משבר המזון הוא האתגר הבא

לא הספקולנטים גרמו למיליארד מאזרחי העולם לחיות בתקציב של דולר אחד ליום. האוכלוסייה של שכונת העוני בכפר הגלובלי גדולה מהאוכלוסייה הכוללת של ארצות הברית, קנדה, אירופה, יפן ואוסטרליה גם יחד. בשכונה הסמוכה שוכנים כ-1.5 מיליארד עניים מרודים, החיים על תקציב שבין דולר אחד ל-2

על פי נתוני הבנק העולמי, אוכלוסיית העולם, שמנתה בשנת 1950 כ-4.1 מיליארד איש, הגיעה בימינו ל-6.6 מיליארד, והיא תמשיך לעלות ל-9.2 מיליארד עד 2050. לכן על פי חישוביהם של כלכלני הבנק העולמי, עד אמצע המאה ה-21 תהיה כמות המזון המצרפית שתידרש כדי להאכיל את אוכלוסיית העולם דומה בהיקפה לכמות המזון שיוצר במשך עשרת אלפים שנות ציביליזציה אנושית.

תחזית קודרת

הכלכלן והדמוגרף הבריטי תומס מאלתוס (1766-1834) ראה בהתפתחות הטכנולוגיה ובהארכת תוחלת החיים מקור לחוסר יציבות חברתי-פוליטי: קצב ריבוי האוכלוסייה, ועמו הביקוש למזון, עולים בטור הנדסי (1,2,4,8,16) - בשעה שקצב התפתחות החקלאות והגידול בהיצע המזון עולה בטור חשבוני (1,2,3,4) בלבד. על פי תחזיתו הקודרת של מאלתוס, הפער בין הביקוש להיצע המזון יעמיק את הרעב, התסכול, הזעם והאי־שקט החברתי והפוליטי, ואלה יעצימו את חוסר הביטחון והתפשטות האלימות.

משטרים דמוקרטיים לא יכולים לעמוד בפני זעמם של אזרחים רעבים. מסוף המאה ה-18 שום מדינה דמוקרטית לא חוותה התפשטות רעב בקרב שדרות אוכלוסייה משמעותיות. הגלובליזציה פורצת הגבולות ופתיחת העולם לתקשורת לא מאפשרות גם לנידחות שבמדינות הטוטליטריות לעמוד בלחץ אזרחיהן הסובלים מחרפת רעב. פריצת מהומות המזון בהאיטי, במצרים ובתימן הן הסנוניות הראשונות המבשרות מה צפוי למערכת הגיאופוליטית אם לא יימצא פתרון, או לפחות תחול תזוזה לכיוון של שינוי משמעותי.

סל המזון הושבח

המהפכה התעשייתית, גילוי מקורות האנרגיה החדשים ופריצות הדרך הטכנולוגיות בתחומי התחבורה, המיכון החקלאי, ההשקיה, הדישון, הדברת המזיקים ופיתוח זנים עתירי תנובה המופקים בטכניקות ניהול מתקדמות, מסחר ובנקאות מודרניים - כל אלה אפשרו לחברה האנושית להפוך את חלום הבלהות של מאלתוס לחזון מודרני ירוק, שבו חקלאי העולם המפותח לא רק שסיפקו את כל צורכי תושבי המדינות המתועשות, אלא אף החלו להשתמש בגרעינים ובגידולי מזון להאבסת בעלי חיים ולשיפור והשבחת סל המזון.

במשך המאה ה-20 סיפקו המדינות המפותחות והדמוקרטיות את צורכי היסוד של כלל תושביהן. בתום תקופת הקולוניאליזם באמצע המאה ה-20 עזבו לנפשן המדינות התעשייתיות את המדינות המתפתחות שבדרום הגלובוס. מדינות העולם השלישי, אשר אך זכו לעצמאות, לא השכילו לאמץ את שיטות הממשל הדמוקרטי, את גישות הניהול ואת השימוש בטכנולוגיה מתקדמת. אולם הן הצליחו לגייס את מדינות המערב המתועשות, בהנהגת נשיא ארה"ב הצעיר ג'ון פ. קנדי, להשקת "המהפכה הירוקה" למען קידום הפיתוח החקלאי ואספקת מזון בסיסי למדינות אפריקה ודרום־מזרח אסיה.

בשונה מענפי התעשייה, החקלאות נותרה סגורה ומוגנת בגבולות המדינה. החקלאים זכו בחסות המדינה, שהעניקה סובסידיות והגנה מפני מוצרי חקלאות המיוצרים במדינה זרה. מדינות העולם השלישי נחשבו ליעד חיוני לעודפי התוצרת ולשמירת רמת מחיר ראויה. משנות השישים ועד שנות השמונים הופקדה האחריות על פיתוח מדינות העולם השלישי בידי מוסדות האו"ם והבנק העולמי. הבנק העולמי סייע בהקמת רשת מכוני מחקר ענפיים בתחומי פיתוח זנים איכותיים, מערכות השקיה ושיטות להדברת מזיקים. לקראת סוף המאה ה-20 פיתוח החקלאות נחשב לסיפור הצלחה. קצב גידול המזון עקף את קצב גידול האוכלוסייה העולמית. מוקדי רעב - אם נתגלו באתיופיה, בסומליה או בבנגלדש - היו תוצר של קונפליקטים פוליטיים ומלחמות אזוריות. תחושת ההצלחה בנוגע למענה על הביקוש למוצרי מזון וחקלאות בשנות השמונים הסיטה את תשומת הלב ואת תקציבי המחקר, הפיתוח והתכנון מהמגזרים החקלאיים למוקדים אחרים.

סדר יום עולמי חדש

עם נפילת הגוש הקומוניסטי והצטרפותן של מדינות ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) למעגל השוק והעסקים הבינלאומי, התמקדה תשומת הלב הבינלאומית באתגר הצמיחה המהירה, בצמצום הפערים החברתיים בין מזרח למערב, בתהליך התיעוש, בהעלאת רמת החיים והתל"ג לנפש, בהתחממות כדור הארץ ובעליית הטרור העולמי כגורם המערער את יציבות העולם. תעשיית החקלאות נראתה איתנה מתמיד, ואזהרותיו של מאלתוס נראו כחלום בלהות שהומצא לפני מאתיים שנה ונמחק מסדר היום העולמי אחת ולתמיד. מעבדות מחקר שמימן הבנק העולמי נסגרו, ותקציבי פיתוח והדרכה לחקלאי מדינות אפריקה, דרום אמריקה ודרום-מזרח אסיה - אזורים בעלי פוטנציאל לשמש אסם הגידולים הגלובלי - צומצמו. פרויקטים לפיתוח החקלאות הושארו בידי חברות עסקיות שלא הזדרזו להשקיע באזורים מתפתחים, ובידי ארגונים וקרנות פילנתרופיים שצפו את המשבר המתקרב מבעוד מועד.

קפיצת מדרגה בגידול בביקושים למוצרים חקלאיים תפסה את תעשיית החקלאות הגלובלית בלתי מוכנה. וכך, לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21, ללא אזהרה או הכנה מוקדמות, הסיוט חוזר. הפער בין הביקוש לבין ההיצע למזון, כפי שנוסח בעבר על ידי מאלתוס עבור אוכלוסיית האי הבריטי, הועתק לכפר הגלובלי בעיצוב ניאו-מאלתוסיאני מעודכן. החברה האנושית לא תוכל להמשיך ולהתעלם מתג המחיר המזעזע, הגובה כ־25 אלף קורבנות שגוועים ברעב מדי יום - 1,042 נפשות בשעה. גל "הצונאמי השקט", כפי שהוגדר על ידי ג'וסטה שיראן, מנכ"לית תוכנית המזון העולמית של האו"ם, לא יאפשר לדיירי הכפר הגלובלי להמשיך להיאנק מכאב משברי האשראי, הנדל"ן והמיתון בצריכה הקמעונאית בשוק האמריקאי, ולהפקיר מיליארד מאזרחי העולם החיים בעוני מרוד.

300 מיליון הודים ו-300 מיליון סינים, בתוספת כמה עשרות מיליוני תושבי חבר העמים ומזרח אירופה, הצטרפו בשנים האחרונות למעמד הביניים. במילים אחרות, 10% מאוכלוסיית העולם מצטרפים בו־זמנית למועדון הצרכנים, בעודם מחזיקים בכוח קנייה של סל מזון עשיר ומגוון, הכולל מנה יומית של מוצרי בשר, חלב, פירות, ירקות ודגים. לחצי ביקוש למזון, לאנרגיה ולחומרי גלם דוחפים את מחירי הסחורות בקצב שלא נראה כמותו בעבר. אסם המזון העולמי מתרוקן, היבולים באפריקה ובדרום־מזרח אסיה מידלדלים, וידם של חקלאי העולם קצרה מלהושיע ולספק את הביקוש הגואה. שוק המזון ומוצרי היסוד יוצא משיווי משקל בלי שמעצבי המדיניות החקלאית והכלכלית־פוליטית יידעו כיצד להתמודד עם תהליך ההידרדרות.

ביקוש הולך וגואה

שוק המזון והחקלאות העולמי ניצב בפני סערה מושלמת: תופעה ייחודית שבה גלי הים מכים מכיוונים שונים, לעתים מנוגדים. התחזית הניאו־מאלתוסיאנית היא תוצר משולב של גידול האוכלוסייה והשתלבות מעגלי אוכלוסייה נוספים במעמד הביניים, בשעה שתעשיית החקלאות הגלובלית איננה ערוכה להיענות לביקוש הגואה: גידול בביקוש למוצרי מזון עומד מול פגיעה ביבולים קיימים בעקבות סדרה של גלי בצורת באפריקה; קיצוץ בתקציבי הבנק העולמי בשנות השפע גרם לניוון תשתית המחקר החקלאי הבינלאומי; היעדר חומרי הדברה יעילים נגד מזיק קטלני גרם להשמדת יבולי אורז בדרום־מזרח אסיה; ועל כל אלה, משבר האנרגיה שדחף חקלאים רבים להמיר את גידולי המזון בגידולים מסובסדים שישמשו דלק אורגני.

האתגר שהציבה התחזית הניאו-מאלתוסיאנית לחברה הגלובלית במאה ה-21 לא קטן מזה שניצב בתחילת המאה ה-19 בפני החברה הלאומית הבריטית. האחריות מוטלת על החברה הגלובלית: התארגנות בינלאומית להפקת מהפכה ירוקה גלובלית, הכוללת שינוי של תהליכי הגידול החקלאי לתעשייה מתקדמת, אספקת הביקוש למיכון מתקדם, ליצירת זרעים לזני גידול חדשים שעמידים בפני מזיקים ומתקיימים בתנאי סביבה קשים, לפיתוח מתודולוגיות הדברה שלא יפגעו באיכות הסביבה, ולניהול ופיתוח משקי מים ומערכות השקיה מתקדמות. שכר ההתמודדות עם האתגר הוא הפיכת חלום הבלהות של מאלתוס לחזון החיים בסביבה ירוקה בת קיימא.

בפני מנהיגות תעשיית התשומות לחקלאות - החברות ג'ון דיר, מונסנטו וסינג'נטה - כמו גם בפני תעשיית ההשקיה, המים והחקלאות בישראל, עומד אתגר לא פחות מרתק מזה שעמד בפני יזמי תעשיית התקשורת והאינטרנט במהפכת המידע.

ד"ר בעז תמיר, מחבר הספר "הקרב על הסטארט-אפ" בהוצאת ידיעות אחרונות, עומד בראש קבוצת המחקר www.worldview.biz המתמחה במחקר תומך החלטה להשקעות בזירה הבינלאומית