רואים את הנולד: מהפכת הרגלי הצפייה מגיעה לבר השכונתי

לפני פחות מעשור היה בלתי אפשרי לדמיין חיי יומיום תקינים בלי חיבור לקו טלפון של בזק. היום רובנו מחוברים באינפוזיה לסמארטפון וזוכרים רק במעורפל איך נשמע צלצול הטלפון של המכשיר הביתי. עבור רבים מהצופים האמריקאים הטלוויזיה עוברת תהליך דומה. אם בשנת 2014 פחות מ־25 מיליון בתי־אב אמריקאיים לא היו מנויים מעולם לחבילת טלוויזיה כלשהי, עד 2020 המספר הזה צפוי להכפיל את עצמו. זה לא שהאמריקאים החליטו להפסיק לראות טלוויזיה ולהתחיל להתעמל, הם פשוט עברו למודל צפייה אחר המבוסס יותר ויותר על שירותי סטרימינג.

השינויים האלה מטרידים את גופי המדיה הוותיקים ואת המפרסמים שלהם, והם מעסיקים מאוד גם את אלון כהן, ממייסדי חברת סייברארק הוותיקה ומשקיע הון סיכון. "כולם יושבים בבתים ורואים טלוויזיה לבד, בטלפון או באייפוד, במקרה הטוב עם בן הזוג. חשבתי שצריך לחזור לצפייה חברתית כי אין חוויה יותר מוצלחת מלראות ביחד", אומר כהן בראיון ל"כלכליסט". כהן התבשל עם המחשבה הזו במשך כמה שנים, עד שהחליט להקים סטארט־אפ חדש בשם מוביקס (Muvix). הטכנולוגיה של מוביקס מאפשרת הקרנת תוכן במקומות ציבוריים כשהתשלום לספק התוכן (נטפליקס, HOT או פיפ"א למשל) נעשה לפי כמות הצופים.

צפייה משותפת במוביקס צילום: שחף הבר

בעיות אבטחה גם בכדורגל

"אני טיפוס מסודר - כשיש בעיה אני מנתח אותה", מסביר כהן. "הבנתי שהבעיה הגדולה היא קבלת הזכויות מבעלי התוכן שחייבים לדעת כמה אנשים צופים, זו בעיה טכנולוגית קשה. הבנתי גם שהקרנה לא יכולה להפריע לחלל המארח, בר או מסעדה, לא רוצים להפוך להיות בית קולנוע והצופים רוצים לשמוע באיכות גבוהה. ברגע שמצאתי פתרון טכנולוגי, השקעתי הרבה מכספי ומכספי השותף שלי”. על הרעיון להקמת מוביקס חשב כהן לפני כשבע שנים, לדבריו, אבל היה עסוק בסייברארק. כשזו יצאה להנפקה מוצלחת בנאסד"ק ב־2014, הוא התפנה להקמת החברה החדשה. באופן מפתיע, לאתגרים שנתקל בהם בתחום התוכן היה לא מעט במשותף עם עולם האבטחה שהכיר היטב. גופי התוכן רוצים להיות בטוחים שכשהם מאפשרים לצד שלישי להקרין סרטים או תוכניות טלוויזיה שהושקעו בהם עשרות מיליוני דולרים, התוכן שלהם מאובטח היטב ולא ידלוף למקומות נוספים. אתגר נוסף שמוביקס פתרה הוא היכולת לספור את מספר הצופים ולגבות תשלום בהתאם. בחברה מסרבים לפרט כיצד עשו זאת ואמרו רק שמדובר בפטנט רשום שלהם.

"יש לנו פלטפורמה שאנחנו קוראים לנו סינמה anywhere שמאפשרת לנו להפוך כל מרחב ציבורי, פנימי או חיצוני, לקולנוע חכם", מסביר ניתאי ברזם, מנכ"ל מוביקס. כך זה פועל: קבוצת אוהדי כדורגל נכנסת לבר ובו שלושה מסכים שעל כל אחד מהם מוקרן משחק שונה. כל אחד מהצופים יכול לבחור באמצעות האפליקציה של מוביקס באיזה משחק הוא רוצה לצפות ולהאזין לסאונד של המשחק באוזניות דרך המכשיר הפרטי שלו. האפשרויות, אומר כהן, מתאימות למגוון חללים ציבוריים: ברים, בתי מלון, בתי חולים ושדות תעופה. בכל אחד מהמקרים בעלי המקום יכולים להחליט אם הם מכסים את העלות או שכל אחד מהצופים משלם בעצמו: "יש אינטרנס של בעל המקום או המפרסמים לממן לך את התוכן. אדם ממוצע מוציא בבר 25 דולר אז בעל המקום יכול לממן לך 3 דולר על צפייה. למפרסמים זה מאפשר למקד את הפרסומות לקהל ספציפי. אני יכול להגיד לאאודי למשל: יש כאן 20 אנשים ממועדון הלקוחות שלכם, תקרינו את הווידיאו למכונית החדשה".

אז בעצם אתם אומרים שנצטרך גם לשלם לצפייה וגם לצפות בפרסומות?

כהן: "ראשית, כשאת הולכת לקולנוע, את בסדר עם זה שיקרינו לך פרסומת. שנית, אנחנו מספקים את הפלטפורמה, וכל אתר הקרנה יחליט מה הוא עושה ואם הוא בוחר לשלב פרסומות".

מימין: אלון כהן וניתאי ברזם צילום: אוראל כהן

קודם נכבוש את ווסטרוס

מוביקס פועלת היום בקנה מידה מצומצם במתחם התחנה בתל אביב. היא מציעה שם כמה חדרי הקרנה בהזמנה מראש ומפעילה בצמוד בר־מסעדה שמגיש לצופים אוכל ושתייה, כשמחיר הכניסה למתחם עומד על 20 שקל. אחד הניסיונות המוצלחים של החברה עד כה היה במסגרת פיילוט עם yes ו־HBO שבו הוקרן פרק סיום העונה של סדרת "משחקי הכס". "היה לנו אובר־בוקינג מטורף", מספר כהן. אבל המטרה היא לא רק "משחקי הכס", אלא שינוי מהותי של דרך הפצת תוכני וידיאו. "נבנה את המותג על בסיס תוכן סטנדרטי כמו סדרות וסרטים אבל אני מאמין שהמהפכה הגדולה תבוא מהתוכן העצמאי שכל אחד יכול לייצר היום", אומר כהן. "היום האלטרנטיבה היחידה להכנסות זה יוטיוב או שירותי סטרימינג וההכנסות הן מגוחכות - על מיליון צפיות תקבל פחות מ־1,000 דולר. אני מאפשר ליוצרים לעשות מיליוני דולרים. כמובן שהרבה יותר קל להגיע דרך יוטיוב, אבל כמו שעולם הקולנוע הבין שלפני שיוצאים לסטרימינג צריך להקרין בקולנוע, אני מאמין שגם בעלי תכנים עצמאיים ירצו להפיץ דרכנו לפני יוטיוב, ולשם אני מכוון”.

ומה התגובות של ספקי התוכן?

ברזם: "יש פה חלון נוסף שנתפס כחלון פרימיום בגלל היכולת לחייב פר צופה. לא מדובר במשחק סכום אפס, אלא להפך - שימוש במדיום אחד מעודד צפייה בתוכן גם במדיומים אחרים ולכן לאורך זמן כולם מנצחים. זה מאפשר להם גישה אל קהל צופים גם במרחב הציבורי ולא רק במרחב הפרטי".

עם אילו ספקים אתם מדברים היום?

כהן: "עם כל הגופים הגדולים בעולם. מצד אחד, יש התלהבות מאוד גדולה. מצד שני, התעשייה הזו שמרנית וזהירה - יש הבדל בין ההתלהבות לבין המוכנות לעשות צעדים. לשמחתנו, אנחנו מתחילים עם נתיב של אירועים נקודתיים כמו המונדיאל בתל אביב. זה מאפשר לנו להרגיל אותם. כשהם ילמדו שזה טוב, הם יסכימו להסכמים רחבים יותר".

אז זה שישראל קטנה עוזר לכם.

"מאוד, ספקים לא תופסים אותה כמאיימת אבל כן כחדשנית. לכן החלטנו, להבדיל ממה שעשינו בסייברארק ובחברות אחרות שלי, להישאר במעבדה של מדינת ישראל. נבשיל ואז נצא החוצה".

איפה תהיו עוד שנה מהיום?

"לגבי העולם אנחנו עם האצבע של הדופק ומגיבים לפי ההתרחשויות. לגבי ישראל אני מצפה שבעוד שנה המוצר והחוויה של צפייה ציבורית יהיו מוכרים ומצליחים בקרב הקהל הצעיר".

בטווח הארוך יותר,האם החברה תצליח?

"ככל שהרשת של המקומות הולכת וגדלה נוצר אפקט אקספוננציאלי, גם אם את הולכת על הערכות שמרניות" אומר ברזם. "כשנהיה פרוסים בעשרת אלפים מקומות כמות הצופים בשנה תהיה בסדר גודל של 200 מיליון צפיות, אבל זה ייקח זמן". וכהן מוסיף: "בארה"ב יש 600 אלף מסעדות פריים אז להגיע לעשרת אלפים מהן זה לא בלתי הגיוני".

להכיר אנשים חדשים

מחקרים מהשנה האחרונה מצביעים על כמה מגמות בולטות שמשנות את הרגלי הצפייה הקיימים. לפי נתונים של נילסן, למשל, הצפייה בתוכניות טלוויזיה בזמן אמת יורדת ב־2% עד 6% בכל שנה במשך ארבע השנים האחרונות. המגמה בולטת במיוחד בקרב קהל צעיר: על פי מחקר של מכון PEW מספטמבר האחרון, 61% מבני ה־18–24 בארצות הברית צופים בטלוויזיה בראש וראשונה באמצעות שירותי סטרימינג. "יש מעבר מצפייה לינארית לצפייה on demand" אומר ברזם, "בוודאי בתוכן פרימיום כמו של HBO, נטפליקס והולו, אבל גם בערוצים המסורתיים הלינאריים חלה עלייה דרמטית בצפייה על פי דרישה ברמה כזו שהשתנתה גם הדרך שבה מודדים רייטינג. מה שאנחנו עושים זה להביא את הרגלי הצפייה מהמרחב הפרטי למרחב הציבורי".

כהן מביא שוב כדוגמה את ההקרנה של "משחקי הכס": "כשהקרנו את פרק הסיום הוא עלה לאוויר ב־4:00 לפנות בוקר ואנחנו פרסמנו שהוא יוקרן ב־20:00 בערב, 16 שעות יותר מאוחר. שאלנו את עצמנו אם אנשים במתח של פרק סיום יחכו - והופתענו מהביקוש הגדול, תביני כמה אנשים העדיפו לחכות לערב. אנחנו אומרים: 'תצפה בזמן שבכל מקרה אתה מקצה לבילוי'. תעשי את הבינג', אבל בבית קפה או מסעדה עם החברים, במקום להאכיל ולהשקות אותם אצלך בבית. אם פעם היינו ממוקדים ב־100% בתוכן שאנחנו צופים בו, היום אנחנו עושים עוד דברים, לכן סביבה של בר או מסעדה מאוד מתאימים, כי אני לא רוצה לבזבז ארבע שעות רק על לשבת מול מסך, אלא לדבר עם החברים, לראות אנשים, להפוך את זה לחוויה חברתית או עם זרים. בינינו, רוב הסיבה שאנשים יוצאים החוצה זה כדי לפגוש אנשים זרים".