגד רוטלוי והציע לו שרציו תרכוש חלק במיזם תמר. לדבריו, רוטלוי הפנה אותו לגיאולוג מטעם רציו, כדי שיוכל להעביר לו את המידע העסקי המתאר את הסיכויים למצוא גז בתמר. לנגוצקי התנה את מסירת המידע העסקי בחתימה על כתב סודיות במתכונת מקובלת, וכך לדבריו נעשה.
לנגוצקי עומד על כך שמסר את המידע רק כדי שרציו תבחן את שיתופה במיזם ולא לכל מטרה אחרת. לטענתו, במאי 2005, לאחר שחלף זמן ורציו לא הודיעה לו מהי החלטתה, הוא ביקש מרוטלוי לקבל חזרה את כל מסמכיו.
לנגוצקי מוסיף ומפרט כי בשנת 1999 הודיע שר התשתיות אז אריאל שרון, כי לא יינתנו היתרי קידוח נוספים והוראתו היתה בתוקף עד מרץ 2006.
"התובע היה בתחושה כי עתו בידו, ושאין הוא צריך להזדרז ולארגן בדחיפות קבוצה שתגיש בקשה לקבלת היתרים ולזכות קדימה", כותב לנגוצקי ומוסיף כי הנתבעים, בתוך שימוש בסודותיו, הגישו בקשה בשם רציו ים להיתר מוקדם וזכות קדימה לקבלת רישיונות בשטח גל B בצמוד לתמר.
"לקחת את פרי עמלו של לנגוצקי שפעל במשך כ־50 שנה, לגזול את האינפורמציה ופרי המחקרים והלימוד שנאספו בשקדנות ובהתמדה עשרות שנים, זהו מעשה פסול וחמור", נטען בכתב התביעה. "מעבר לכך, לפנות בהיחבא וללא התראה ובלי להציע אפילו שיתוף לממונה על ענייני הנפט ולבקש היתר וזכות קדימה (...), ממש כגנב בלילה, זהו דבר שעל בית המשפט להוקיעו".
לנגוצקי טוען כי המידע שמסר לרציו הנו לכל הדעות מידע מעולה, חלומו של כל מחפש נפט, והשגתו היתה כרוכה בפעילות אינטנסיבית רבת־שנים, מרביתה ראשונית וייחודית ובעלות מצטברת של עשרות מיליוני שקלים.
בתביעה נכתב כי רציו הגישה את הבקשה להיתר ב־2006 וקיבלה אותו בפברואר 2007. באמצע ינואר 2009 התגלה נפט בכמויות מסחריות וחסרות תקדים בשטחי הרישיונות תמר ודלית.
בתביעה מצוטט יגאל לנדאו, מנכ"ל רציו, שאמר בראיון עיתונאי לפני כחצי שנה כי "אילו תמר לא התגלתה (...), לווייתן לא היה מתגלה". לטענת לנגוצקי, זוהי הודאת בעל דין כי לווייתן התגלה רק בגלל גילוי מבנה תמר ואופיו. לדבריו, אפילו אם רציו תטען כי השקיעה משאבים וערכה בעצמה בדיקות כלשהן, הרי שההסכם בין הצדדים היה חד־משמעי וקבע כי כל גילוי כזה יהיה שייך ללנגוצקי.
מהתביעה עולה כי ביוני 2010 פנה עו"ד שגב בשם לנגוצקי לרציו ולמנכ"ל החברה יגאל לנדאו, ובו העלה את טענותיו. בתגובה שיגר לו עו"ד זאב הולנדר מכתב בשם רציו, שבו נכתב כי "מבדיקה ראשונית של הדברים, מרשתי סבורה כי הטענות המועלות בו הנן פרי דמיונם הפרוע של מרשיך, אולם למען הזהירות בלבד נתבקשתי על ידיה לבדוק את הדברים עם הגורמים הרלבנטיים. הבדיקה תמשך כמה שבועות".
כחודש לאחר מכן התקבל מכתב קצר שבו נכתב כי לרציו לא היה כל קשר עסקי עם לנגוצקי.