תיאוריית הקשר: ללמוד מהניסיון המר

הרפורמה הראשונה שמופיעה בפרק התקשורת בחוק ההסדרים היא הפרטת חברת הדואר, ולא בכדי. לעומת כל הרפורמות המוצעות, הפרטת חברת הדואר היא המהותית ביותר. היא תיצור חברה ציבורית חדשה, שתכלול 700 נקודות מגע עם הלקוח ותייצר הכנסות של כ־1.8 מיליארד שקל בשנה. מלבד חברת החשמל, חברת

למרות הניסיון הרב שנצבר בתחום ההפרטה בשנים האחרונות, בחר האוצר להפריט את חברת הדואר בהליך ארוך יחסית, הכולל שני שלבים, שלפחות אחד מהם נראה מיותר. לפי ההצעה המתגבשת, תפרסם חברת הדואר תשקיף שבאמצעותו תמכור המדינה בבורסה נתח ממניותיה. המדינה תמשיך להחזיק בשליטה, כאשר מניות הדואר ייסחרו בבורסה וגופים מוסדיים ופרטיים יחזיקו במניות מיעוט בלבד. בשלב מאוחר יותר תמכור המדינה את יתר מניותיה למשקיע אסטרטגי, שייקח על עצמו את השליטה בחברה.

לכאורה מדובר בהליך הדרגתי שיאפשר לחברת הדואר להתאקלם בעולם העסקים הפרטי. נוסף על כך הוא יאפשר למדינה לקבל מהשוק אינדיקציה טובה באשר למחיר הראוי לשליטה בחברה. עם זאת, הניסיון שנלמד בהפרטת בזק מלמד שמדובר בהליך מיותר, שיכול לעכב את ההפרטה הסופית, לחשוף את המשקיעים הפרטיים בדואר לסיכונים מיותרים, ואף לפגוע בתמורה הכוללת שתקבל המדינה מההפרטה.

כיום, כמעט ארבע שנים לאחר ההפרטה המוצלחת של בזק, ממהרים לשכוח באוצר את תקופת הביניים הארוכה שבמהלכה נסחרה בזק בבורסה, אך הוחזקה בשליטת המדינה. שלב זה, שבמקרה של בזק נמשך כ־16 שנה, היה רצוף בכישלונות ובטעויות, שגרמו לבעלי המניות הפרטיים של בזק עוגמת נפש רבה. מניותיה אמנם נסחרו בבורסה, אך בזק עדיין נוהלה כחברה ממשלתית, כאשר טובת בעלי המניות שלה לא עמדה כלל לנגד עיניה.

בשליטת המדינה המשיכה בזק לסבול ממינויים פוליטיים ומוועד עובדים דומיננטי מדי שחסם מהלכי התאמה לסביבה עסקית תחרותית. הערך הגדול שהיא ייצרה בתקופה זו נשאר כולו בחברה, אם בהטבות לעובדים המאוגדים או בהשקעה עודפת בתשתיות תקשורת. המשקיעים הפרטיים היו חסרי אונים, שכן האג'נדה של המדינה כבעלת שליטה היתה שונה לחלוטין מאג'נדה עסקית. הדבר הגיע לקיצוניות כאשר גד זאבי, שהחזיק ב־19% מבזק, נאלץ להעביר את מניותיו לכונס נכסים, מאחר שלא הצליח לשכנע את המדינה לחלק דיבידנד.

במהלך תקופת ביניים זו קנסו המשקיעים את מניית בזק בשל מבנה השליטה הבעייתי שלה, כך שנסחרה במחיר נמוך משווייה הכלכלי. הראיה לכך היא התשואה העודפת שייצרה החברה למשקיעים ולבעלי השליטה החדשים מאז שהמדינה כבר אינה בעלת שליטה. חברת דואר ישראל סובלת מאותם תחלואים של בזק טרום ההפרטה. בדומה לבזק, בראש חברת הדואר עומד מנהל מקצועי, שמתקשה להעביר את החברה תהליכים עסקיים נדרשים. גם הדואר סובל ממינויים פוליטיים ומוועד עובדים דומיננטי אשר מעכב שינוי.

אם אכן יישם האוצר את מתווה ההפרטה המתוכנן, צפויה מניית הדואר להיסחר בשלב הביניים במחיר שלא ישקף את שווייה הכלכלי האמיתי, אלא את עמדתם חסרת האונים של בעלי מניות המיעוט. האוצר אינו ערב שתקופה זו לא תימשך שנים רבות, כמו במקרה בזק. ככל שהיא תארך, ייפגעו יותר משקיעים ותתפתח הילה שלילית מסביב למניה, כמו שקרה בבזק. כשיגיע היום שבו המדינה תעמיד את השליטה בדואר למכירה, יהיה מחיר המניה בבורסה בגדר חיסרון, שיפחית את התמורה שתקבל המדינה. הניסיון שנצבר גם מהפרטת בז"ן מצביע שעדיף לוותר על שלב הביניים ולהעמיד כבר בשלב הראשון את מניות השליטה בדואר למכירה.