פול קרוגמן: "העולם עומד בפני שפל כלכלי נוסף בגלל קיצוצי הממשלות"
קרוגמן שהשתתף החודש בפסגה הכלכלית של "כלכליסט" ופסגות אמר כי גם במיתון הגדול של המאה ה-19 והשפל הכלכלי הגדול במאה הקודמת היו תקופות של צמיחה
פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה שהשתתף בפסגה הכלכלית של "כלכליסט" ופסגות בשבוע שעבר, מעריך כי העולם עומד בפני שפל כלכלי נוסף בעקבות הקיצוצים הנרחבים שמבצעות הממשלות ברחבי העולם.
לעמוד הפסגה הכלכלית של "כלכליסט" ופסגות לחץ כאן
"גם המיתון הארוך במאה ה-19 וגם השפל הכלכלי של המאה ה-20 לא התאפיינו בעתות של ירידה בלתי פוסקת של התוצר", מסביר קרוגמן בטור שפרסם היום בעיתון "ניו יורק טיימס". "למרות זאת, אותן תקופות של שיפור לא הספיקו כדי לתקן את הנזקים של הנפילה הראשונית, הן התאפיינו בנסיגות".
קרוגמן חושש "שאנחנו נמצאים כעת בשלבים הראשונים של שפל כלכלי נוסף. הוא ייראה יותר כמו תקופה ארוכה של מיתון שתהיה ארוכה יותר מהשפל הכלכלי הגדול בארה"ב ב-1929. העלות המדהימה שלו לעולם הכלכליח תהיה מיליוני משרות שיתאדו".
"השפל הכלכלי השלישי הזה הוא תולדה של שגיאות מדיניות", ציין קרוגמן. "בכל העולם - במיוחד פגישת ראשי ה-G-20 המאכזבת - הממשלות מפחדות מאינפלציה בעוד האיום האמיתי הוא דיפלציה, מעלים את החששות בכל מקום מהידוק החגורה, בעוד שהמצב בפועל הוא הוצאה ממשלתית לא נכונה".
קרוגמן מנסה להקביל בין התקופה הנוכחית לזו של השפל הכלכלי הקודם שהחל ב-1929: "ההיסטוריה העתידית תספר לנו שהצמיחה הנוכחית היא אינה סוף השפל הכלכלי השלישי, בדיוק כפי שהתאוששות העסקים לאחר הנפילה ב-1929 לא בישרה את סופו של השפל הכלכלי. אחרי הכל, שיעור המובטלים - במיוחד המובטלים בטווח הארוך - כמו ב-1933 נמצא ברמות שנחשבות לקטסטרופה. אין כרגע סימנים לירידה מהירה בהיקף האבטלה. גם ארה"ב ואירופה בדרכן למצב שהתרחש ביפן החל משנות ה-90 - מסלול דפלציוני ארוך טווח.
"כשמביטים בתמונה העגומה, אפשר לצפות שמנהיגי המדיניות והמדינות צריכים להבין שהם לא עשו מספיק כדי לקדם את ההתאוששות. אך לא: בחודשים האחרונים יש גישה הגורסת כי יש לאזן את התקציבים של המדינות", מוחה קרוגמן על הקיצוצים המתוכננים של הממשלות בעקבות המשבר באירופה.
לקראת סוף הטור שלו, שואל קרוגמן: "האם מנהיגי המדינות בחרו בצורה שגויה"? והוא עונה:
"המקשים מעלים לעתים קרובות בעיות כמו יוון ואומות אחרות שנקלעו לבעיות כדי להצדיק את פעולותיהם. זה נכון שהמשקיעים באגרות החוב דורשים מהממשלות להקטין את הגירעונות, אבל אין הוכחה שהמשמעת הפיסקאלית בטווח הקצר בתקופה של של שפל כלכלי מחזירה את האמון של המשקיעים".