מבחן הזמן של הדירקטור

"לתפקיד הדירקטור בחברה ציבורית יתמנה רק מי שהוא בעל הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי" - כך קובעת הצעת החוק החברות (תיקון מספר 8) שאושרה לאחרונה בכנסת. הצעת החוק החדשה מחייבת את המועמד להצהיר שהוא עומד בדרישות אלה.

לכאורה נדמה כי אלו דרישות סבירות

מהו זמן ראוי?

נתמקד ב"יכולת להקדיש את הזמן הראוי". ברור כי הזמן הנדרש בחברה אחת אינו בהכרח הזמן הראוי בחברה אחרת. כמו כן, ייתכן מצב שבו בתקופות מסוימות יידרש זמן רב יותר מאשר בתקופות אחרות. תיקון החוק אכן אומר כי יש להביא בחשבון, בין היתר, את צרכיה המיוחדים של החברה ואת גודלה. אולם אין באמירה זו כדי ליצור אמת מידה ברורה.

הזמן הראוי עשוי להיות גם מושפע מכישוריו ומאישיותו של הדירקטור. דירקטור מיומן ומנוסה עשוי למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, בתוך זמן יחסית קצר, ואילו דירקטור אחר יזדקק לזמן ארוך כפליים כדי להגיע לתוצאות דומות.

יתרה מזו, האם אפשר לכמת במונחי זמן עצה נבונה, הכוונה, פתיחת דלת לשווקים חדשים, או יצירת קשר עם משקיעים פוטנציאליים, שהם חלק מהתמיכה שהנהלת חברה מקווה לקבל מחברי הדירקטוריון שלה?

ובכלל, דירקטור נמדד באופן ביצוע תפקידו בפועל. בית המשפט העליון קבע זה מכבר במסמרות מהי הדרך הראויה שבה על דירקטור לנהוג. בעניין בנק צפון אמריקה נפסק כי מכוח חובת הזהירות המוטלת על דירקטור, עליו לנקוט בכל האמצעים שדירקטור סביר היה נוקט למילוי תפקידו בחברה.

כדי לעמוד בחובה האמורה, על דירקטור לפעול ברמת מיומנות סבירה, להיות מעורה בנעשה בחברה, להכיר את עסקיה ואת הנהלתה ולקחת חלק בישיבות הדירקטוריון. מובן כי על דירקטור להשקיע זמן כדי למלא את חובותיו, אבל השקעת זמן כשלעצמה איננה יכולה להוות ערובה למילוי נאות של התפקיד.

אחד מסעיפי התיקון קובע כי דירקטור שחדל להתקיים לגביו תנאי הדרוש לפי החוק לכהונתו כדירקטור יודיע על כך מיד לחברה, וכהונתו תפקע במועד ההודעה. זוהי דרישה המתאימה להפרה של תנאי כשירות חד־משמעי, דוגמת היעדר הרשעה פלילית בעבירות מסוימות.

אולם כיצד אפשר לעמוד בחובת הודעה כזו לגבי "יכולת להקדיש את הזמן"? מתי נמדדת יכולת זו? האם מדי חודש או רבעון? האם בשל אי־יכולת ארעית, תוצאת מצב בריאותי לקוי או זימון למילואים, למשל, מחויב הדירקטור להודיע, ובכך בעצם להביא לפקיעה מיידית של כהונתו?

לא כדאי להתמהמה

בכל מקרה, מוטב לו לדירקטור שלא יתמהמה יתר על המידה. לפי תיקון החוק, דירקטור שלא עמד בחובת ההודעה ייחשב למי שהפר את חובת האמונים לחברה. לשם השוואה, לפני התיקון, תוצאה זו חלה על דירקטור שלא הודיע על הרשעתו בעבירה או על כך שהוכרז פושט רגל.

בסיכומו של דבר, כוונת תיקון החוק ודאי טובה, אולם חובות הדירקטורים והאחריות הנגזרת מהן כבר מפורטות וכתובות בדין הקיים. על הוספת דרישות סף עמומות של "כישורים דרושים" ו"יכולת להקדיש את הזמן" יש לומר: כל המוסיף - גורע.

הכותב הוא עו"ד שותף במשרד עו"ד עמית פולק מטלון ושות'