גיזה: "שינויים במדיניות מיסוי הגז יבריחו את המשקיעים"

ב־77% מהמדינות בעולם מקבלים המשקיעים בתחום הנפט והגז הטבעי הגנה מפני שינוי רטרואקטיבי במדיניות המיסוי והתמלוגים. כך עולה ממחקר של פירמת הייעוץ הכלכלי גיזה־זינגר־אבן. עיקרי המחקר, שמתפרסמים לראשונה ב"כלכליסט", סקרו את שיטות התמלוגים בעולם, ואת ההשפעות של שינוי המדיניות על האטרקטיביות של המדינה למשקיעים בתחום.

לדברי אייל ידווב, שותף במחלקת המימון ושוק ההון במשרד, המחקר מעלה שתי מסקנות עיקריות. האחת היא שמשק הגז הטבעי בישראל נמצא עדיין בחיתוליו. ידווב, ששימש בעבר כראש תחום מדיניות ותכנון במשרד התשתיות הלאומיות, מסביר כי "המשקיעים בוחנים כל הזמן את המערכות הפיסקאליות של המדינות, ורק אחר כך מחליטים היכן לשים את הכסף".

המסקנה השנייה, לפי ידווב, היא ששינוי במדיניות המיסוי מסוכן לדימוי העסקי של המדינה ואינו תורם ליצירת יציבות בתחום האנרגיה. כך, לדוגמה, באנגליה נרשם שינוי במדיניות ב־2002 ושוב ב־2006, מה שהעניק למדינה מוניטין מפוקפק בתחום והבריח משקיעים. "הדבר הכי מסוכן לישראל הוא לשדר חוסר יציבות. משקיעים מביאים בחשבון גם מצב קיצוני של הלאמת פרויקטים, מה שלא מוסיף לרצון שלהם להגיע לפה", אומר ידווב.

בתוך כך הזדרזו אתמול חברות דלק קידוחים, ישראמקו ואבנר - השותפות בקידוחי הגז הטבעי תמר ודלית - להבהיר למשקיעים כי הפרסומים שלפיהם הן יצטרכו לגייס יותר מ־4 מיליארד שקל אינם נכונים. בהודעת החברות נאמר, כי "אומדן העלות הכוללת של פיתוח מאגר תמר, כ־2.8 מיליארד דולר, נערך על ידי נובל אנרג'י, מפעילת הפרויקט, בין היתר תחת ההנחה של חיבור לתחנת קליטה יבשתית באזור קיבוץ מעיין צבי. האומדן האמור לא שונה, והוא עומד בעינו".

הסיבה להבהרות היא דו"ח מטעם חברת PDC שהוכן עבור רשות הגז בישראל, שם נבדקו העלויות ומשך הפקת הגז. בדו"ח הובאו בחשבון חמישה תסריטים, כשהקיצוני בהם, קידוח בלב ים ופיצול נקודת הקליטה, אמור לעלות לשותפות 4.02 מיליארד דולר, לעומת עלות של 2.8 מיליארד דולר שדווחה על ידיהן. נוסף על כך, זמן הגעת הגז במקרה קיצון זה נאמד ב־60 חודש, כלומר שלוש שנים לאחר המועד הרשמי.