האתגרים שעומדים בפני חברות המים בבקבוקים

חברות המים המינרליים צמחו בשנים שבהן מערכת המים של ישראל סבלה מבעיות לא פשוטות של זיהומים. אבל בשנים האחרונות חוזר אט אט האמון הציבורי במי ברז, כשאת המגמה מובילים הצרכנים "הירוקים".

האם האמון המחודש במערכת המים הציבורית מוצדק? לדברי פרופ' אבנר עדין, מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, "מים מינרליים זו הגדרה שרירותית שניתנה על ידי משרד הבריאות, וזהו מושג מטעה. למעשה, 'מים מינרליים' פירושם מים שמכילים מלחים שונים. מבחינה זו, גם מי ברז הם מים מינרליים לכל דבר - כי יש בהם מלחים שלפעמים אפילו טובים יותר לבריאות מאלו שבמים הנקראים 'מינרליים'".

אילוסטרציה צילום: shutterstock

עדין, לשעבר יו"ר הוועדה לאיכות מי השתייה של משרד הבריאות וכיום יו"ר הוועדה המרכזית למים במכון התקנים הישראלי, סבור כי "רוב האנשים כלל אינם יודעים שמי ברז עוברים תהליך הנדסי אינטנסיבי ומדויק של טיהור וטיפול כדי שיעמדו בתקנות. לעומתם, המים המינרליים, בהגדרה, הם מים שמפיקים אותם ושלא מטפלים בהם. מותר לעשות להם סינון פשוט, אבל לא מחטאים אותם, וכבר שמענו שלפעמים המים הללו זקוקים לחיטוי. גם הפיקוח עליהם מצד הרשויות בדרכם מהמפעל לצרכן הוא קטן.

"מי ברז", מסכם עדין, "הם בריאים וטובים, והאיכות שלהם אף משודרגת באופן משמעותי לאור אישור התקנות החדשות לאיכות מי השתייה בכנסת". עם זאת, ישנם מומחים הטוענים כי למים המינרליים ישנם יתרונות על מי הברז, גם אם לא יתרונות מכריעים. לדברי פרופ' יונה אמיתי, מומחה לרפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בר־אילן, "מערכת המים המינרליים פחות חשופה לתקלות ממערכת מי הברז. מלבד זאת, במים מינרליים קיים מגנזיום שאין במים מותפלים, מה שמקנה להם יתרון".

אמיתי מזכיר עניין נוסף והוא חוסר מודעות ציבורית באשר לשימוש הנכון במי ברז. "קיימת הנחיה של משרד הבריאות, שבזמן פתיחת הברז בבוקר לצורך הכנת פורמולה לתינוקות צריך לתת למים לזרום שתי דקות, כי המים ששוכבים בצנרת בלילה הם לא באיכות של הבדיקות הרשמיות. כמה אנשים יודעים את זה?".

האתגר השני: הרווח שנשחק

נתוני סטור נקסט מגלים כי מאז 2008 לא מצליחות חברות המים להעלות את המחיר הממוצע לליטר ברשתות השיווק. ב־2008 עמד המחיר על 1.42 שקלים לליטר, וב־2009 הוא כבר נשחק ל־1.38 שקלים לליטר. מאז לא הצליחו חברות המים להעלות משמעותית את המחיר - שהגיע ב־2011 ל־1.39 שקלים לליטר.

באותן שנים התמודדו החברות עם תחרות מוגברת מצד המותגים הפרטיים של רשתות השיווק, עם צמיחה של שחקני מים מסוננים, ועם צמיחה בעלויות הייצור - החל בעליית שכר המינימום, עבור לעלייה במחיר החשמל וכלה בעלויות ההובלה. לתהליך שכזה יכולה להיות רק תוצאה אחת: שחיקה של הרווחיות במוצר הבסיסי ביותר של חברות המים המינרליים, המים בבקבוקים.

מי עדן מיתנה את השחיקה באמצעות מוצרים חדשים כמו פעילות מכונות הקפה של פאוזה, משווקת לוואצה בישראל. נביעות החלה לייצר גם מים בטעמים שמיתנו את השחיקה וסיפקו לה רגל יציבה בשוק המשקאות הממותקים. המשותף לשני הפתרונות: שתי החברות הבינו שהן כבר לא יכולות להסתמך על מים בלבד.

האתגר השלישי: לרשתות השיווק נמאס

בקבוקי המים המינרליים תופסים שטחי מסחר נרחבים ברשתות השיווק ומדובר בקטגוריה שאיננה רווחית עבורן שכן היא נמצאת בסטגנציה: מחיר שישיית מים נמצא בירידה ועומד כיום על 10 שקלים בממוצע. רני צים, מבעלי רשת מחסני כמעט חינם, סבור כי "לקטגוריה הזו אין סיכוי לצמוח וגם המים בטעמים זו קטגוריה שנכשלה: הן נביעות פלוס והן שוופס ווטר נמצאות בירידה, בין השאר בגלל המחיר הגבוה של המוצרים הללו ביחס לשישיית מים מינרליים רגילה".

עבור הרשתות מדובר בקטגוריה קטנה שתופסת מקום רב בסניפים ודורשת לא מעט עבודת סבלות. הרשתות מעדיפות למקם את שישיות המים בקצה החנויות ולא בתחילתן, כדי שלא יתפסו שטח גדול בעגלה כבר בתחילת הקנייה - מה שעלול לגרום לצרכן לרכוש פחות מוצרים בהמשך. "מדובר בקטגוריה שהיא כמעט לוס לידר (מוצר שנמכר במחיר הפסד רק כדי למשוך קונים לחנויות - א"י)", מסביר גרשון ויסמן, סמנכ"ל סחר ברבוע כחול, "כמו כל מוצר אחר שהוא לוס לידר, אתה חייב להחזיק אותו על המדף. אי אפשר להתעלם ממים מינרליים ברשת שיווק, אבל הלוגיסטיקה בקטגוריה הזו יקרה ויש עליה איום מצד מערכות כמו תמי 4, אלקטרה בר וגם קנקני מים מסוננים כמו בריטה ולייקה (מותג המיובא על ידי רבוע כחול - א"י)".

לדברי ויסמן, ברבוע כחול נאמדות מכירות המים המינרליים ב־70 מיליון שקל בשנה בממוצע. על פי הערכות, מכירות הקטגוריה ברבוע כחול ירדו אשתקד ב־6% (במונחים כספיים) לעומת 2010. אמנם לא מדובר בירידה דרסטית, אך ככל שייכנסו יותר מתקני סינון מים לבתים, הקטגוריה תלך ותקטן. גם הכניסה של קנקני המים המסוננים לא תורמת למכירות המים המינרליים. לדברי ויסמן, "קטגוריית הקנקנים נמצאת בצמיחה והיא חסכונית לעומת מים מינרליים".

האתגר הרביעי: חוקים נגד מים בבקבוק

ביולי 2009 עשו 2,500 תושבי העיירה האוסטרלית בונדאנון (Bundanoon) מעשה היסטורי בקנה מידה עולמי - עת הוציאו אל מחוץ לחוק את המים המבוקבקים. היוזמה, שהחלה בהצעה של בעל חנות האופניים המקומית הו קינגסטון, דחקה החוצה את ענקיות המים המקומיות והגלובליות והחליפה את המוצרים שלהן בבקבוקי מים רב־פעמיים, שאותם ניתן למלא בחינם בנקודות מיוחדות שהוקמו ברחבי העיירה.

בונדאנון היא ללא ספק הסמן הקיצוני ביותר בגל הירוק שמאיים להכריע את תעשיית המים המבוקבקים בעולם, אבל בטח שלא הגורם היחיד שמאיים עליה. עיריית לונדון יצאה ב־2008 בקמפיין מתמשך לעידוד שתיית מי ברז תחת הכותרת "London On Tap". הקמפיין, בשיתוף תאגיד המים של העיר, הניב מגוון יוזמות כמו תחרות עיצוב קנקן מים לטובת המסעדות בעיר.

בוונקובר שבקנדה בחרה חברת המים להדגיש את השלגים הצחים שמהם מגיעים מקורות המים של המטרופולין - היישר אל ברזי התושבים. מלבד זאת הושקה גם אפליקציית אייפון לאיתור ברזים חינמיים לטובת התושבים.

בישראל פרסם המשרד להגנת הסביבה מחקר שבדק את הזיהום הנוצר ממים בבקבוקים לעומת מי ברז. עם פרסום המחקר בחודש מאי הבטיח השר להגנת הסביבה גלעד ארדן כי ייצא בקמפיין לעידוד שתית מי ברז, אך הדבר טרם קרה. כשפנינו אל השר לגלות מה עלה בגורל היוזמה שלו, נמסר לנו כי הוועדה המקצועית הבוחנת את הנושא תסיים את עבודתה בתוך כמה שבועות, ואז יחליט המשרד על צעדיו.

מהלך דרמטי יותר שמוביל המשרד הוא העלאת מחיר המים עבור חברות המים המינרליים. כיום משלמות החברות תעריף תעשייה עבור המים שהן שואבות ומוכרות לנו בבקבוקי פלסטיק. בסוף אוקטובר התקיים דיון בנושא בלשכתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, אך עד כה לא התקדם הנושא.

אם אכן יוגדל התעריף שמשלמות חברות המים המינרליים עבור המים שהן מקבלות מהמדינה, זו תהיה מכה נוספת - ואולי אף מכרעת - לרווחיות של שוק המים בבקבוקים בישראל.

* פרופ' יונה אמיתי העניק בעבר חוות דעת בנושא המים המינרליים לחברה המרכזית למשקאות קלים, בעלת השליטה בנביעות.