פרשנות: אופציית call למשק הישראלי

המשקיע הישראלי פותח בבוקר את העיתון וקורא שבית השקעות מסוים מעלה או מוריד המלצה על סקטור הבנקאות. אם הוא נוהג לקנות ולמכור מניות בהתאם לסנטימנט בשוק, הרי שהמלצות אנליסטים מנוסים ומוערכים משמשות לו כאיתותים ל"נקודות כניסה ויציאה" ממניות. אם זוהי מדיניות ההשקעה שלו הרי שהוא צריך להיות מעודכן תמידית ועם אצבע על הדופק.

ענף הבנקאות הוא ריכוזי מאוד ועל כן השקעה באחת משתי מניות הבנקים הגדולים - לאומי ופועלים - מהווה בעצם קניית "אופציה Call" על המשק הישראלי. אם המשקיע מאמין במשק הישראלי לטווח ארוך ובמערכת הבנקאית כמייצגת אותו, הוא יכול לנקוט באסטרטגיה חלופית: שגר ושכח. בדרך יהיו משברים, אולי אפילו חריפים, אבל בסופו של דבר הבנקים לא יישארו מאחור אם הכיוון הוא חיובי.

מבט קצר על ביצועי שתי מניות הבנקים הגדולים בעשור האחרון מגלה כי מניית הפועלים יצרה תשואת חסר מול מדד ת"א־100 (44% מול 85% שייצר המדד). לעומת זאת, מניית לאומי הניבה תשואת יתר (109%). כלומר, בנק הפועלים התנתק מביצועי השוק בשל החשיפה הגבוהה שלו למשבר הפיננסי ואילו בנק לאומי הצליח לייצר תשואה עודפת בשל התוצאות היחסית סבירות שייצר לאורך המשבר.

ממוצע התשואות של שני הבנקים הללו מקרב אותם לתשואת המדד המרכזי בבורסה, שהוא השתקפות של המשק הישראלי. המסקנה: מי שמאמין כי מפת הבנקאות בישראל לא צפויה להשתנות בקרוב ומי שסבור כי כלכלת ישראל עומדת לצמוח בעשור הקרוב - יכול ליהנות מכך באמצעות השקעה במניות הבנקים גם מבלי להיות מעודכן במגמות החודשיות שלהן.