הקרב על הדבק הביולוגי משיבא הסתיים בפשרה

אקורד הסיום בפרשת הדבק הביולגי נוגן אתמול: חברת אומריקס, שהיתה בשליטתו של רוברט טאוב, תשלם למדינה תמלוגים בהיקף של 15 מיליון דולר (כ־60 מיליון שקל) על חלקה בפיתוח התכשיר הרפואי לעצירת דימומים שפיתח פרופ' אוריאל מרטינוביץ' בעת שהיה מנהל מרכז ההמופילה בבית החולים שיבא, כך עולה מהסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים במסגרת תביעת הענק על סך של כחצי מיליארד שקל שהגישה המדינה נגד אומריקס וטאוב בשל מה שכינתה גזל זכויות.

גם מרטינוביץ' ייהנה מכספי הפשרה. הוא יקבל לפי ההסדר שעליו חתם מול המדינה 20% מהסכום שתקבל מאומריקס — 3 מיליון דולר (כ־12 מיליון שקל). שופטת בית המשפט המחוזי בת"א עידית ברקוביץ' נתנה אתמול תוקף של פסק דין להסכם וחתמה את החלטתה במילים "ישר כוח".

הטענה המרכזית: גזל זכויות קניין

במרכז התביעה שהגישה המדינה ב־2009 עמדה שאלת הזכויות על המצאת הדבק הביולוגי שפותח בבית החולים הממשלתי שיבא על ידי פרופ' מרטינוביץ' בסוף שנות השמונים. ב־1990 חתם פרופ' מרטינוביץ' על הסכם שיתוף פעולה עם אומריקס במטרה להקים מיזם משותף לפיתוח גרסה ראשונית של התכשיר. בהסכם נקבע שאומריקס תסייע לפרופ' מרטינוביץ' להשלים את הניסויים הקליניים בתכשיר כדי שהוא יוכל להגיע לשלב הייצור. ב־2000 נחתם הסכם נוסף בין אומריקס לפרופ' מרטינוביץ' שבמסגרתו הזכויות של המפתח בתכשיר פחתו. בהמשך השיקה אומריקס גרסה מחודשת של התכשיר.

הדבק הביולוגי היה המוצר שהוביל למכירתה של אומריקס תמורת 438 מיליון דולר לתאגיד האמריקאי ג'ונסון אנגד ג'ונסון, שפועל בתחום התרופות, המכשור הרפואי ומוצרי הקוסמטיקה. הדבק הביולוגי מיוצר מנוזל הדם (פלזמה) ומשמש לעצירת דימומים קשים וקרישת דם בזמן ניתוחים מסובכים. התכשיר משמש גם לעצירת דימומים שנגרמים כתוצאה מפציעות או דימומים שנגרמים לחולי המופיליה שסובלים מתפקוד לקוי של מערכת קרישת הדם.

בכתב התביעה שהגישה המדינה תוארה הטכנולוגיה כ"יקרת ערך" והתכשיר תואר כ"מציל חיים". המדינה, שיוצגה על ידי עוה"ד אסנת דפנה ודקלה שלו־אמסלם מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה ועוה"ד ליעד וטשטיין, אמירה מנגלוס ואפרים הייליקסר ממשרד עו"ד ליעד וטשטיין ושות', טענה שהדבק מבוסס על המצאה של פרופ' מרטינוביץ', שהיה בעת פיתוחו עובד מדינה — מנהל המרכז להמופיליה בבית החולים שיבא — ושלכן יש לה זכות קניין. כלומר, היא זכאית לתמלוגים.

פרופ' אוריאל מרטינוביץ'. המפתח

בפגישות שנערכו בין פרופ' מרטינוביץ' לבין המדינה נדרש פרופ' מרטינוביץ' להסביר, למשל, כיצד הועברה הטכנולוגיה שעליה מבוססת המצאתו של הדבק לאומריקס ללא ידיעתה של המדינה ומבלי שאישרה זאת. "פרופ' מרטינוביץ' אישר כי במשך שנים ארוכות פיתח את תכשיר הדבק הביולוגי במסגרת עבודתו במרכז הרפואי שיבא, תוך שימוש במשאבי בית החולים, בתקציבו, במתקניו ובסיוע מומחים נוספים המועסקים בבית החולים", נכתב בתביעה. "מהמידע שמסר למדה המדינה לראשונה כי פרופ' מרטינוביץ' העביר את כל הזכויות בהמצאה לנתבעים, שרשמו ברחבי העולם ובישראל פטנטים שמבוססים על הטכנולוגיה וההמצאות שפיתח".

על אף שהמדינה סברה שיש לה עילות להגשת תביעה אזרחית גם נגד מרטינוביץ' היא החליטה שלא לפתוח נגדו בהליכים. בתמורה לכך, הסכים פרופ' מרטינוביץ' למסור מידע שקשור להמצאותיו ולשיתוף פעולה מלא בהליך של המדינה נגד אומריקס.

כעת ניתן לראות ששיתוף הפעולה השתלם לו והשיג לו יותר ממבוקשו: כשנה לפני שהגישה המדינה את תביעתה, וכשלושה שבועות לאחר שאומריקס נמכרה לג'ונסון אנד ג'ונסון, הגיש פרופ' מרטינוביץ' בעצמו תביעה נגד אומריקס ונגד טאוב בטענה שהוא אבי הדבק הביולוגי. פרופ' מרטינוביץ' דרש לקבל 4.8 מיליון שקל בשל כך. בהמשך משך את תביעתו.

אומריקס: "מרטינוביץ' שימש כיועץ בלבד"

אומריקס טענה בכתב הגנתה, באמצעות משרד בלטר גוט אלוני ושות', שאת הדבק הביולוגי המציאה החברה בעצמה ושפרופ' מרטינוביץ' שימש כיועץ חיצוני בלבד. לפי גרסתו של טאוב, שמסר תצהיר לבית המשפט במסגרת התביעה, הוא פגש את פרופ' מרטינוביץ' בנושא הדבק הביולוגי לראשונה ב־1990: "מרטינוביץ' סיפר לי שבעת שהיה בפוסט־דוקטורט בלונדון הוא הגה רעיון לייצר דבק ביולוגי מסחרי שיתחרה בדבקים הקיימים. לא ידענו ולא הייתה לנו סיבה לחשוב שמרטינוביץ' הגה את הרעיון בשיבא".

המדינה דחתה הסבר זה וטענה כי "קיימת זיקה הדוקה וישירה בין ההמצאה שפיתח פרופ' מרטינוביץ' לבין פעולתו ותפקידו במרכז הרפואי בתחום קרישת הדם. בהתאם לכך, כל הזכויות בטכנולוגיה, בהמצאות ובפטנטים שעומדים ביסוד תכשירי הדבק הביולוגי שמייצרים ומשווקים הנתבעים שייכות למדינה מכוח חוק הפטנטים".

בתביעה המדינה טענה גם כי אומריקס נקטה צעדים שונים כדי להסוות את הקשר של פרופ' מרטינוביץ' לתכשיר. "מדובר במהלך מתוכנן שנועד לנשל את המדינה מזכויותיה בדרכי תרמית". כתב התביעה מפרט את הדרכים האלו: "בין השאר השמיטה החברה את שמו של מרטינוביץ' כממציא בחלק מהפטנטים, ייחסה המצאות שלו לעובדים אחרים בחברה, והחתימה אותו על הצהרות ומצגים כוזבים שלפיהם ההמצאות והטכנולוגיה שפיתח נמחקו מבקשות הפטנטים".

"אומריקס לא הסתירה מאום", הצהיר טאוב. "שיבא ידעה כל השנים שפרופ' מרטינוביץ' הוא ממציא הדבק הביולוגי. היא נזכרה להעלות את הטענה רק אחרי שראתה את ההצלחה הפנומנלית".

רוברט טאוב. עשה את עסקת חייו כשמכר את אומריקס לתאגיד ג'ונסון אנד ג'ונסון צילום: עמית שעל

אחרי התשלום, הזכויות יהיו של אומריקס בלבד

אומריקס והמדינה הגיעו להסדר למחיקת התביעה בהליך גישור שהתנהל בפני השופט בדימוס ד"ר עמירם בנימיני. במסגרת ההסדר הצהירה המדינה כי עם ביצוע התשלום, כל זכויות הקניין הרוחני שקשורות בדבק הביולוגי יהיו מעתה בבעלות מלאה ומוחלטת של אומריקס. עוד הוסכם כי הצדדים לא יוכלו לתבוע או לבוא בדרישות וטענות בעתיד בנושא.

"נקבע כי אומריקס תשלם למדינה רטרואקטיבית תמלוגים עד לפקיעת הפטנטים בסכום כולל של 15 מליון דולר", אמר עו"ד וטשטיין והוסיף כי "זהו סכום שמשקף שיעור תמלוגים גבוה על מכירות המוצר ומהווה הישג גדול למדינה". לדבריו, "תיק 'הדבק הביולוגי' היה תיק הדגל של המדינה כנגד גורמים שמעורבים בגזל זכויות קניין רוחני של המדינה; הן מכיוון שעסק בתכשיר פרמצבטי מצליח שמשווק ברחבי העולם והן לאור המורכבות העובדתית הגדולה שלו. זהו אחד מתיקי הפטנטים המורכבים והמאתגרים ביותר שנוהלו אי פעם בישראל. אני גאה בכך שהוכרו זכויות המדינה בטכנולוגיה ושהמדינה זכתה לפיצוי כספי גבוה שמשקף את השווי של הטכנולוגיה שפותחה בין כתלי בית החולים שיבא".

עו"ד אסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות מסרה אתמול כי "התיק הסתיים בהכרעה חד־משמעית ובתשלום פיצוי בסכום גבוה שיהיה בעל אפקט הרתעתי כנגד גורמים שיבקשו לגזול זכויות קניין רוחני של המדינה".

המדינה תובעת תמלוגים מיזם סדרתי נוסף

התביעה נגד אומריקס שהוגשה על ידי המדינה לפני כ־7 שנים הייתה הראשונה שהוגשה במסגרת מגמת אכיפת זכויות המדינה בקניין רוחני באמצעים משפטיים, שעליה אחראיים היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה והחשב הכללי במשרד האוצר. מאז הוגשו עוד מספר תביעות בתחום שטרם הוכרעו. האחרונה שבהן היא תביעה שהוגשה באוקטובר האחרון נגד יישום, חברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה העברית. המדינה טוענת בתביעה כי נגזלה ממנה טכנולוגיה רפואית חשובה שפותחה במחקר משותף שלה עם בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה לצורך טיפול באפילפסיה.

תביעה מעניינת נוספת הוגשה נגד חברת קור דינמיקס ישראל, החברה־האם Core Dynamics Limited, ד"ר אמיר ערב והיזם הסדרתי פרופ' שלמה בן חיים — ממציא תנור הפלא. בתביעה, על סך 40 מיליון שקל, נטען כי ערב, ששימש כמדען בכיר במנהל המחקר החקלאי במכון וולקני, גזל עם שותפיו טכנולוגיה יקרה שזכות הקניין בה נתונה למדינה לצורך עסקיו האישיים "באופן שיטתי ובדרכי תרמית".

פרופ' שלמה בן־חיים. התביעות ההדדיות עם המדינה טרם הוכרעו צילום: יואב גלאי

הטכנולוגיה המדוברת קשורה במחקרו של ערב במינהל שמתמקד בפיתוח תקנים ושיטות להקפאה של דוגמאות ביולוגיות (תאים, רקמות, איברים וכו'), שמאפשרים את הקפאתן בנפחים גדולים ובסיכון קטן. המדינה טענה כי במקביל לעבודת ערב במכון הוא הקים חברות שמבוססות על הטכנולוגיה וכך גזל זכויות מהמדינה. פרופ' בן־חיים, נטען, הצטרף כמשקיע, ואף שידע שמדובר בטכנולוגיה שנגזלה מהמינהל "נטל חלק במעשים".

בן־חיים לא נשאר חייב והגיש נגד המדינה תביעה נגדית על סך 12.5 מיליון שקל. "מדובר בטענה חסרת שחר שהועלתה מתוך רשלנות וחוסר אחריות. ואולם חרף ניסיונות התובעים להציג בפני המדינה את העובדות, פעלה המדינה באופן כוחני ודורסני תוך שהיא מסרבת לבדוק אותן. טענה זו הובילה לשיתוק חברת ההזנק קור דינמיקס ישראל, לפגיעה בחברה־האם, ולירידתן לטמיון של השקעות של עשרות מיליוני דולרים במחקר ופיתוח על בסיס המצאת ד"ר ערב, עוד לפני שניתן היה לבחון את אמיתות הטענה", נכתב בכתב התביעה. לטענת התביעה הנגדית, המדינה היתה מודעת להשקעות שגויסו, ודרשה וקיבלה 2.8 מיליון דולר תמורת הזכות להעביר פטנטים ובקשות פטנט. "באי כוח המדינה", נכתב בתביעה, "לא הסתירו את העובדה כי הטקטיקה מונעת מהידיעה כי אחד המשקיעים הוא פרופ' בן־חיים שנתפס ככיס עמוק שאולי יענה לדרישותיהם כדי להימנע מנזק לשמו הטוב".