"אמרתי לעצמי, על גופתי המתה אשקיע אצל מאדוף"

מארק לנדאו, בעליה של קרן הגידור אולימפיה, זכה להכיר באופן אישי את פניו השונים של שוק ההון: החל בנוכל ברנרד מאדוף וכלה במנהל קרנות הגידור האגדי, ג'ון פולסון, שגרף לכיסיו הון עתק של 3 מיליארד דולר לאחר שפתח פוזיציות שורט על איגרות חוב מגובות משכנתאות בטרם החל משבר הסאב־פריים.

"פולסון", מסביר לנדאו, "היה מהיחידים שהריח את המשבר וזאת בדיוק הסיבה שבגללה הוא עשה את הכסף שלו לבד. אף אחד בהיסטוריה של וול סטריט לא ידע להפוך משבר עולמי לרווח גדול כל כך בזמן קצר כל כך".

לנדאו נזכר במפגש עם פולסון: "הוא שאל אותי אם ארצה להלוות כסף לאנשי ה־'Ninja' (ראשי תיבות של No Income No Jobs & Assets). כשעניתי לו שאינני רוצה, הוא אמר 'יופי', גם אני לא רוצה, ולכן אני עושה עליהם שורט'. התחלתי להשקיע בקרנות שלו, כיום אני מושקע אצלו בכ־150 מיליון דולר".

לנדאו סבור שסודו של פולסון הוא פשטות: "הביזנס שלו הוא פשוט והגיוני. לא צריך להיות איינשטין בשביל להבין אותו. אין לו מחשב־על, הוא לא מדען אטום ובכל זאת הוא מצליח לקנות את המניות הנכונות ולהרוויח הרבה".

מארק לנדאו צילום: עמית שעל

אולימפיה בת 20

הקרן של לנדאו, אולימפיה, נוסדה לפני 20 שנה וכיום היא מנהלת נכסים בסכום של 3 מיליארד דולר. זוהי אחת מקרנות הגידור הראשונות שנוסדו באירופה. "כאשר התחלנו את העסק שלנו", אומר לנדאו, "תעשיית קרנות הגידור ניהלה נכסים בהיקף של כ־80 מיליארד דולר. לפני המשבר היא צמחה ל־2.1 טריליון דולר, ואני מעריך שכיום היא מנהלת נכסים בשווי של כ־1.3 טריליון דולר, תלוי את מי שואלים".

מאז היווסדה השיגה אולימפיה תשואה שנתית של 10% בממוצע, בשנה שעברה היא השיגה תשואה שלילית של 12% ומתחילת 2009 היא עלתה בכ־2%. "2008 היתה השנה הראשונה שבה הקרן הפסידה", אומר לנדאו. "נכון שאני לא כל כך מרוצה מכך, אבל אנחנו פועלים בשנים קשות מאוד. יחסית לאחרים, אנחנו עדיין בסדר גמור".

אולימפיה היא קרן המשקיעה בעיקר בקרנות, ולא במניות, באיגרות חוב או בניירות ערך אחרים. היא מעסיקה 80 עובדים בפריז, בניו יורק, בלונדון ובציריך. לנדאו נמצא בעיקר בפריז, שבה ממוקם המטה.

"תעשיית ניהול הכסף נעה בין שני קטבים. בקוטב אחד נמצאים אלו שעוקבים אחר מדדים - דוגמת חברות תעודות סל - שבהם לא צריך להפגין כישרון מיוחד. בקוטב השני נמצאת תעשיית קרנות הגידור שבה חייבים כישרון כדי להצליח, ומי שמצליח מתוגמל בהתאם. זה נכון שהתעשייה צמחה בקצב מהיר מדי ואנשיה ערבבו שכל ישר עם שוק שורי. חלקם לא הצליחו, כי הם לקחו סיכון גדול מדי. עכשיו בא התיקון, וזה תיקון בריא".

"מנהלים בקרנות הגידור", מודה לנדאו, "היו תאבי בצע וביצעו פעולות שלא הבינו בהן. חלק מהקרנות נהפכו ל'סופרמרקט פיננסי'. מצאת אצלן את כל המוצרים - מאג"ח זבל עד קרנות פרייבט אקוויטי. בעתיד נראה התמקצעות, וכל קרן תנהל את מה שהיא מתמחה בו".

ברנרד מאדוף צילום: בלומברג

"השקיפות תגדל"

לנדאו מעריך שתעשיית קרנות הגידור תתכווץ "כי היתה השמדת ערך גדולה מאוד בשנתיים האחרונות. הרבה אנשים איבדו כסף רב וייקח להם זמן רב לטפס חזרה למקום שבו היו. אבל התעשייה תהיה חכמה יותר ושקופה יותר, כאשר הדרישה לשקיפות תגיע בעיקר מצד הלקוחות".

"כיום", מסביר לנדאו, "גם אם ראית את פורטפוליו ההשקעות של קרן מסוימת, יש סיכוי גדול שלא תבין אותו. אם למנהל השקעות יש 10,000 פוזיציות פתוחות, מי בכלל יכול להבין אותן חוץ ממנו?".

מלבד זאת, לנדאו סבור שגם רמות המינוף יירדו באופן דרמטי משתי סיבות. "האחת, הלקוחות יהיו פחות ממונפים מאחר שהרבה מהם הפסידו כסף והפצע עוד פתוח. השנייה, הבנקים יספקו פחות אשראי גם בגלל הרגולציה וגם מכיוון שלא ישתלם להם לתת אשראי כששיעורי הריבית נמוכים כל כך".

לנדאו סבור שגם דמי ההצלחה (שמנהלי הקרנות גובים מהרווחים) יירדו, "אבל מתישהו יחזור התיאבון ליטול סיכונים, הלקוחות שוב יתחילו לדרוש תשואות, ודמי ההצלחה יעלו".

אתה רואה עלייה בתיאבון להשקעות אלטרנטיביות?

"ברבעון השני של 2009 חלה עצירה מוחלטת בפדיונות מתעשיית קרנות הגידור, לפחות באירופה, בצד טפטוף של השקעות נכנסות. עם זאת, אף אחד עדיין לא מוכן להגדיל את היקפי ההשקעות האלטרנטיביות, זה ייקח זמן, בייחוד על רקע פרשת מאדוף".

בשלב זה של השיחה מפתיע לנדאו ומספר שפגש את מאדוף ב־2001, כשזה ניסה לעניין אותו להשקיע בקרנות שלו. "אחרי שיצאתי מהפגישה איתו אמרתי לעצמי 'על גופתי המתה'. כל עוד אני חי, לא אשקיע אצל האדם הזה".

מה הרתיע אותך?

"נורת האזהרה הראשונה היתה העמלות. מאדוף הסביר לי שהוא לא גובה עמלות עבור עצמו, אלא רק עבור מנהלי הקרנות שעובדים עבורו. אבל אנחנו לא עובדים בעסקי תרומות. לא יכול להיות שמי שמנהל כסף לא גובה עמלה. זה הדאיג אותי מאוד".

תשואה רגילה ומבהילה

עוד דבר שהטריד את לנדאו היה גובה העמלות שמאדוף שילם למנהלי הקרנות שלו. "הסכום היה גבוה מאוד, חסר פרופורציות. זה נראה לי מוזר מאוד ולא הגיוני".

הדבר השלישי שהטריד את לנדאו היו התשואות שהניבו הקרנות של מאדוף: "7% בממוצע בשנה, והטריד אותי שמדובר בנתון כל כך רגיל ולא מבהיל".

מדוע בעצם?

"כי הנתון הזה שיכך בעצם את הדאגה שמשהו לכאורה לא בסדר אצל מאדוף. אני מכיר אישית עשרות חברים ומנהלי קרנות שנפגעו מאוד ממאדוף, דווקא מכיוון שהוא טען לתשואה לא כל כך גבוהה של הקרנות ואי אפשר היה לחשוב שהוא מרמה. היו לו פוזיציות רגילות, על מניות רגילות, וזה מיד כיבה את כל מנגנוני ההגנה שמופעלים אוטומטית ברגע שנחשפים לנתונים שאינם עומדים במבחן המציאות".

לנדאו בטוח שיום אחד יכתבו ספר על שיטת השיווק של מאדוף. "הוא הצליח לייצר מוצר יוקרתי, ואנשים רצו להיכנס למועדון האקסקלוסיבי הסגור הזה, כי האדם מטבעו תמיד שואף להשיג את מה שאין לו ושיש לאחרים".

עם כל ההבדלים המתבקשים, לנדאו סבור שכמו פולסון גם מאדוף הצליח בזכות עקרון הפשטות. "אני משוכנע ששיטת השיווק של מאדוף היתה פשוטה מאוד. בשביל להצליח בחיים צריך לעשות את הדברים בצורה הכי פשוטה שאפשר. דברים מסובכים לרוב לא מצליחים".

ללנדאו עצמו אין כמעט עסקים בישראל, ורוב הביקורים שלו הם משפחתיים. ואולם הוא תורם מסור בעיקר למוזיאון ישראל, שאחד מחברי הדירקטוריון שלו הוא המשקיע הנודע מייקל שטיינהרדט. "אני מכיר את מייקל שנים ארוכות, מלבד העובדה ששנינו מייעצים ל־KCPS (הקרן שייסדו טל קינן וגלעד הלוי ושזכתה במכרז קרנות המנוף של משרד האוצר). הכרנו לפני 20 שנה, כאשר מייקל ניהל קרנות גידור, ואני בדיוק הקמתי את הקרן שלי. מאז אנחנו נפגשים לפחות פעם בשנה".

אילו הזדמנויות מעניינות יש היום?

"אנחנו משקיעים כ־13% מהכסף שלנו בחברות שנקלעו למצוקה פיננסית, ואולי נעלה את היקף ההשקעה ל־17%–18%. אמנם שוקי ההון פחות תנודתיים כעת, אבל זה ישתנה ואנחנו אוהבים תנודתיות. בפילוח גיאוגרפי, כ־40% מהשקעותינו הן באירופה, 30% בארה"ב, 20% באסיה והשאר בשווקים מתעוררים".

"לדעתנו", מסכם לנדאו, "בארה"ב המגמה כבר מתהפכת, אך לא באירופה. אבל אנו מאמינים שדווקא אירופה תצא מחוזקת מהמשבר, כי שם עושים שינוי מבני, למשל בסקטור הבנקאות".