התמימות שמאוחרי הגבלת שכר הבכירים

התוכניות של ממשל אובמה לפקח על שכר המנהלים בחברות שזכו לסיוע ממשלתי הן למעשה רעיון הגון למדי. בשבוע שעבר התקדם משרד האוצר האמריקאי צעד נוסף, ופרסם דו"ח שבו הוא ממליץ לקונגרס להתערב בתהליכי קביעת השכר של כל החברות במדינה. "כדי ליצור תקשורת טובה יותר בין בעלי המניות וההנהלה בנוגע לבונוסים המחולקים למנהלים, חברות ציבוריות צריכות לערוך הצבעה לא מחייבת של בעלי מניות לגבי שכר המנהלים". חבל רק שההצעה לא תצליח לרסן את התיאבון של התאגידים להענקת בונוסים גבוהים.

הניסוח הבעייתי מתרכז במילים "לא מחייבת". עורכי דין מכנים זאת פשרה מזככת, מהמילה הלטינית precatio שפירושה להתחנן, בקשה לתפילה.

מדיניות זו של דיבור על התשלום אומצה על ידי הכמרים והמטיפים של תנועת הפיקוח על התאגידים. התשוקה שלהם לעשות טוב חזקה כמעט כמו התמימות שלהם. אם לוועידת השכר של הדירקטוריון יש היסטוריה של הענקת עד חצי המלכות למנהלים הבכירים, למה ייבהלו מקבוצה של בעלי מניות שיכולים רק להתפלל להקלה?

הצעת השכר של משרד האוצר אינה לגמרי חסרת חשיבות, אבל היא בכל זאת לא תצליח לתקן מערכת מקולקלת, שמתהדרת במתן תגמול לא מוצדק למנהלים בכירים במאות חברות אמריקאיות מובילות, בלי קשר לביצועים שלהם לטובת הבעלים האמיתיים, בעלי המניות. הפסקת הניצול תדרוש אימוץ אמצעים עם שיניים, ולא רק חניכיים. הנה האמצעים האהובים עליי, המבוססים על 50 שנות מחקר, שבמחציתן עיצבתי תוכניות תשלום לבכירים.

• לא למנות מנכ"לים עם שכר מנופח לוועידת השכר של הדירקטוריונים של חברות אחרות. אדם כמו לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן זאקס, שהרוויח בשנה שעברה קרוב ל־80 מיליון דולר, בוודאי מחשיב מנהל בכיר שמרוויח 30 מיליון דולר בשנה למקרה קשה שחייבים לתת לו מוטיבציה להמשיך בעבודה הטובה. מחקר שערכתי לגבי מנכ"לים שיושבים בדירקטוריונים אחרים מראה שהמנהלים בעלי השכר הגבוה ביותר מעניקים את חבילות השכר המנופחות ביותר למנכ"לים שהם מפקחים על השכר שלהם. הנה רעיון מוצלח אף יותר: לאסור על מנכ"לים לשבת בוועידות של חברות אחרות.
  

• לחייב קבלת אישור בעלי המניות לכל תוכניות השכר. לא להגביל את האישור לאופציות או לחלוקת מניות, אלא להרחיב אותו כך שיכסה את כל תוכניות השכר, הן במזומן והן במניות. יש צורך באישור אמיתי ומחייב.
  

•  מימון הבונוס השנתי של המנכ"ל באמצעות נוסחה שתתבסס על אישור הדירקטוריון. כלומר, ביטול החשאיות של ועידת השכר שהצדיקה את מתן הבונוסים הענקיים, באמצעות השמת דגש על אותם אירועים חיצוניים שעליהם אין למנכ"ל שליטה, תוך התעלמות מאותם אירועים שמועילים למאזן.
  

• הגבלת גובה הבונוסים, נניח פי שלושה עד פי חמישה ממשכורת הבסיס. את השארית יש להשקיע במניות עתידיות. אם בעתיד המצב יחמיר, הבכירים ייפגעו באמצעות ירידה בערך המניות שלהם.
  

• ללחוץ על מס ההכנסה לדחות ניכויי מס על בונוסים גבוהים למנהלים הבכירים. למס הכנסה יש אפשרות לעשות זאת בכל הנוגע לתשלומי בונוס שלא מוגדרים "רגילים, חיוניים והגיוניים".
  

• לדרוש שכל המועמדים לדירקטוריון ייבחרו רק אם זכו לרוב. להפסיק לבחור דירקטורים שזכו רק לעשרה קולות המייצגים את בעלי המניות שלהם.
  

• לחייב נאמנים כגון מערכת הפנסיה של עובדי קליפורניה להפוך את שכר הבכירים למשמעותי יותר בקביעת מכירה או רכישה של מניות. אם החברה משלמת יותר מדי, טלפון ממערכת הפנסיה לדירקטוריון, המאיים למכור את מניות החברה אם הדירקטוריון לא ישפר את דרכיו, עשוי לחולל פלאים.