קמפיין המוצרים של שטראוס: עצוב אבל נכון

הקמפיין האחרון של שטראוס, והראשון שבו מוצגים גם מוצרים של עלית, הוא יותר מהכל קמפיין לזמן מיתון. "מדהים מה אפשר ליצור מהדברים הפשוטים בחיים", מכריזים המודעות ושלטי החוצות, במה שהפך לקמפיין טיזרים דו-שלבי: תחילה הוצגה רק תפזורת של מוצרים, שלאחר מכן הסתדרו ביד האומן של

אז הדמויות אולי מחייכות, אבל הקמפיין כולו משדר מסר עגמומי למדי. ולא שזה קמפיין רע: נהפוך הוא, הפרסומת הזו מעידה שאנשי הקריאייטיב והאסטרגיה בשלמור-אבנון-עמיחי נשארים עם יד על הדופק, ומזהים את הלכי הרוח של הציבור היום. והיום כבר לא הולכים למסעדות. גם למי שעדיין יש עבודה וכסף כבר אין חשק. המיתון העביר לנו את התיאבון.

אבל בואו תראו כמה כיף אפשר להוציא מקוטג' ושתי פרוסות עגבניה. זה קמפיין עצוב כי הוא קמפיין תדמיתי שמוציא לראשונה את המיתון מהארון. עד היום המשבר הכלכלי ניכר בריבוי מודעות הארד-סייל ומבצעי הנחות, גם במותגי יוקרה כמו מרצדס, אאודי ורהיטי טולמנ'ס. אבל הקמפיין של שטראוס אינו מכירתי: הוא קורא להתכנסות בבית, על שולחן המטבח, סביב המוצרים של שתיים מיצרניות המזון הגדולות במדינה, שמוצריהן נמצאים בכל מקרר בישראל, ללא קשר למעמדו הכלכלי של הדייר.

הפרסומת מתחברת לאמת צרכנית עמוקה וכואבת. עם כל המירוץ אחרי סטאטוס, הישגים וקריירה, אפשר למצוא את האושר גם בדברים הכי פשוטים. האמיתות האלה צפות ועולות ברגעי משבר אישיים וקולקטיביים. אפשר ממש לדמיין אבא צעיר, עד לאחרונה מנהל פרויקטים בסטארט-אפ מבטיח שבילה לילות כימים בקיוביקל ובנסיעות עבודה, עומד עכשיו במטבח מול הילדה שנדהם פתאום לגלות כמה גדלה. ככה, עם טי-שירט מהוהה וזיפים של כמה ימים, הם מכינים ארוחת בוקר ישראלית, נטולת גינונים, עם קפה נמס עלית במקום מקיאטו כפול של ישיבת הבוקר בארקפה. ואז הוא מבין שאולי בכל אופן משהו אחד טוב יוצא מכל המצב הזה שנכנסו אליו.

הקמפיין הזה מראה שמישהו בשטראוס ובמשרד הפרסום שלו החליף דיסקט בראש. תשכחו ממסרים על וולנס, בריאות והנאה: בואו נראה איך אנחנו צולחים בשלום את הסופה הכלכלית הזאת שנכנסנו אליה עכשיו באופן רשמי (מדד שלילי בנומבמר) ושסופו עדיין לא נראה באופק.