קמפיין עולמי: הלב נמס
אף אדם לא יכול להישאר אדיש כשהוא רואה ילדים עצובים. העיניים רצות למטה לכתם הוורוד מקודם, ובבת אחת אתה מבין. אולי לא נהוג לבכות על חלב שנשפך - אבל גלידה? כנראה שהיא היתה ממש טובה
זו לא מודעה עם תובנה מבריקה שלא הכרנו. אין פה משפט קופי שנון שייקח את המדינה בענק. הדבר הראשון שתופס לך את העין הוא הילדים. אף אדם לא יכול להישאר אדיש כשהוא רואה ילדים עצובים. אז אתה מתחיל לשאול את עצמך: למה הם עצובים? למה הנוף מסביב כל כך קודר? למה הם לבושים כמו ללוויה? מי מת? העיניים יורדות למטה לחפש הסבר. אבל כל מה שאתה מוצא שם זה כתם ורוד לא ברור. עכשיו אתה כבר מבולבל. העיניים מתחילות להתרוצץ לכל הכיוונים. לחפש רמז, לנסות למצוא הסבר הגיוני. אתה רואה מימין למעלה מילה. אתה ממהר לקרוא כדי להבין, אבל היא לא אומרת כלום, אבל פתאום אתה שם לב שמתחת לשם, בקטן, יש עוד מילה: גלידה. העיניים רצות למטה לכתם הוורוד מקודם, ובבת אחת אתה מבין. אולי לא נהוג לבכות על חלב שנשפך - אבל גלידה? כנראה שהיא היתה ממש טובה. שלושה אלמנטים. שתי מילים. סיפור אחד שעובד מושלם.
הכותב הוא סמנכ"ל קריאייטיב במקאן אריקסון