שיחות בשושו

רשות ניירות ערך אינה מחייבת את החברות הבורסאיות לפרסם את מועדי שיחות הוועידה שהן מקיימות עם המשקיעים ואת מספרי הגישה אליהן.

התוצאה בפועל היא שאותם משקיעים המשתתפים בשיחות נהנים מיתרון מהותי לעומת שאר המשקיעים בכל הקשור למידע על מצבה של החברה. הם זוכים לשמוע עדכונים וסקירות ענפיות, הם יכולים לשאול את ראשי החברה שאלות שונות ואף לבקש הבהרות לגבי הדו"חות הכספיים. מובן שאת היתרון במידע הם יכולים לתרגם ליתרון במסחר בניירות הערך של החברה.

בארצות הברית מקובל לפרסם ברבים את מועד קיום שיחות הוועידה. מלבד זאת, החברות גם נוהגות לפרסם את ההקלטות של השיחות באתרי האינטרנט שלהן לטובת מי שפספס. בישראל, לעומת זאת, חברות קשרי משקיעים (Investor Relations) המתמחות בשיווק ובשמירת הקשר בין החברות הבורסאיות לבין המשקיעים (כולל הפוטנציאליים), הן אלו שקובעות מי יזומן לשיחת הוועידה.

חברות הקשר נוהגות בדרך כלל להזמין אנליסטים, מנהלי השקעות ובעלי מניות שיש להם אחזקות מהותיות בחברה. משקיעים מקרב הציבור בדרך כלל אינם מוזמנים לשיחות הוועידה, מה שמציב אותם בעמדת מסחר נחותה לעומת הגופים שכן קיבלו את ההסברים ואת המידע המפורט יותר.

החברות גם נוהגות לקיים שיחות ועידה נפרדות לעיתונאים. ואולם, בעוד שהעיתונאים מפרסמים את עיקרי השיחות ברבים, מנהלי ההשקעות מעדיפים לשמור את המידע לעצמם.

המקרה של מלרג הוא רק דוגמה אחת מני רבות. מלרג לא התנהלה באופן חריג לעומת חברות אחרות. שיחות כאלו, שבהן נחשפים פרטים מהותיים, מתקיימות לעתים תכופות. תפקידה של רשות ני"ע הוא לוודא שהנגישות למידע תהיה פתוחה גם בפני "המשקיע הקטן", ולא רק בפני המשקיע המתוחכם.

גם "מידע רך" שאין לו חשיבות מהותית הוא בעל ערך מבחינת המשקיעים. אחרת, שיחות הוועידה לא היו מתקיימות כלל.