המירוץ לסיבים נפתח על גבי התשתית של בזק

להחלטת בג”ץ שניתנה אתמול, שדחה את עתירת בזק נגד ההוראה של משרד התקשורת לאפשר לעובדי קבלן חיצוניים לבצע עבודות פריסת סיבים על תשתית החברה, יש השפעה משמעותית על שוק התקשורת. החברות המתחרות של בזק, ובראשן HOT, סלקום ופרטנר, הן המרוויחות הגדולות, וגם הצרכן. אם אכן ההחלטה תוביל להאצת קצב פריסת הסיבים האופטיים, אל בתי הצרכנים צפוי לזרום אינטרנט בקצב מהיר יותר, באיכות טובה יותר ובמחיר נמוך יותר.

מדובר במהלך משמעותי לקידום התחרות בשוק תשתיות התקשורת הנייחות, מאז עברה רפורמת השוק הסיטונאי, באוגוסט 2015. את הניצחון אפשר לזקוף לזכותו של משרד התקשורת, שאחרי חודשים של נמנום הורה בסוף אוקטובר האחרון לאפשר לחברות תקשורת חסרות תשתית, כמו סלקום ופרטנר, להתקשר עם עובדי קבלן חיצוניים לצורך עבודות פריסת סיבים בתשתיות בזק. עד לאותו רגע, לעובדי בזק היתה בלעדיות בכל הקשור לביצוע עבודות תשתית של החברות המתחרות, וזו נעלמה בן לילה.

צילום: עמית שעל

המלכוד של בזק

ההחלטה של בג”ץ מציבה בעיה בפני בזק. מצד אחד, אם היא לא תאפשר למתחרות גישה לתשתיות, משרד התקשורת ינקוט נגדה בהליכים משמעתיים. מצד שני, אם היא תאפשר לעובדי קבלן חיצוניים גישה לתשתיות, היא תפר את ההסכם הקיבוצי שחתמה מול העובדים. ועד עובדי בזק, שהרגיש כי היקף העבודות שלו הולך להצטמצם, הפעיל את סכסוך העבודה שהוכרז בדצמבר 2016 והחל לשבש בנובמבר האחרון את העבודות שביצעו המתחרות סלקום ופרטנר על גבי התשתית של בזק. בזק עתרה נגד עובדיה והעניין הגיע עד לבית הדין האזורי לעבודה, שמנע מהוועד להמשיך ולנקוט עיצומים, ובזק החליטה לפנות לבג”ץ.

במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי נקבע כי בזק ו־HOT יאפשרו לחברות חסרות תשתית, כמו סלקום ופרטנר, לעשות שימוש בקנים של התשתיות הפיזיות שלהן, שהן למעשה הצינורות שבהם עוברים הסיבים האופטיים, וכן בסיבים עצמם, כדי שאלה יוכלו להקים רשת תקשורת מתחרה משלהם. בחוק ההסדרים שאושר בדצמבר 2016, הורחבה הרפורמה ונקבע כי בזק ו־HOT יוכלו לאפשר אחת לשנייה להשתמש בקנים אחת של השנייה, אך לא בסיבים. באותה החלטה ניתנה גם האפשרות למיזם הסיבים אנלימיטד IBC להשתמש בתשתיות של בזק ו־HOT אולם הן לא יוכלו להשתמש בתשתית שלו, המבוססת על חברת החשמל. בחוק נקבע כי משרד התקשורת יצטרך לקבוע כללים עבור הדדיות שבין החברות, וזאת כדי למנוע מצב שבו חברה אחת “תנצל” את השנייה.

תיאורטית, בזק יכולה לפנות ל־HOT ולהשתמש בתשתית שלה ולהפך. אולם מבנה הרשת של HOT מבוסס בחלקו על תשתית בזק הקיימת, ובחלק אחר בשיטה ללא קנים, היכן שלבזק יש היתר לפעול. בנוסף לכך, תשתיות HOT אינן פרוסות באותו היקף של בזק. לפיכך, החברות בעיקר מעוניינות להשתמש בתשתית של בזק. אך בזק כחברה מסחרית לכל דבר ועניין, מעוניינת למקסם את רווחיה ומסכלת כל הזדמנות של הרגולטור לפתוח את אחד השווקים שבהם היא פועלת לתחרות.

מנכ"ל משרד התקשורת מימון שמילה צילום: אוראל כהן

פריסה אוניברסלית או לא

מלבד HOT שיכולה להרחיב את פריסת התשתיות שלה על גבי תשתית בזק, המרוויחות הגדולות הן סלקום ופרטנר. שתי חברות הסלולר הוותיקות נפגעו באופן ניכר מרפורמת הסלולר שחתכה להן את ההכנסות והרווחים. החברות נאלצו להמציא את עצמן מחדש והחלו לפעול גם בשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית.

אולם גם השידורים באמצעות האינטרנט הופכים ללא כדאיים כל עוד התשתית עליה הם עוברים שייכת לבזק. היקף צריכת התוכן והשימוש ברשת האינטרנט בבית הולך וגובר, והיקף צריכת האינטרנט, לפיה משלמות סלקום ופרטנר לבזק, עולה בהתאם. מאחר שסלקום ופרטנר מתמחרות לצרכן שירות אינטרנט במחיר קבוע ללא קשר להיקף הצריכה, אז באופן סטטיסטי החברות לעתים מרוויחות ולעתים מפסידות. מאחר שהיקף הצריכה רק עולה, הרווחיות של החברות נשחקת והן מבינות שאין ברירה אלא לפתח רשת עצמאית שלא תהיה תלויה בבזק או ב־HOT.

ההחלטה של בג”ץ צפויה להפוך את 2018 לשנה בה קצב פריסת הסיבים האופטיים יואץ באופן משמעותי. להחלטת בג”ץ מצטרף עוד מהלך חשוב - לאחרונה הודיעו סלקום ופרטנר כי הן מנהלות מו”מ להקמת חברה לפריסה משותפת. במקביל, סלקום גם מנהלת מו”מ לרכישת חלק ממיזם הסיבים אנלימיטד, מה שיאפשר לה להגדיל עוד יותר את הפריסה האפשרית של סיבים אופטיים.

אולם התפקיד החשוב ביותר נותר בידי משרד התקשורת, שייאלץ להכריע כבר בקרוב לגבי מספר סוגיות משמעותיות. הראשונה היא הפעלת תשתית הסיבים של בזק. בזק פרוסה עם סיבים אופטיים בכ־1.5 מיליון בתי אב, שהם כ־60% מבתי האב בישראל. אם משרד התקשורת מעוניין שציבור משמעותי יוכל להנות מתשתית סיבים עוד השנה, הוא חייב לקבוע מדיניות שתתמרץ את בזק לעשות זאת.

השנייה היא חובת פריסה אוניברסלית לכל החברות בעלות התשתית. הדרישה של סלקום בתמורה להפחתת חובת הפריסה ל־40% בתמורה להשקעה במיזם הסיבים, לצד החלטת המשרד לדחות את ההחלטה בנוגע לפריסה של HOT, מעלה מחדש את השאלה - האם יש לחייב את החברות בפריסה מוחלטת, או להקל עליהן במטרה לתמרץ אותן לפתח את התשתיות.