למה אישרה הלפרין: בין הכוח של שופרסל לעוצמת סופר־פארם

במאבק בין שני הענקים, החשש של מיכל הלפרין מעוצמתה של סופר־פארם גבר על החשש שלה מכוחה של שופרסל.

הלפרין קיבלה לידיה את בקשת המיזוג בתקופה שבה שר הכלכלה אלי כהן הכריז מלחמה על תחום הטואלטיקה על רקע המחירים הגבוהים שמשלמים הישראלים ביחס לעולם. המסר היה ברור וללא ספק חידד את ההבנה של הלפרין שבעוד התחרות בשוק המזון התגברה בעשור החולף, בשוק הפארם היא כלל אינה קיימת וזה המקור לתמחור החריג שכהן מנסה לבלום.

מיכל הלפרין הממונה על ההגבלים העסקים צילום: אוראל כהן

עוצמתה של סופר־פארם כשחקן מאורגן יחיד בשוק המגלגל כ־9 מיליארד שקל בשנה, לצד ניסיונות כושלים של רמי שביט למצוא לניו־פארם קונה, לא השאירו להלפרין מרחב תמרון. הצמיחה של סופר־פארם החולשת על מחצית ממכירות שוק הפארם בפריסה ארצית רחבה במיקומים הטובים ביותר ותחת הסכמי בלעדיות שמרחיקים ממנה כל מתחרה, היוותה מבחינת הלפרין איום גדול ומוחשי יותר מההתעצמות הזוחלת של שופרסל, המתקיימת על רקע צמיחת רשתות מתחרות מכל עבר.

למרות הנזק ממיזוגים קודמים

מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן, עם המראה הידידותי וההסברים המשכנעים על התגברות התחרות בשוק המזון, הצליח לטשטש את העובדה ששופרסל היא הסמן הימני שמאפשר לכלל השוק להעלות מחירים מתחילת השנה. זאת ועוד, מכירת מגה ליינות ביתן, מבלי לאפשר לשופרסל לקנות אפילו סניף אחד, השכיחה במעט את הנזק הגדול שעשה אישור המיזוג בין שופרסל לקלאבמרקט לצרכן הישראלי.

לאברכהן לא הזיקו גם הטיעונים שמדובר ברשת מזון שקונה רשת פארם ולא רשת מזון מתחרה, ובטח לא הדגשת הפערים בהיקפי הפעילות הזניחים של ניו־פארם עם 670 מיליון שקל בשנה לעומת 4.5 מיליארד שקל בשנה שרושמות הקופות של סופר־פארם.

את הדוגמה הטובה ביותר לכך ניתן למצוא בשינויים שנעשו במגבלות שהוטלו על העסקה בימים האחרונים. מה שהחל עם תנאי למכירת 30 סניפים, התכווץ עם הזמן ל־ 17. פגישה אחת עם אברכהן הורידה את המספר ל־14 ואחת נוספת ל־10 סניפים בלבד.

ספק אם תקום רשת פארם שלישית

הלפרין ניסתה למצוא מוצא, בנסיון לעשות מהלימון לימונדה בדמות הגברת התחרות, דרך החיוב למכור את סניפי ניו־פארם שימכרו לגורם יחיד שיפעיל רשת פארם. למודת ניסיון מהתרגיל שעשה לה נחום ביתן שהתמהמה עם מכירת הסניפים עד שנאלצה להטיל עליו קנס, בכפוף לשימוע, קבעה הלפרין את מכירת הסניפים כתנאי מקדים לעסקה.

אין ספק שמדובר בתמריץ לשביט ואברכהן למצוא קונה ולהתפשר על המחיר, אבל מכאן ועד ש־9 סניפים במיקומים לא מובחרים ובמרחק כה רב אחד מהשני, ייצרו רשת פארם שלישית בעלת משקל, הדרך ארוכה.

אם לא די בכך, החיוב תקף למשך שנה וחצי, אז יוכל הקונה להסב את החנויות לכל תחום שירצה ולהשאיר את הצרכנים והספקים תחת הידיים החזקות מידי של סופר־פארם ושופרסל.

ניתן להעריך כי ככל שהסכום שיקבל שביט עבור 9 החנויות שימכור יהיה קטן יותר, כך יעלה חלקם של הצרכנים והספקים במימון העסקה. ראינו את זה קורה בעסקאות אחרות שבהן שחקן גדול קנה שחקן קטן ואין כל סיבה שזה לא יקרה הפעם.

השאלה היחידה שתשאר פתוחה היא האם רשות ההגבלים בחרה בדרך הקלה ויכולה היתה שלא לאשר את העסקה ולאלץ את שביט להתפשר על המחיר ולהביא קונה שאינו מאיים על השוק.