מופע הקסמים של ויצמן שירי
במחוזותיה הדרומיים של הבורסה בת"א מתנהל קרקס קטן הכולל עסקאות בעלי עניין, מחילה על חובות והגדרה נזילה להסכם השכר של בעל השליטה. תשואה 10? השם עלול להטעות
אי שם במחוזותיה הדרומיים של הבורסה הישראלית מתרחשים להם אירועים הזויים, שמפאת העובדה שהם מתרחשים בחברות איזוטריות שמספר המשקיעים בהן מצומצם, הם אינם זוכים לתפוס את הכותרות הראשיות של העיתונות הכלכלית. הפעם החלטנו לעשות הפסקה מהחברות הגדולות והחשובות, ולהציג לכם שורה של אירועים מוזרים שצדו את עינינו, אשר התחוללו בחברה קטנה וכנראה שלא מוכרת לרוב המשקיעים, אך שמו של בעליה מוכר גם מוכר.
אנחנו מדברים על חברה בשם תשואה 10, שהבעלים שלה הוא ויצמן שירי, סגן שר הביטחון לשעבר ומנכ"ל מפלגת העבודה בהווה. שירי, המחזיק בשליטה בחברה עם בן דודו יונה שמש, ידע ימים זוהרים בשוק ההון כאשר חברת הנדל"ן שלו גייסה יותר מ־70 מיליון שקל מהמשקיעים המוסדיים. אולם, מאז המצב קצת השתנה. שוק הנדל"ן במזרח אירופה - שוק היעד של החברה - קפוא, והמוסדיים כבר לא רצים אחרי השקעות נדל"ן מהסוג הזה. אך מה לעשות, לאיגרת חוב יש מן תכונה מוזרה כזו - צריך לשלם אותה.
ויצמן שירי. ידע ימים זוהרים בשוק ההון צילום: מיכאל קרמר
מצבה של החברה המשפחתית נראה לא טוב: לתשואה 10 יש הון חוזר שלילי של 13 מיליון שקל, הון עצמי של 5.5 מיליון שקל בלבד המהווה 5.5% בלבד מהמאזן, ובמחצית הראשונה של השנה הסתכם תזרים המזומנים השלילי ב־4.5 מיליון שקל, וההפסד בשורה התחתונה היה 8.6 מיליון שקל. החברה בעצמה מסכמת, אולי טוב יותר מכולם, את הסטטוס הכלכלי שלה: "לחברה מקורות תזרימיים שוטפים בהיקף מצומצם, ומנגד שימושים צפויים הגבוהים בהרבה מהמקורות". בתרגום למתקשים: אין לנו כסף. בכלל.
במצב כזה מה עושים? לשירי היה פתרון יצירתי במיוחד שהתקבל (ברוב זעום) על ידי המשקיעים המוסדיים: במקום לרדוף אחרי החייב בבתי המשפט, שירי התחייב שהמניות יימכרו בתמורה כוללת של 1.25 מיליון שקל. אם יימכרו בפחות, הסביר אז, הוא ידאג להשלים את החסר. ומה עם מיליון השקלים החסרים? לזה מצא הקוסם שירי פתרון מיוחד ופשוט להפליא: החברה תצטרך לספוג את הפער. והטיעון: עלויות המשפט יהיו יקרות יותר מאותם מיליון שקלים חסרים. וכך, בעוד שלבייב ועופר נאנקים תחת לחצם של המוסדיים, שירי ושמש סוגרים עניינים, ומהר. אולי גם במקרה של שני הטייקונים עלויות המשפט עלולות להיות גבוהות מדי וכדאי לוותר?! ומה אומרים על כך המוסדיים הפייטרים? מאשרים כמובן.
המקרה השני שהתרחש בתשואה 10 מוזר לא פחות. על רקע מצבה הקשה של החברה, שעליו כבר סיפרנו קודם, החליטו ראשיה בשבוע שעבר לרכוש מבעל השליטה יונה שמש בית קולנוע ישן ברמת השרון תמורת 9.7 מיליון שקל טבין וטקילין. אנחנו, סקפטיים שכמונו, ביקשנו לברר האם מדובר בנכס נדל"ן יוקרתי וייחודי המצדיק מחיר שכזה, ולכן התייעצנו עם יוסף צרפתי, הזכיין של אנגלו־סכסון ברמת השרון, מה עשוי להיות טווח המחירים של נכס מסוג כזה.
התשובה שקיבלנו היתה 8 מיליון שקל (מבלי לכלול זכויות בנייה נוספות, או אפשרויות פיתוח שקיימות אולי בנכס ועשויות להוסיף לשוויו). אבל, גם אם המחיר לכאורה אינו מופקע, נשאלות שתי שאלות מרכזיות: האחת - האם מכל הנכסים בעולם זהו הנכס שתשואה 10 צריכה לרכוש כעת? רמז: רכישת האג"ח של עצמה כנראה תניב תשואה גבוהה יותר. והשאלה השנייה היא מהיכן בדיוק תשלם תשואה 10 סכום שכזה? לא ברור.
לעסקה התמוהה הזאת יכול להיות הסבר אחר, לפיו בעל השליטה מעוניין להיטיב עם החברה ולהכניס לתוכה את הנכס ברמת השרון תמורת הקצאת מניות. אם לצמד שירי את שמש עוד נותר כבוד מינימלי למשקיעים, זה בדיוק המהלך שהוא צריכים לעשות, שכן כל ניסיון להמשיך ולרוקן את קופתה של החברה עוד לפני שזו סיימה לשלם את חובותיה לנושים האחרים הוא בבחינת בדיחה גרועה, שאפילו במחוזותיה הדרומיים של הבורסה כנראה שלא תעבור.
והיה עוד משהו שהציק לנו בעניין של שירי: במרץ 2008 אישרה האסיפה הכללית של החברה את הסכם ההעסקה המכובד שלו, הכולל שכר של 60 אלף שקל בחודש, רכב מדרגה 7 (הגבוהה ביותר) ו־120 יורו לכל יום שהייה בחו"ל.
אבל בהסכם היה עוד סעיף אחד קטן ששירי פשוט בחר שלא להתייחס אליו: "מר שירי יקדיש את מלוא מרצו וזמן עבודתו לענייניה של החברה". האומנם? האם תפקידו כמנכ"ל מפלגת העבודה לא גוזל ממנו זמן רב המתנגש עם ההגדרה הפלואידית של "מלוא זמנו ומרצו"?
