אפקט דומינו ביוון
שלוש שנים מפרוץ המשבר טרם הוסדר שוק נגזרי האשראי ועסקאות ההחלפה, והיקף החובות של המדינות אינו ברור. הדרך היחידה להיחלץ מכאוס פיננסי היא תוכנית אמינה של הממשלות להחזרת אמון המשקיעים
במשבר 2008 ראינו כיצד המדינות המפותחות פותחות את הארנקים ומחלצות את המשק העולמי ממיתון מיידי ומהתפרקותן של המערכות הפיננסיות. ראשונה בתוכניות החילוץ השאפתניות היתה כמובן ארצות הברית, ואחריה באו אנגליה, שוויץ ומדינות גוש היורו. אחת מתוכניות החירום שנתפרו למשבר הייתה Term
בעת שתוכניות אלו יצאו לדרך כתבתי "נקווה שאין אנו צופים בשיטה שתגרום להתפרקות הבאה, התפרקות של החוב הממשלתי בעוד 3 שנים". בשוק ההון, כידוע, הכל קורה תמיד מהר מהצפוי, ובין הגורמים לכך - השיערוך המיידי של הנכסים ועריכת המאזנים לפי תקנות השווי ההוגן (IFRS). התוצאה היא שכעת אנו עדים לאיום ממשי של קריסת גוש היורו.
החברות החלשות בגוש ניפחו מאזנים כדי לעמוד בסטנדרטים הנוקשים של הממשלות המלוות, גרמניה וצרפת, וכעת הן מתחילות להראות סימני חדלות פירעון. המשבר, כפי שצפיתי, הגיע אל המדינות - הן הרי החליפו את הבנקים, אם בבעלות על מניות ואם בהלוואות לחברות במשק הריאלי.
כדי שהשווקים יוכלו לחזור למצב תקין, על הממשלות לסיים את מעורבותן החריפה בעסקים ובמשק הריאלי, אך יש בעיה והיא מסגרת הזמן הקצרה של 3 שנים שנקבעה לתוכניות החילוץ של הממשל, ובסיומן יהיה עליו לפרוע את החוב או למחזרו. לממשלות תמיד קל יותר להקים עוד אגף ולהתערב במהלך העניינים, אך קשה להן יותר לסגור פעילויות או להפסיק את מעורבותן הישירה בכלכלה. דוגמה אנקדוטלית לכך נתן מוחמד יונוס בספרו "עולם ללא עוני", כאשר סיפר על פקידי ממשל בבנגלדש המועסקים עד היום, ותפקידם הוא למתוח את השעונים בבניין הפרלמנט.
כן, מנגנוני ממשל לא אוהבים לוותר על כוח, במיוחד אם יש להם גיבוי ציבורי כדי "להציל את העם". לכן, כדי שהשווקים הפיננסיים יוכלו לחזור לתפקוד עצמאי בתוך 3 שנים לכל היותר, אנו זקוקים לפעולה נמרצת של הממשלות, כדי לפרק את הגופים שהקימו ולצאת ממעורבותן הפעילה במתן אשראי. אלא שברור שפרק הזמן שהוגדר לצורך העמידה ביעד זה קצר מדי וגורם להגדלת התנודתיות ולהגברת חוסר האמון של המשקיעים. לכל הרי ברור שבלתי אפשרי לשנות סדרי עולם ולבצע "פניית פרסה" כזו בתוך 3 שנים.
כדי שאבני הדומינו יתחילו ליפול, אפילו אין צורך שיוון תכריז על פשיטת רגל. הפחד הגדול הוא שמחיר ההגנות על חדלות הפירעון שלה יגיע למחירים שיסמלו פשיטת רגל, ובמצב כזה כל הגופים שהלוו כספים ליוון יכריזו על פשיטות רגל בעצמם, בדומה לאפקט ולפעולת השרשרת שגרמה לקריסת ליהמן ברדרס (נקודת ציון אשר סימלה בתורה את קריסת האמון במערכת הפיננסית כולה).
אין משמעות להכרזה רשמית על חדלות פירעון ולא צריך לחכות לאחת כזו. די בציפיות השוק שיתמחרו חדלות פירעון כזו, של מדינה זו או אחרת, וישתקפו במחיר הנכסים בבורסה.
הדרך היחידה להצלחה מחייבת את ניהול הציפיות של המשקיעים, ועל הממשלות לגבש תוכנית רב־שנתית אמינה שתעודד צמיחה לטווח בינוני וארוך. מילת המפתח היא שקיפות מרבית הנדרשת כדי לשכנע את המשקיעים שקיימת דרך סבירה לצאת מניפוח החובות הממשלתיים (ולא, הזזת הקו האדום של הגירעון הממשלתי אינה אחת הדרכים הלגיטימיות).
ואם שקיפות, אז חובה לציין ששלוש שנים מאז פרוץ המשבר טרם הוסדר שוק נגזרי האשראי מסוג CDS (ביטוח על חדלות פירעון) ועסקאות SWAP. כל הפעילות מתבצעת מעבר לדלפק, ללא גילוי ובלי יכולת לדעת כמה סיכון קיים במערכת בשל חוב חוץ־מאזני. לא ניתן אפילו לדעת כמה חובות בדיוק יש למערכת הממשלתית בגלל עסקאות החלפה של גולדמן זאקס עם יוון ועם מדינות נוספות ובגלל בעלות הממשלות על בנקים עם התחייבויות חוץ־מאזניות.
בשורה התחתונה, שעון החול מתרוקן במהירות ועל המדינות להציג מיד תוכנית אמינה ושקופה לטווח הארוך.
הכותב הוא מנכ"ל אליהו אחזקות ויו"ר ועדת השקעות נוסטרו של אליהו חברה לביטוח
