הרוקחים מתקשים: “אני מוציא 2,000 שקל בחודש על מיגון עצמי"

בימים שבהם נסגרו מרבית החנויות, והעומס מורגש בעיקר על רשתות המזון והפארם, ישנו מגזר שלם שהוגדר כחיוני ועדיין פועל למרות החשש, והוא בתי המרקחת הפרטיים, שלא שייכים לרשתות גדולות.

גם הם מתמודדים עם הסתערות, בעיקר בתחום התרופות ללא מרשם, כשמנגד גם עם החובה החדשה למדוד חום לכל אחד מהעובדים והמבקרים, בזמן שיש מחסור עצום במדחומים ללא מגע. "מאז התפרצות הקורונה יש דרישה עצומה למדחומים, אבל יש גם דרישה גדולה למדחומים אינפרה־אדומים, שמודדים חום במצח בלי מגע יד. הבעיה רק שלא ניתן להשיג כאלה מדחומים בישראל", אמר ל"כלכליסט" דוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים.

מד חום אינפרה אדום צילום: מורג ביטן

“השר גלעד ארדן אמר בתקשורת שיגיד לשוטרים לא לאכוף את זה בגלל המחסור, אבל אני יודע ששוטרים בשטח קיבלו הוראה ומבצעים אותה. פנו אליי מרשות שדות תעופה, מבנקים וממשרדי ממשלה, וכולם מבקשים לרכוש מדחומים ללא מגע. מכרנו את המדחומים הללו ב־150 שקל עד לפני חודש, ועכשיו היבואנים אומרים לי שזה יעלה לי 400 שקל ליחידה. רק אולי בעוד 10 ימים גם לי כבר יהיה את המדחום”.

לדברי פפו, זאת לא הבעיה היחידה עם ההנחיה החדשה. “אני צריך לקחת עובד במשרה מלאה כדי שימדוד חום ללקוחות בחוץ”, הוא אומר, “אני לא רשת פארם גדולה. אני עובד במשמרת לבד או לכל היותר עם עוד עובדת. לא רק שכל הצרות הכלכליות נוחתות גם עלינו, עכשיו צריך גם להעסיק עובד נוסף במשמרת מלאה”.

בתי המרקחת הפרטיים, 600 במספר, חווים מאז התפרצות נגיף הקורונה עלייה במספר המבקרים, והרוקחים, מתוקף עיסוקם, חשופים להידבקות בנגיף. מדובר במספר בתי המרקחת הגדול ביותר ביחס לבתי מרקחת של קופות החולים או רשתות הפארם. בתי המרקחת הפרטיים עובדים בימים אלה מבוקר עד ערב. "הרחוב אמנם ריק, אבל מי שמסתובב זה בעיקר כדי להגיע לבתי המרקחת", אומר פפו. "הציבור מגיע במיוחד לרכוש תרופות".

דוד פפו צילום: יריב כץ

לפני שנה וחצי עבר בכנסת חוק המאפשר גם לבתי המרקחת הפרטיים, שלהם אין הסכמים עם קופות החולים, להיות חשופים למרשמים הדיגיטליים ולנפק תרופות לחולים. "מאז התפרצות הקורונה לפני חודש יש גידול של 250% במרשמים הפתוחים. גם אם אין לבתי מרקחת הסכם עם קופה מסוימת, הוא יכול לראות את המרשם ולנפק אותו לחולה, במחיר לא מסובסד, אבל רוב התרופות נמכרות במחיר לא משמעותי אז הציבור מממש את המרשם הדיגיטלי".

הציבור בבהלה להצטייד בתרופות ללא מרשם?

“בהחלט רואים גידול בתרופות, תרופות ללא מרשם ותוספי מזון, מחשש של אנשים שלא יוכלו לצאת מהבתים או שייווצר מחסור. יותר אנשים מעדיפים לממש מרשם תלת־חודשי. אין מחסור בתרופות בארץ, אבל יש לעתים שיבושים באספקות מצד החברות, לא כל התרופות מגיעות בזמן. הגידול מורגש גם בגלל שבזמן האחרון אנחנו כמעט החנויות היחידות שפתוחות ברחוב. כך שגם מי שלא קונה אצלי שמפו בדרך כלל, אז בימים אלה קונה גם שמפו כדי לא לעמוד בתור בסופרמרקט ולרכז קנייה מהירה במקום אחד. בנון פארמה הגידול הוא לא דרמטי, בין 5% ל–10% ביחס לשבועיים שלפני פסח שנה שעברה”.

הרוקחים בבתי המרקחת ממגנים את עצמם בכפפות, חלוקים, מחיצות בינם לבין הקהל, ומחטאים ידיים באלכוג'ל. לדברי פפו, מדובר בהוצאה של כמה אלפי שקלים עבור כל רוקח. "את הכל עשינו מכספנו. אני משקיע 2,000-1,500 שקל בחודש בציוד מיגון לעצמי, וזה לא כולל השקעה חד־פעמית של מחיצות שעלו כמה אלפי שקלים", הוא אומר. "אבל ההנחיות של משרד הבריאות משתנות כל הזמן לגבי בתי המרקחת. המשנה למנכ"ל הודיע לפני כמה ימים שמי שעובד בבית מרקחת יכול להסתפק בכפפות. זה הגיוני? כל יום נכנסים 200 איש ואתה רוצה שאסתפק רק בכפפות? זה בנוסף לכך שלא יצאו הוראות אחידות לכולם. יש רוקחים ברשתות, בתי מרקחת פרטיים, בבתי חולים, צריכה לצאת הנחיה אחידה לכולם ושתיתן הגנה מספקת לרוקחים. אני רואה בכל יום יותר חולים מאשר רופא בקופת חולים".

התחרות בין Be לבין סופר־פארם השפיעה על בתי המרקחת הפרטיים?

“לא, כי מלכתחילה לא הייתי במגרש שלהן. הן הפכו מרשתות פארם לרשתות מזון, ו־70% מהמגוון שלהן לא קיימים אצלי. בתחום התרופות כולם מוכרים אותו דבר, אז התחרות היא על מקצועיות של הרוקח ועל נגישות”.