הצמיחה המסוכנת של הקונצרנים ההודיים
העסקה ההודית לרכישת יגואר ולנד רובר ולפניה סדרת רכישות של חברות ענק, מעוררות ברחבי העולם מאבקים, קנאות ואת השד הקולוניאלי הרדום. השקעות בינלאומיות של למעלה מ- 30 מיליארד דולר גורמות לאנליסטים להזהיר מפני הבנה בלתי מספקת של ההודים את השוק הגלובלי
חובבי הרכב, שרגילים לעולם בשליטה אירופית, אמריקאית ויפנית, הופתעו לפני כחודש כשבזירה המהירה שלהם נרשמה דריסת רגל הודית משמעותית. שניים ממותגי הרכב הוותיקים והידועים ביותר - יגואר ולנד רובר - נרכשו בידי הקונצרן ההודי טאטא, ששילם לפורד האמריקאית 2.3 מיליארד דולר. בהודו חגגו את העסקה, שנותנת דחיפה משמעותית לתעשיית הרכב המזנקת במדינה; בעיתון ההודי הנפוץ ביותר, "טיימס אוף אינדיה", הכריזה כותרת העמוד הראשון: "היגואר הוא חיה הודית".
רכישת יגואר זכתה לתהודה רחבה, אבל היא אינה הרכישה הראשונה ואפילו לא הגדולה ביותר שביצעה חברה הודית. תאגידי הענק של הודו מסתערים בשנים האחרונות על חברות ומותגים מערביים, מבצעים רכישות ומיזוגים במיליארדי דולרים והופכים את עצמם לקונצרנים בינלאומיים. ב־2007 נרשמו לא פחות מ־661 עסקאות מיזוג ורכישה של חברות הודיות במדינות אחרות, שהפכו את הודו לכלכלה המתעוררת המובילה בעולם בתחום זה.
מקפצת הרפורמות
לגלובליזציה הישנה והמוכרת היה כיוון אחד: חברות רב-לאומיות היו למעשה חברות מהמדינות המפותחות שהשקיעו במדינות "עולם שלישי", כאלו שסיפקו להן כוח אדם זול וחוקים מקלים. ההתפשטות האחרונה של חברות הודיות פותחת מגמה של גלובליזציה הפוכה, שבה ההון זורם ממזרח למערב, ושמות כמו מיטאל, ריליאנס וטאטא הופכים למותגים בינלאומיים חזקים.
הקונצרנים ההודים הגדולים נמצאים ברובם בשליטת כמה משפחות, שהחלו במפעלים מקומיים או סדנאות קטנות לייצור זול. בתחילת שנות ה־90, כשהמדינה עברה רפורמה כלכלית מקיפה ושר האוצר דאז (וראש ממשלת הודו היום) מנמוהן סינג הסיר את רוב המגבלות הרגולטוריות על פתיחת עסקים והוריד את המסים, התמונה השתנתה.
מצד אחד, הרפורמות משכו משקיעים זרים. ב־2007, למשל, הסתכם היקף ההשקעות הזרות ב־16 מיליארד דולר. בתוך שנים ספורות בלבד הכלכלה ההודית זינקה וטיפסה למקום 12 בגודלה בעולם, עם תמ"ג של יותר מטריליון דולר וצמיחה שנתית ממוצעת של 9% ויותר.
מצד שני, הרפורמות הקפיצו חברות מקומיות קטנות, שהפכו לקונצרנים גדולים. לקח להם קצת זמן לגדול, להתבסס, לאזור אומץ, אבל בתחילת העשור הנוכחי ההודים יצאו מתת־היבשת למסע רכישות בינלאומי. והם טרחו להצטייד כראוי: ברוח גבית של כלכלה צומחת; ברופי המתחזק (ב־12% לעומת הדולר, ב־2007); ברווחי הון מהבורסה של מומביי (אחת הרווחיות בעולם בשנה שעברה); בהלוואות מהבנקים ההודיים המוצפים במזומנים; וגם בהלוואות של בנקים בינלאומיים, שניתנו להן בזכות המאזנים החיוביים.
התוצאות ברחבי העולם ניכרות: ב־2006 השקעות החוץ של חברות הודיות עברו לראשונה את ההשקעות של חברות זרות בהודו, עם יותר מ־12 מיליארד דולר ברחבי העולם. בשנה שעברה כבר זינק היקף ההשקעות ל־32.7 מיליארד דולר.
כשבהודו אוכלים יותר, גם קונים יותר ומייצרים יותר צילום: צביקה טישלר
תיקון לקולוניאליזם
קדחת הקניות ההודית מקיפה כמעט את כל ענפי התעשייה. מפלדה ועד טכנולוגיה, מתה ועד מכוניות. קחו את טאטא לדוגמה. חברת הביגוד הקטנה שנוסדה באמצע המאה ה־19 צמחה עם השנים להיות הקונצרן השני בגודלו בהודו, העוסק בכל התחומים.
ב־2000 היא היתה חלוצת השופינג בחו"ל, כשקנתה את החברה האנגלית טטלי תה תמורת 435 מיליון דולר. זו היתה הרכישה הבינלאומית המשמעותית הראשונה של חברה הודית, והיא נתפסה במדינה כהרבה יותר מסתם עסקה פיננסית: הסמליות שבקניית מותג התה הבריטי המפורסם, שריד לעידן הקולוניאליזם שנבנה במידה רבה על ייצוא התה מהודו לבריטניה, הפכה את העסקה למקור לגאווה לאומית.
פחות מ־60 שנה אחרי הכרזת העצמאות, הקולוניה לשעבר עושה עסקים עם האימפריה לשעבר על בסיס שוויוני, ויותר מכך - מצילה חברות בריטיות מקרטעות.
המגמה הזו ממשיכה: חטיבת הפיננסים של קבוצת רנבקסי ההודית קנתה בחודש שעבר את חברת הברוקרים הוותיקה ביותר בלונדון, היצ'נס הריסון, שנוסדה בתחילת המאה ה־19, עמוק בתוך העידן הקולוניאלי. רנבקסי שילמה 55 מיליון פאונד (110 מיליון דולר) בעבור היצ'נס, שאמורה להפוך אותה לחברת פיננסים גלובלית, ולעזור לה לקחת חלק בהנפקות הרבות של חברות הודיות בלונדון.
חטיבה אחרת של הקבוצה, מעבדות רנבקסי, ניסתה ב־2007 להתמודד על רכישת חטיבה של ענקית הפארמה הגרמנית מרק, במירוץ שבו השתתפה גם טבע. רנבקסי פרשה מהמירוץ בשלב מוקדם, אבל אותתה על כוונתה להיכנס למגרש של הגדולים בתחום התרופות הגנריות.
מעל לכל: הפלדה
על כל הרכישות עד כה האפילו שתי עסקאות ענק ששינו את פני תעשיית הפלדה העולמית. ב־2006 מיזג המיליארדר ההודי לאקשמי מיטאל את חברת מיטאל שלו עם ענקית הפלדה מלוקסמבורג ארקלור. מיטאל השקיעה 34 מיליארד דולר במיזוג, שהפך אותה לחברת הפלדה הגדולה בעולם, והזניק את מיטאל עצמו, כמנכ"ל ויו"ר החברה, למקום הרביעי ברשימת עשירי העולם.
המתחרה הגדול של מיטאל, ראטאן טאטא, לא נשאר מאחור, וב־2007 רכש באמצעות טאטא סטיל את חברת הפלדה הבריטית קורוס, תמורת 13.7 מיליארד דולר. העסקה הפתיעה רבים בענף מכיוון שקורוס היא חברה גדולה בהרבה מטאטא סטיל, שנדרשה ללוות סכומי עתק מחברת־האם ומאחרים כדי לממן את הרכישה.
האנליסטים מודאגים
זאת אחת הבעיות של החברות ההודיות. ההתפשטות אמנם מהירה ועשירה, אבל לא מעט אנליסטים סבורים שהן מתרחבות מהר מדי, ללא הבנה מספקת של השוק הגלובלי. כך קורה שבחלק מהעסקאות משלמים ההודים סכומים גבוהים בהרבה מהשווי המוערך של החברות ונכנסים להשקעות שכדאיותן אינה ברורה, כמו במקרה של יגואר: מותג יוקרתי שכבר שנים צובר רק הפסדים.
כמו כן נטען כי בכירי התאגידים הללו חסרים ניסיון בניהול חברות ענק רב־לאומיות; בתגובה טוענים ההודים כי מי שצלח את הבירוקרטיה המקומית מצויד בניסיון ניהולי מספק.
החששות הנ"ל באים לידי ביטוי גם בשווקים: מאז הרכישה של יגואר ולנד רובר, שהביאה לה הרבה גאווה וגם הרבה חובות, מניית טאטא מוטורס צונחת במומביי. אם זה לא מספיק, בשבוע שעבר הודיעה חברת דירוג האשראי סטנדרד אנד פורס כי היא מורידה את דירוג האשראי של טאטא בעקבות הרכישה. אבל החברה לא עוצרת, וכבר הספיקה לרכוש מאז מפעל מכוניות של חברת ניסאן בדרום אפריקה.
נראה כי החברות ההודיות נחושות בדעתן להפוך לענקיות גלובליות, למרות מכשולים רבים. ההאטה העולמית עלולה לייבש את מעיינות האשראי הגדולים שמהם נהנו הקונצרנים עד כה ולהפחית את רווחיהם מהבורסה המקומית, שביצועיה השנה הרבה פחות מרשימים מהשיא של השנה שעברה. יש מי שכבר השתמשו בהודו כמקפצה ואז הפנו לה את הגב, כמו לאקשמי מיטאל, ההודי העשיר בעולם; כבר שנים שהוא לא חי בהודו, אלא מנהל את עסקיו מלונדון כאזרח אנגלי.
עם זאת, כרגע נראה שהרעב ההודי פשוט יגבר על כל מכשול. החברות רוצות לגדול; אחד השווקים הגדולים בעולם כבר לא מספיק להן, הן צריכות עוד. הודו היא עדיין כלכלה מתפתחת, שזקוקה לטכנולוגיה, לידע, לניסיון ולכישורי הניהול של חברות מערביות, ותעשה הרבה מאוד כדי להשיג, לקנות ולעכל אותם. אז מה הם כמה קשיי נזילות ומשבר כלל־עולמי כשהענק הרעב מתעורר.
