“יבואני הקונסולות לא חזירים"

ערן תור ראה כבר כמה השקות גדולות בחייו. כשותף־מייסד ומנכ"ל iDigital הוא ליווה מקרוב את פתיחת החנויות של משווקת אפל בישראל, וחווה את ההתלהבות שהיתה כאן עם ההשקה הרשמית של האייפון לפני כעשור. אבל, לדבריו, התלהבות כמו זו שראה עם פתיחת החנות הרשמית של נינטנדו בישראל בדיזנגוף סנטר בתל אביב בשבוע שעבר הוא טרם ראה. "זו היתה הפתיחה החזקה ביותר של חנות בישראל", הוא טוען בראיון ל"כלכליסט", "3,000 איש עמדו בתור מהקומה הראשונה עד הרחוב”.

בעבור תור, שבמרץ זכה בזיכיון לשווק את מוצרי נינטנדו בישראל, מדובר בתקופה מרגשת ומסעירה, אבל כזו שניצב מעליה סימן שאלה גדול: עד כמה זמן נינטנדו בכלל תצטרך אותו כאן? שוק הגיימינג נמצא בימים אלו על ספו של שינוי משמעותי, עם כניסה צפויה של שירותי סטרימינג שיעשו לקונסולות שהוא מייבא את מה שנטפליקס עשתה לנגני בלו־ריי — יהפכו אותן למיותרות.

זהו שינוי שיכול למשוך את השטיח מתחת לרגליים של הזכיין החדש. ואולם, תור מתקשה לדמיין מצב כזה בעתיד הלא רחוק בכלל. "האם הטכנולוגיה תשתנה ובסופו של דבר לא יהיו קונסולות? אני לא יודע. אני יודע שנינטנדו כאן כדי להישאר, ואנחנו הזרוע המבצעת בישראל", הוא אומר.

גדל על פיקאצ'ו

תור (52) הפך לדמות מוכרת בעולם ההייטק והמסחר הישראלי כשהוביל ב־2008 את הקמת iDigital. העניין הגלובלי והמקומי באייפון, ולצדו פתיחת רשת חנויות בנראות דומה לזו של חנויות אפל המקוריות, סייעו להזנקת הפופולריות של מוצרי אפל בישראל. תור פרש מ־iDigital ב־2013, נסע לניו יורק והצטרף לחברת האחזקות MacAndrews & Forbes של איש העסקים רונלד פרלמן, שמחזיקה במותגים כמו רבלון, שם ניהל חברות בתחום תחליפי הסוכר ותמציות המזון בשווי כולל של 1.4 מיליארד דולר. ואולם, לדבריו, לכל אורך הדרך תמיד היתה לו משיכה לנינטנדו.

"מותג נינטנדו ועולם הגיימינג תמיד ריתקו אותי, כי גדלתי על נינטנדו", הוא אומר, "מבחינה ניהולית תמיד הערכתי את החברה. זו חברה שקיימת 200 שנה (למעשה, קיימת 'רק' 129 שנה — ע"כ), ולאורך השנים יצרה ארגון יוצא דופן. בתחילת הדרך ב־iDigital, כשעוד לא ידעתי אם יהיה או לא יהיה אייפון, עליתי על מטוס ונסעתי לקיוטו לפגוש את החברה מנינטנדו. זה היה מאוד נחמד, אבל באותה עת הם לא היו מעוניינים לפתוח פעילות בארץ. במאי 2018 הם התקשרו אליי ושאלו אותי אם החלום שלי עדיין בחיים".

מה השתנה?

"אני לא יכול להגיד בדיוק. אבל התחלפה ההנהלה אחרי הרבה שנים. בהסתכלות של החברה קדימה, ועם הבגרות של השוק הישראלי, הבינו שהגיע הזמן לעשות את זה. במאי 2018 הם התחילו בבחינה של השוק, של החלופות השונות, ובדצמבר חתמתי איתם על חוזה.

ערן תור, זכיין נינטנדו בישראל צילום: עמית שעל

"זה מרגש מאוד כי אין הרבה מותגים כמו נינטנדו, שגם יש להם חיבור רגשי לנפש ולילדות של אנשים, בין שזה אני, בן אדם בן 50 וקצת, ובין שזה הילד שלי שהוא בן 10. הנכסים שלהם — מריו, לואיג'י, דונקיקונג, זלדה, פוקימון, פיקאצ'ו — אין מישהו שלא מכיר אותם. זה גרם לי לאמונה חזקה שאפשר לעשות מהפכה בשוק הגיימינג. לא יכול להיות שיש שני שחקנים בשוק. סוני ומיקרוסופט שלטו בשוק הזה בחלוקה היסטורית".

אבל אפשר למצוא קונסולות של נינטנדו גם לפני שהיה יבוא רשמי.

"

כל פעם שמישהו אומר לי את זה, אני אומר 'תעשה את זה בעצמך'. יש הבדל משמעותי בין להשיג מוצר ביבוא אישי או מקביל, לבין להכניס את כמות המוצרים שתהיה נגישה לכלל הצרכנים, בפריסה ארצית, עם שירות לקוחות, עם פעילות שיווקית שמטפלת בקהילה ובאוהדים, שבונה מותג.

"נינטנדו בנתה אסטרטגיה שאין כמוה. דמויות כמו מריו, לואיג'י, פוקימון ופיקאצ'ו נוצרו לפני 60, ו־70 ו־80 שנה. תראה לי בכל תחום, חוץ מדיסני, עוד מותג שיש לו נכסים כאלו. מה שנינטנדו עושה בצורה בלתי רגילה זה ניהול המותגים האלו, וזה מלהיב אותי".

השאלה היא עוד כמה זמן נצטרך את הקונסולות, כשחברות רבות, בהן גוגל, מקימות שירותי סטרימינג לגיימינג.

"יש הבדל משמעותי. אתה צודק, פעם לא יכולתי לשחק מחוץ לבית על מכשיר סלולרי ולא היה אינטרנט שאפשר לי להוריד משחקים. טכנולוגיה משפיעה, מעצימה ומשנה את חוויית הצריכה ואת דרך הצריכה. אני לא מתווכח עם זה, וכנראה שדברים ישתנו. אבל מה שקובע בסוף זה לא המכשיר או האינטרנט, אלא התוכן".

אבל נינטנדו בעלת התוכן. ברור שעתידה מובטח, השאלה היא איפה אתה עומד.

"אנחנו פותחים החודש את חנות התוכן המקוונת הראשונה בעברית. אני לא מכיר חנות בעברית של סוני או מיקרוסופט. גם בעולם של התוכן אנחנו הזרוע המבצעת, ואנחנו נדע להביא מפתחים מקומיים לפלטפורמות של נינטנדו. אני מברך על כל טכנולוגיה עתידית, אבל בסוף צרכנים יבחרו לפי התוכן".

ובכל זאת, העבודה העיקרית שלך היא לייבא ולשווק את הקונסולות.

"לא. התפקיד שלי הוא לבנות את המותג בישראל, לגרום למשחקים ולתוכן להגיע לכמה שיותר קהלי מטרה רלבנטיים ולגרום להם ליהנות מזה".

תקנים מכל העולם

תור מכיר היטב את שוק היבוא בישראל, גם מתוקף תפקידו לשעבר ב־iDigital וגם כמשווק נינטנדו כיום. בשני המקרים הוא היה יבואן רשמי של המוצרים, מה שלעתים רבות מייקר אותם, גם אם נותן תמורה בדמות שירות טוב יותר או מוצר איכותי.

זה קשור לרגולציה ומיסוי, או שהמשווקים כאן קצת חזיריים?

"חד־משמעית, זה לא עניין של חזירים. המרווחים בתחומים האלו הם בין חד־ספריים לדו־ספרתיים נמוכים. יש כמה היבטים שמשפיעים. הראשון זה אם אתה קונה בארה"ב או באירופה. כשקונים ביורו קונים יותר יקר מארה"ב, כי אירופה יותר יקרה. בישראל גם כל דבר שאנחנו מביאים דורש אישורים של מכון התקנים. יש פה תהליכים אחרים שהם בפירוש יותר יקרים. גם לשכור חנות בקניון יותר יקר כאן ממקומות אחרים. אבל בסופו של דבר השוק הישראלי תחרותי היום. ההפרש במחיר בין ישראל לארה"ב הוא בין 10% ל־15%, ואנחנו יותר זולים מרוב מדינות אירופה. אני לא חושב שיש רווחיות לא נורמלית".

לקונסולה של נינטנדו יש תקן בכל העולם ממכונים לא פחות מקצועיים ממכון התקנים. אז למה צריך אותו?

"אני לא חושב שצריך. מוצר שמאושר ונמכר למאות מיליונים אנשים בארה”ב ובאירופה, אז אנחנו צריכים לבדוק אותו שוב? אנחנו לא. זה לא תרופות או דברים שמייצרים כאן. אני לוקח את אותו מוצר שנמכר באירופה, במדינות כמו בריטניה וגרמניה עם רשויות רגולציה מספיק חזקות, ואני צריך לאשר תדרים? או לבדוק סוללות? אלו דברים שאורכים זמן, שעולים כסף. התהליכים האלו בפירוש פוגעים בצרכן הישראלי, בקטגוריות המוצרים שאני מכיר, הם יכולים להיות זולים יותר ויעילים יותר. זה לא דרוש".

למה זה עדיין קורה?

"אין לזה תשובה טובה. זו אנומליה. נשפכים פה סכומים אדירים, אני לא מדבר על הזמן והאנרגיה. לחברות יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לדבר עם אנשי מכון התקנים. זה ישראליות בצד הלא יפה שלה, וצריך שינוי. אם אנחנו רוצים להיות שוק באמת תחרותי ופתוח, חייבים לפשט את התהליך".

גם הנמלים תוקעים את התהליך?

"בין הדאגות שעוברות לי בראש זה האם היבוא יהיה חופשי. זה הדאיג אותי יותר ב־iDigital. נפגענו מזה שמכולות שלנו שכבו בנמל, וזה עולה כסף, ולא רק בהפסד המכירות. שלוש או ארבע פעמים עם מוצרים חדשים נפגענו ואיחרנו להשיק אותם ביחס לעולם. כרגע אני לא רואה בעיה, ואני מקווה שזה ימשיך ככה".