בלעדי ל"כלכליסט": תפרון עלולה להפסיד 12 מיליון דולר ב-2010
כך עולה מנייר עמדה שהכין המנכ"ל הפורש של החברה, עדי ליבנה; גורם בבנקים: "ראינו את תוכנית החברה - וחשבנו שכדאי לעצור את הדימום עכשיו"
חברת הטקסטיל תפרון, הנמצאת בסכנת סגירה, עלולה להפסיד 12 מיליון דולר ב־2010 - כך עולה מנייר עמדה שהכין המנכ"ל הפורש של החברה, עדי ליבנה, ושהגיע לידי "כלכליסט".
כפי שחשף "כלכליסט" ביום חמישי, מפעל תפרון בצפון נתון בסכנת סגירה, שתשאיר 1,500 עובדים בלי עבודה (1,000 עובדים ישירים ו־500 עובדים של קבלני משנה).
לפני שבועות ספורים שוחח ליבנה עם נציגי הבנקים המממנים של החברה, לאומי (50%) דיסקונט והפועלים (25% כל אחד). ל"כלכליסט" נודע כי ליבנה הציג לבנקים מתווה לתוכנית פעולה בתפרון, שהתבסס על ההנחה שהחברה תפסיד 12 מיליון דולר ב־2010. "ראינו את זה, וחשבנו שכדאי לעצור את הדימום עכשיו", אמר גורם באחד הבנקים. אחת הבעיות של הבנקים היא שלחברה אין בעצם בעל שליטה: פימי ומבטח שמיר מחזיקות במספר מניות קטן יחסית, ועיקר המניות מוחזק בידי הציבור.
יעקב גלברד צילום: גלעד קוולרצ'יק
הבנקים קיימו עוד שיחה, הפעם עם יו"ר החברה יעקב גלברד, ובאחרונה הודיעו על הפסקת קווי האשראי לחברה - מהלך שהביא את הדירקטוריון להתכנס בבהילות ביום רביעי בערב ולהחליט על תוכנית עבודה חדשה. "התוכנית שהציג ליבנה לא היתה רשמית, ולא עברה את אישור הדירקטוריון, אלא באה משיחת מסדרון", אמר בסוף השבוע גורם בחברה. בסוף השבוע החל היו"ר גלברד להכין עם צוות פנימי תוכנית חדשה שתוגש לבנקים בתוך שלושה שבועות, לאחר שאלה הסכימו לדחות את סגירת קווי האשראי עד הגשת תוכנית כזו.
ל"כלכליסט" נודע כי תוכנית דומה הוכנה כבר לפני חודש על ידי יועץ חיצוני, והיא תשמש בסיס לתוכנית שמגבש הצוות של תפרון.
הנפקת זכויות ברבעון הקרוב
התוכנית שתוגש נוגעת לשתי נקודות עיקריות: הראשונה, התייעלות פנימית של מערך הייצור; והשנייה, הרחבת המכירות לבסיס הלקוחות הקיים של החברה לשם הגדלת היקפי הפעילות - כל זאת בהנחה שהלקוחות רוצים בהמשך קיומה של תפרון. בהקשר זה, מקורבים לחברה מציינים אינדיקציות חיוביות מצד נייקי לחזרה להזמנות בהיקפים גבוהים יותר מאילו של 2009, כבר ב־2010.
פרישתו של ליבנה בחודש שעבר עיכבה את הנפקת הזכויות שתכננה החברה, אבל זו עתידה להתבצע ברבעון הראשון של 2010 בסכום של כ־10 מיליון דולר, שמתוכם מקווים בחברה להזרמה של מחצית הסכום לפחות מצד בעלי המניות. לפי ההערכות, דוידי ושמיר מתכוונים להשתתף בהזרמה.
כחלק מתוכנית ההבראה יתבקשו הבנקים לוותר על חלק מהחוב ולפרוס אותו על פני תקופה ארוכה יותר תמורת מניות בחברה. גם הממשלה עשויה להתבקש להתערב ולהעמיד הטבות לחברה, כגון ביטוח שער דולר. הנושא של הטיפול בחברה כבר נמצא על שולחנו של שר האוצר יובל שטייניץ. רכז הקואליציה בוועדת הכספים, ח"כ ציון פיניאן, כינס ישיבה של הוועדה כדי לדון בנושא.
בקופת תפרון כ־5 מיליון דולר; כדי להמשיך ולפעול, היא זקוקה להון נוסף ולמסגרות אשראי מהבנקים. ההערכות הן כי הן הבנקים והן הממשלה, ובעיקר בעלי המניות, יעשו הכל כדי להשאיר את החברה בחיים. "קשה לי להאמין שייתנו למפעל ליפול", אומר מקורב לחברה. "לא הרבה חברות ישראליות מייצאות ב־100 מיליון דולר בשנה, לא להרבה יש תמהיל לקוחות כמו זה של תפרון, ולא כל חברה מעסיקה אלף עובדים בצפון, במערך ייצור שלוקח שנים לפתח".
מחלוקת בין דוידי לבין המנכ"ל
ב־2004 רכשו קרן פימי ומבטח שמיר נתח בתפרון; מאוחר יותר הצטרפה אליהם קבוצת משקיעים נוספת. כיום פימי ומבטח שמיר הן שתי בעלות המניות הגדולות בתפרון, ומחזיקות ב־22% ממניותיה באמצעות חברה משותפת.
בעת הרכישה כיהן כמנכ"ל החברה יוסי שירן, שהתפטר ביולי 2007 אחרי שבע וחצי שנים בתפקיד, בעקבות חילוקי דעות עם דוידי. בעת שהתפטר שירן, החלו לצוץ סימני הנפילה של תפרון, שהפכו במהרה להידרדרות: אם את 2006, שנת השיא שלה, סיימה תפרון ברווח של 72 מיליון שקל, הרי שאת 2007 היא כבר סיימה ברווח של 2 מיליון שקל, וב־2008 צנחו המכירות והחברה עברה להפסד של 68 מיליון שקל. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2009 היא רשמה הפסד של עוד 48 מיליון שקל.
ישנן שתי גרסאות לסיבת חילוקי הדעות בין שירן לדוידי: לפי גרסה אחת, שירן חשב שהחברה צריכה להיכנס לתחום המותגים ולייצר הלבשה תחתונה בשיטת האל־תפר עבור מותגי יוקרה וכן במותג עצמי; דוידי, לפי גרסה זו, התנגד בנימוק שמדובר בשוק מוגבל למוצרי יוקרה. הגרסה השנייה היא שבחודשים שקדמו להתפטרות של שירן החלה תפרון "לזייף", בעיקר מול הלקוח העיקרי שלה, נייקי. נייקי ביקשה סדרה חדשה של מוצרים באיכות טכנולוגית גבוהה במיוחד; תפרון הגישה את ההזמנות באיחור, ולעתים גם העבירה מוצרים פגומים, שנייקי החזירה. "שירן זיהה את הבעיה, אבל לא התמודד איתה", מספר גורם בחברה.
ענף הטקסטיל נחשב לתחום בעייתי, שאינו מצליח להתמודד עם הייצור במזרח. תפרון היא החברה הישראלית האחרונה שמייצרת בארץ בזכות הטכנולוגיה שלה, שהפכה אותה לספקית של המותגים הטובים בעולם. תפרון מייצרת הלבשה תחתונה והלבשת ספורט בשיטת האל־תפר, המאפשרת לארוג את הבד באותה מכונה במפעל, ובאותה פעולה גם לתפור ממנו את פריט הלבוש, כך שאפשר להתאים את הפריט למבנה הגוף בדיוק. את המוצרים האלה רכשה בעיקר נייקי. נוסף על כך מייצרת תפרון הלבשה רגילה, שבה מיוצרים הביגוד בירדן ובמזרח אסיה. הפעילות הזו נושאת רווחיות נמוכה.
נייקי מפחיתה את ההזמנות
באמצע 2007 החלה נייקי להוריד את מספר ההזמנות, בעיקר לנוכח בעיות באיכות המוצרים ובזמן האספקה. ב־2008 סיפקה נייקי 23% מההכנסות של תפרון. עוד 31% סיפק מותג העל של ההלבשה התחתונה, ויקטוריה'ס סיקרט. אבל ההזמנות משתי החברות הללו רשמו ירידה דרסטית ב־2009, והביאו לירידה בהכנסות תפרון.
על הבעיה התפעולית עם נייקי נוספו שני גורמים חיצוניים: ראשית, הירידה החריפה בשער הדולר, מ־4.6 שקלים לדולר לשפל של 3.2 שקלים לדולר; לחברה שעיקר היצוא שלה הוא לארה"ב, מדובר במכה קשה. הגורם השני היה המשבר הגלובלי שהיכה בעוצמה בשוק האמריקאי, והביא להאטה במכירות.
דוידי, שמבין שני בעלי המניות העיקריים היה הפעיל יותר לכל אורך השנים בחברה, מינה לתפקיד היו"ר את גלברד בינואר 2008. ביולי אותה שנה, כשהתפטר המנכ"ל שירן, הביא דוידי במקומו את ליבנה, שהיה מנכ"ל מוליכי תבל (שבה ביצעה פימי אקזיט מרשים), ועוד קודם מנכ"ל כיתן. ליבנה החליף כמה גורמים בשדרה הניהולית של תפרון ומינה מנהלים חדשים שעבדו עמו בכיתן בעבר. גורם לשעבר בחברה אומר שבתהליך הזה איבדה תפרון חלק מהמנהלים הוותיקים שהיו אבני יסוד בחברה. "לא כל התחומים בטקסטיל דומים", מסביר הגורם, "כיתן ותפרון הן חברות שלהן סוגים שונים של טקסטיל ומחזיקות בטכנולוגיה אחרת". נוסף על כך, טוענים המבקרים, איבד המו"פ בחברה ממובילותו. בתפרון, מנגד, טוענים כי המהלכים של ליבנה היו צעד מקובל של מנכ"ל חדש.
כך או כך, במהרה התגלעו חילוקי דעות בין ליבנה לבין גלברד, ש"לא הסתדרו", כפי שמעיד גורם בחברה. מבקריו של דוידי טוענים כי מינויו של ליבנה היה מהלך לא מוצלח. "לא היתה בחברה מנהיגות, והיא לא הצליחה להתמודד עם הבריחה של נייקי", אומר מקורב לחברה. גורם אחר מוסיף: "ליבנה לא הצליח להרים את החברה ולהוביל אותה בחזרה לרווחיות. נכון שהיו קשיים אובייקטיביים, אבל חברה בגודל כזה צריכה להתמודד גם עם משברים, ואת זה הוא לא עשה".
עוד ביקורת שנמתחה על דוידי נגעה לעובדה שבמאי 2008, כשהמשבר כבר היכה בשווקים, חילקה תפרון דיבידנד של 8 מיליון דולר. נכון שחלקם של בעלי המניות הגדולים היה שולי יחסית, אבל גם כך מדובר בצעד שנראה היום בעייתי.
